Arachin 5b — Talmud auf Deutsch

ועוד מקשה:

ולרבי מאיר,

שכשיטתו נאמרו דברי רב גידל, הרי פשוט שבכלי נותן את דמיו, שכל שכן שגמר לשם דמים, שהרי אין לומר שטעה,

ולמאי איצטריך

לו לרב גידל לומר זאת?

ומשנינן:

מהו דתימא טעמא דר' מאיר התם

לא משום שגמר לשם דמים אלא משום גזירה הוא.

דגזר פחות מבן חודש אטו בן חדש.

ואם נפטור פחות מבן חדש, יש לחשוש שגם בבן חדש יבוא לפטור .

אבל הכא

בכלי

דליכא למיגזר

שמא יטעו בין כלי לאדם נאמר שאינו חייב,

קמ"ל דטעמא דר"מ

לא משום גזירה הוא אלא משום

דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. לא שנא הכא

לגבי פחות מבן חודש

ולא שנא הכא

בכלי שכל שכן ששייך בו טעם זה.

והוינן בה:

כמאן אזלא הא דאמר רבה בר יוסי אמר רב ואמרי לה אמר רב ייבא בר יוסי אמר רב: "המקדיש בהמת חבירו נותן דמיה"?

ומשיב,

כמאן כר"מ

הסובר שאין אדם מוציא דבריו לבטלה והוא הדין בזה שאדם יודע שאין הקדש חל על דבר שאינו שלו וגמר ואמר לשם דמים.

ופריך:

הא אמרה רב

לשיטת רבי מאיר

חדא זימנא!? דאמר רב גידל אמר רב: האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו

ולמה לו לחזור ולשנותה?

ומשנינן:

מהו דתימא התם

בכלי

הוא

ששייך טעמו של רבי מאיר,

דיודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים, אבל בהמה

של חבירו

דבת מיקדש היא

ובעלים יכול להקדיש את גופה,

איכא למימר דהכי קאמר

המקדיש:

אי אמינא ליה למרה

שימכרנה לי -

מזבין לה ניהלי,

לפיכך

תיקדוש ליה מהשתא ואקרבה

לכשאקננה. ואע"פ שעדיין אינה שלו, טועה הוא בכך וסובר שמועיל הקדש מכעת על לאחר שיקחנה, אבל להתחייב דמים לא התכוון.

קא משמע לן

שאינו טועה בכך אלא ודאי יודע שאין הקדש חל על גופה ולדמים נתכוון.

אמר מר בר רב אשי

על הדין הזה:

והוא דאמר

בהמת חבירו זו

עלי

ואז שייך חיוב דמים, [כי לשון "הרי עלי" משמעותו חיוב על האדם].

אבל אמר הרי

בהמת חבירי

זו

הקדש ולא אמר "עלי"

לא

אמר כלום, שהרי לא חייב את עצמו בכלום, אלא על הבהמה דיבר.

מתניתין:

עובד כוכבים

-

רבי מאיר אומר: נערך

[אם אמר ישראל ערכו עלי נותן ערכו].

אבל לא מעריך

[אם אמר העכו"ם ערכי או ערך אחרים עלי לא אמר כלום].

רבי יהודה אומר: מעריך

אבל לא נערך

.

וזה וזה

[רבי מאיר ורבי יהודה]

מודים

שהעכו"ם

נודרין

דמי פלוני עלי,

ונידרין

באמירת הרי דמי עכו"ם עלי.

גמרא:

תנו רבנן: "בני ישראל"

כתוב בפרשה. ודורשים שדוקא הם

מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין.

יכול

אף

לא יהיו

עובדי כוכבים

נערכין?

תלמוד לומר "איש

כי יפליא" ומשמע כולם ומרבה עכו"ם.

דברי רבי מאיר.

אמר רבי מאיר

לפרש דבריו:

וכי מאחר שמקרא אחד

"איש"

מרבה

עכו"ם,

ומקרא אחד

"בני ישראל"

ממעט

עכו"ם,

מפני מה

אני

אומר

עכו"ם

נערך

וממעט

דלא מעריך?

והלא אפשר לומר הפוך.

ומשיב:

מפני שריבה הכתוב

בדין

נערכין יותר

מבדין

מעריכין

.

שהרי חרש שוטה וקטן נערך

שהרי הוא בכלל ערך הקצוב בפרשה,

אבל לא מעריכין

. לכן מסתבר להעמיד את הריבוי בנערכים והמיעוט במעריכים.

רבי יהודה אומר: "בני ישראל"

כתוב בפרשה, לדרוש שדוקא הם

נערכין ואין העכו"ם נערכין. יכול

אף

לא יהו מעריכין, ת"ל "איש

כי יפליא" לרבות עכו"ם.

אמר רבי יהודה

לפרש דבריו:

וכי מאחר דמקרא אחד

"איש"

מרבה

עכו"ם

ומקרא אחד

"בני ישראל"

ממעט

עכו"ם,

מפני מה אני אומר עכו"ם מעריך ולא נערך?

ומשיב:

מפני שריבה הכתוב

להחמיר

במעריכין יותר מבנערכין. שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין, אבל לא נערכין,

כי רק זכר ונקיבה ודאים נערכים, ולכן מסתבר יותר להעמיד את הריבוי בעכו"ם שמעריכים.

אמר רבא: הלכתא דרבי מאיר

שעכו"ם נערך ואינו מעריך

מסתברא,

אבל

טעמיה לא מסתברא

.

הלכתא דר' מאיר מסתברא

משום

דכתיב "לא לכם

ולנו לבנות בית לאלקינו".

כך אמר נחמיה בן חכליה לעובדי כוכבים שהיו מתנדבים ורוצים לסייע בבנין בית המקדש שלא ראוי שגויים ישתתפו בבנין המקדש. ומזה יש ללמוד לערכין שהם גם כן לבדק הבית, שאין עכו"ם מעריכים, ולהעמיד את הפסוק "בני ישראל" לזה.

טעמא

דר"מ

לא מסתברא, דקא מייתי ליה

מזה שריבה הכתוב בנערכים יותר מבמעריכים

מחרש שוטה וקטן

אין זו ראיה.

דשאני חרש שוטה וקטן

שזוהי סברא, כי דין הוא בכל התורה כולה

דלאו בני דיעה נינהו

ואין מעשיהם כלום, ולכן אין מעריכים, אבל עכו"ם שנודר ומקדיש נאמר שגם מעריך, לולי הפסוק שהבאנו לעיל. [לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו].

טעמא דרבי יהודה מסתברא, דקא מייתי ליה

מזה שריבה הכתוב יותר במעריכים,

מטומטום ואנדרוגינוס, דאף על גבי דבני דיעה נינהו

כעובדי כוכבים,

מיעטינהו רחמנא

מערך, וזה נחשב קולא בנערכים לגבי מעריכים. לכן גם לגבי עכו"ם יש לומר כך.

הלכתיה

של רבי יהודה

לא מסתברא

.

דכתיב "לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו"

. הרי שהורע כוחם של העכו"ם להקדיש, וכמו"כ יש לומר שאין מעריכים.

ומקשינן:

ורבי יהודה

שסובר שמעריכין

האי "לכם ולא לנו"

שמשמע מהפסוק שאין מעריכים

מאי עביד ליה?

ומשנינן:

אמר רב חסדא אמר אבימי

גם ר' יהודה מודה שאין משתמשים בכסף הערכין של העכו"ם לבדק הבית אלא

ערכו נגנז

. וכמו שמוכח מזה שמנע נחמיה בן חכליה את העכו"ם מלהביא, אבל מעריכים, לענין שהקדושה חלה בדמים.

ופריך:

אלא מעתה

שבדק הבית שהקדיש עכו"ם הולך לאיבוד,

לא ימעלו בו

להתחייב בקרבן מעילה. וכדתניא:

חטאות המתות

[ולד חטאת ותמורת חטאת וכו' שאינן קריבות אלא מניחים אותן עד שימותו מאליהן].

ו

כן

מעות

שהפריש לחטאת ואבדו ונמצאו לאחר שכבר נתכפר הבעלים שדינם

שהולכות לים המלח

לאבדם -

לא נהנין

בהן, שאסורות בהנאה

ולא מועלים

בהן, שאם נהנה אינו חייב קרבן מעילה שאין זה נחשב "מקדשי ה'" שנאמר לענין חיוב קרבן, כיון שהולך לאיבוד. וכמו כן נאמר בקדשי עכו"ם לבדק הבית שדינם ליגנז, שלא תהיה בהם מעילה.

אלמה תניא גבי קדשי עובדי כוכבים: במה דברים אמורים דאין מועלים בהם, בקדשי מזבח

שלומדים מעילה שכתוב בה "חטא" בגזירה שוה מ"חטא" שכתוב בזר שאכל תרומה, וכמו בתרומה אין חיוב מיתה אלא בתרומת ישראל אף מעילה אינה נוהגת אלא בקדשי ישראל.

אבל בקדשי

עכו"ם ל

בדק הבית מועלין בהם

ואינם נלמדים מתרומה, שקדושת הגוף היא, ואיננה כקדשי בדק הבית שקדושת דמים הם. ומזה שכתוב שמועלין בקדשי עכו"ם, מוכח שאינם נגנזים, אלא משתמשים בהם לבדק הבית.

אלא אמר רבא

ליישב את הפסוק "לא לכם ולנו" לפי רבי יהודה, שודאי מקבלים קדשי עכו"ם לבדק הבית. וזה שמנעם נחמיה בן חכליה מלהביא -

משום רפיון ידיים

הוא, שלא היו העכו"ם מתכוונים לטובה, אלא שיסמכו גם עליהם וישמעו לעצתם והם יאחרו את הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותו.

דכתיב "ויהי עם הארץ מרפין ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות".