Rashi on Avodah Zarah 39b (לט:) — the commentary online

אסורין בחותם אחד - לשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו. ואחלב פריך לקמן:

חילתית - להחליף זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף:

פת למאי ניחוש לה - כלל לא גרסינן [הכא אלא במלתיה דשמואל גרסינן] לה (והכי) [והכא] גרסינן מאי שנא גבינה כו':

ה"ג ושמואל חתיכת דג היינו בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו':

חתיכות דג - דמיהן יקרים ומזייף:

שמואל כו' - שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנא למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להתיר כדמפרש ואזיל:

ושמואל - אמר לך חתיכת דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן הרי דגים בכלל:

ופת למאי ניחוש לה - דניתב לה סימנא להתיר ולמיתני חמפ"ג:

אי משום איחלופי כו' - מאי איכא למיחש:

כי הדדי - שמא יש עמו הדומה לו פשיטא לן כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף במידי דלית ליה רווחא:

אין לוקחין ימ"ח מח"ג כו' - שחנוונים שבסוריא חשידי דלא קפדי אלפני עור לא תתן מכשול ומזבני לישראל דברים שלקחו מן העובד כוכבים מיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך אם נתארח אצלו מותר לאכול עמו:

שיגר לו - במתנה:

סלקונדרי רומין - נחתומין שברומי:

אוכלין אותה - ואסור משום שמערבין בה קירבי דגים טמאים וחתיכות גדולות עושין ממנה:

זקן אחד - עובד כוכבים היה:

למעוטי בידוע - גבי כבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ ואם בידוע שנתן יין שם אסורין אפילו בהנאה:

למעוטי מורייס - דאסור אפי' בהנאה והך סתמ' ר"מ היא:

מתני' והדבדבניות - אשכולות של ענבים:

שאינה טרופה - שניכרין חתיכות דגים:

עלה של חילתית - דהא לא מפסקו לה בסכינא:

וזיתי גלוסקאות המגולגלין - זיתים הכנוסין בכלי עגול ומתחממין ונעצרין מאיליהן כעין גלוסקא. מגולגלין כמו מגולגלת שנתחממו ונרפו מחמת שמנן ובלע"ז מול"ש. ובגמ' (דף מ:) פריך פשיטא למאי ניחוש לה:

שלחין אסורין - אזיתים קמהדר. ובגמרא (דף מ:) מפרש לה:

מן הסלולה - הנמכרין בסל לפני החנוני אסורין. ובגמרא מפרש מפני שמזלף עליהן יין:

מן ההפתק - מקום כינוסן של חגבים מלוחין:

מותרין - דאין מזלף עליהן עד שנותנו לפניו למכור:

וכן לתרומה - מפרש בגמ':

גמ' יושב ישראל - ואפילו אין רואהו:

איערובי - שמא עירב בו יין:

הבוצר לגת - לדרכן בגת ולעשות מהן יין:

הוכשר - לענין טומאה במשקה הנזלף הואיל ולכך הן עומדין ניחא ליה במאי דנפיק מינייהו. ודבדבניות עצמן הן לאכילה:

כל שראש ושדרה ניכרין - של כל דג ודג שהדגים ניכרין בראשן בין טמא לטהור שהטמאים ראשיהן חדים ואין להן חוט השדרה:

כילבית - גדילה מאיליה בציר דגים טהורים ואם יש שם ציר דגים טמא אין כילבית גדילה בו: