Arachin 11a — Talmud auf Deutsch

עשרה נקבים היו בה

ובכל נקב היה קנה אחד שהיו בו עשרה נקבים. וכל נקב של קנה הוציא מין זמר.

נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר,

מעשרה קנים שהיו בה.

במתניתא תנא: היא

[המגריפה]

אמה וגמדה אמה, וקתא יוצא הימנה.

[וחלולה היתה הקת ובה היו נמצאים הקנים הנ"ל].

ועשרה נקבים היו בה.

ובכל נקב קנה אחד.

כל אחד מוציא מאה מיני זמר,

שבכל קנה היו מאה נקבים,

נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר.

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך,

לזכור מי הוא שאמר עשרה מיני זמר ומי הוא שאמר מאה,

מתניתא

היא שאמרה לשיעור המרובה יותר. שכן דרך משניות לומר בדרך

גוזמא.

שנינו במתניתין: המנגנים

עבדי כהנים היו,

דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר משפחת בית פגרים וכו' דהיינו ישראלים, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לוויים היו, ומפרש:

לימא בהא קמיפלגי,

רבי מאיר ורבי חנינא.

דמאן דאמר עבדים היו קסבר עיקר

מצות

שירה

במקדש

בפה, וכלי

זמר

לבסומי

קלא בעלמא,

ואיננו עיקר המצוה. ומשום כך כשר אף בעבדים.

ומאן דאמר לויים היו, קסבר עיקר

מצות

שירה בכלי

56 ,

ומשום כך הוכשר דוקא בלויים. [וזה פשוט לפי כולם, שעיקר שירה היא בלויים דוקא, וכנלמד לקמן].

ופרכינן:

ותסברא,

ואם כן

רבי יוסי

שמכשיר בישראלים,

מאי קסבר?

אי קסבר עיקר שירה בפה, בעבדים סגיא,

ולמה צריך ישראלים?

ואי קסבר עיקר שירה בכלי, לויים

דוקא

בעינן.

לכן מפרשים את מחלוקתם בדרך אחרת:

לעולם קסבר

כל התנאים כאן,

עיקר שירה בפה

57 .

ומשום קיום המצוה היה לנו להכשיר אף בעבדים .

והכא במעלין מדוכן,

אם סומכים על כל העולים לדוכן לשורר, שבחזקת לויים הם

ל

ענין

יוחסין

ומשיאים את בנותיהם לכהונה,

ו

כן אם מחזיקים אותם ללויים

ל

ענין חלוקת

מעשרות

על פי זה,

קא מיפלגי

התנאים במשנתנו.

מאן דאמר עבדים

היו

המנגנים,

קסבר אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות.

מאן דאמר לויים היו, קסבר מעלין

מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות.

ומשום כך צריך דוקא לויים. שלא נבוא לידי מכשול ונחלק מעשר לישראלים, וכל שכן שעבדים לא, שמתוך כך נשיאם לכהונה. [ואף שעיקר שירה בפה, מ"מ הרואה לא ידייק אם בכלי הוא מזמר או בפה. [רבינו גרשום].

ומאן דאמר ישראלים היו, קסבר מעלין מדוכן ליוחסין,

ומשום כן אין מעלים לדוכן עבדים, שהרי נבוא מזה להשיאם לכהונה.

ולא

מעלין

למעשרות,

ומשום כך די בישראלים, כי לא נסמוך מזה לחלוקת מעשרות.

תנו רבנן: השיר מעכב את הקרבן

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים

: השיר

אינו מעכב

את הקרבן.

מאי טעמא דרבי מאיר? דאמר קרא "ואתנה את הלויים נתונים לאהרון ולבניו מתוך בני ישראל וגו' ולכפר על בני ישראל וגו'". מה כפרה,

דהיינו זריקת דמים,

מעכבת

בקרבן,

אף שיר

שמרומז בתחילת הפסוק [כי ואתנה את הלוויים מדבר על שירה]

מעכב.

ורבנן

דורשים

ההוא

היקש

לאידך

דין

דר' אלעזר, דאמר רבי אלעזר מה כפרה

של קרבן אינה כשרה אלא

ביום אף שירה

דוקא

ביום.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר

חיוב

שירה

על הקרבנות

מן התורה? שנאמר "ושרת בשם ה' אלוקיו". איזהו שירות שבשם

[שיש בו הזכרת השם]?

הוי אומר זה שירה.

שיש אזכרת שם שמים במזמורים שבה.

ומקשינן:

ואימא

על

נשיאות כפיים

מדובר בפסוק, שגם בה יש אזכרות.

ומשנינן:

מדכתיב "לשרתו ולברך בשמו" מכלל דברכת כהנים לאו שירות הוא,

שהרי חילקם הכתוב לשני דברים.

רב מתנה אמר,

עיקר שירה

מהכא

: שנאמר

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זה שירה.

ומקשינן:

ואימא,

על

דברי תורה

מדובר

דכתיב

בהם

"פיקודי ה' ישרים משמחי לב".

וכך אמר הפסוק: תחת אשר לא עסקת בדברי תורה וכו'.

ומשנינן: דברי תורה

"משמחי לב" איקרי

, אבל

"טוב" לא איקרי.

ולכן לא מתפרש הפסוק עליהם.

ומקשינן:

ואימא בבכורים

מדבר הפסוק

דכתיב

בהם

"ושמחת בכל הטוב"

ויש בהם גם שמחה וגם טוב. וכוונת הכתוב, תחת אשר לא הבאת ביכורים.

ומשנינן: בכורים,

"טוב", איקרי "טוב לבב" לא איקרי.

ומוכרח, שדוקא בשירה מדבר הפסוק.

אמר רב מתנה: מנין לביכורים שטעונין שירה

בהבאתם?

אתיא

בגזירה שוה "בכל

הטוב"

שכתוב בהם, מ

"טוב

לבב",

מהכא

, שמדובר בשירה.

ומקשינן:

איני, והא אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על

ניסוך

היין? שנאמר "ותאמר להם הגפן, החדלתי את תירושי המשמח אלוקים ואנשים". אם אנשים משמח,

בשתייתו

אלוקים, במה משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על

ניסוך

היין,

ובשירה שנאמרת עליו לה' הוא "משמח אלוקים". ומעתה קשה איך שייך שיר בביכורים? והלא אינם אלא מפירות ז' המינים, ושירה יש רק ביין .

ומשנינן:

משכחת לה

לשירה בביכורים,

כדתני רב יוסף

: בביכורים כתוב "מראשית כל פרי", ומשמע מזה דוקא

פרי אתה מביא. ואי אתה מביא משקין,

וכך הוא לכתחילה, שיש להביאם בעודם פרי,

הביא ענבים

והפרישם לשם ביכורים

ודרכן

אחר כך ליין,

מנין

שבדיעבד מביאם ויוצא בהם ידי חובת ביכורים?

תלמוד לומר "תביא"

מכל מקום, ובאופן כזה שייך שירה על היין בביכורים.

חזקיה אמר, מהכא

עיקר שירה: דכתיב

"וכנניהו שר הלויים במשא, יסור כי מבין הוא". אל תיקרי יסור אלא ישיר.

בלווטי

[שם חכם]

אמר רבי יוחנן: מהכא

עיקר שירה: דכתיב

"לעבוד עבודת עבודה" איזהו עבודה שצריכה

להיעשות בשעת

עבודה

אחרת,

הוי אומר זו שירה.

שבשעת עבודת ניסוך היין היא.

רבי יצחק אמר, מהכא

עיקר שירה:

"שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נבל".

רב נחמן בר יצחק אמר, מהכא

: דכתיב

"המה ישאו קולם, ירונו בגאון ה', צהלו מים".

שיצהלו בשיר שבבית המקדש יותר מצהלת המים בקריעת ים סוף.

ותנא, מייתי לה

לעיקר שירה

מהכא

: דכתיב

"ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם, בכתף ישאו". ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו? מה תלמוד לומר "ישאו"?

אלא

אין ישאו אלא לשון שירה

.

וכן הוא אומר "שאו זמרה ותנו תף". ואומר "ישאו קולם ירונו".

הרי מצינו "וישאו" שמשמש כלשון שירה. וזו היא עבודת הלויים.

חנניא בן אחי רבי יהושע אמר, מהכא

לומדים שירה: דכתיב

"משה ידבר והאלהים יעננו בקול".