Text version of this daf: original and translation
Berakhot 32b (לב:) — the Talmud in English
Berakhot 32b (ברכות לב:): אמר רבי אלעזר: גדולה תפלה, יותר ממעשים טובים בלא תפלה, ש הרי אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, ו אף על פי כן, לא נענה מחמת מעשיו הטובים לבד, אלא בתפלה. שנאמר [דברים…
Original text — Berakhot 32b (לב:)
אמר רבי אלעזר: גדולה תפלה, יותר ממעשים טובים
בלא תפלה,
ש
הרי
אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו,
ו
אף על פי כן, לא נענה
מחמת מעשיו הטובים לבד,
אלא בתפלה.
שנאמר
[דברים ג כו]
"אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"
, לבקש להכנס לארץ,
ו
רק מילא את בקשתו לראות את הארץ, שהרי
סמיך ליה "עלה ראש הפסגה
ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך, כי לא תעבר את הירדן הזה". ואף על פי שודאי היו בידי משה מעשים טובים, בכל זאת הוצרך לתפלה, הרי שתפלה גדולה יותר ממעשים טובים בלא תפלה.
ואמר רבי אלעזר: גדולה תענית יותר מן הצדקה!
מאי טעמא?
משום שאת
זה
[התענית] הוא מקיים
בגופו, ו
אילו את
זה
[הצדקה] הוא מקיים
בממונו
.
ואמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר מן הקרבנות.
שנאמר
[ישעיהו א יא]
"למה לי רוב זבחיכם
אמר ה'",
וכתיב
שם בהמשך,
"ובפרשכם כפיכם
אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע", ואם קרבנות גדולים יותר מתפלה, למה הוצרך לומר שגם אינו חפץ בתפלתם, אחר שכבר אמר שאינו חפץ בזבחיהם? - בהכרח, שתפלה גדולה יותר, ולכן הוסיף שלא רק בקרבנותיהם אינו חפץ, אלא אף בתפלתם.
אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש, לא ישא את כפיו
לברך את ישראל,
שנאמר
[שם פסוק טו]
"ידיכם דמים מלאו"
.
ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש, ננעלו שערי תפלה, שנאמר
[איכה ג ח]
"גם
כי אזעק ואשוע, שתם תפלתי"
.
ואף על פי ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו
.
שנאמר
[תהלים קט יג]
"שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש"
. ומשמע שעל התפילה והשועה צריך להתחנן שהקב"ה ישמעם, אולם הדמעות נראות לפניו בכל מצב, שהרי לא אמר "את דמעתי תראה", ומשמע שהיא נראית לפניו, ולכן ביקש רק שהקב"ה ייענה לדמעות.
רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא
[יום המעונן],
משום שנאמר
[איכה ג מד]
"סכותה בענן לך מעבור תפלה!"
שהענן משמש לפעמים כמלאך רחמים, אך יתכן גם שישמש כחסימה בפני התפילה שלא תעלה למעלה.
ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש, נפסקה
[מפסיקה]
חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים
.
שנאמר
[יחזקאל ד ג]
"ואתה קח לך מחבת ברזל, ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר",
והיא כנגד מחיצת הברזל המפסקת בין ישראל להקדוש ברוך הוא.
אמר רבי חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך
בתפלתו, אין תפלתו חוזרת ריקם!
ו
מנא לן
דבר זה? -
ממשה רבינו!
שנאמר במעשה העגל, [דברים ט כו]
"ואתפלל אל ה', וכתיב בתריה
[דברים ט יח]
"וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא"
.
מקשה הגמרא:
איני, והא אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפלתו, ומעיין בה
מצפה שתתמלא בקשתו בזכות הארכתו, לב
סוף
אינה נענית, ומחמת שלא התמלאה תאותו, הריהו
בא לידי כאב לב, שנאמר
[משלי יג יב]
"תוחלת
[תפלה, לשון חילוי ותחנה]
ממושכה מחלה לב"
. ו
מאי תקנתיה
שישיג מבוקשו? -
יעסוק בתורה, שנאמר
בסוף הפסוק [שם ג יח],
"ועץ חיים תאוה באה", ואין "עץ חיים" אלא תורה, שנאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה",
ואם כן קשה לרב חנין שאמר, כי על ידי אריכות התפלה, הוא נענה.
מתרצת הגמרא:
לא קשיא, הא ד
אמר רבי יוחנן "סוף בא לידי כאב לב", מדובר באופן שהוא
מאריך
בתפלתו
ומעיין בה,
מצפה שתיענה מפני שהתפלל בכוונה. ואילו
הא ד
אמר רבי חנין "אין תפלתו חוזרת ריקם", מדובר באופן שהוא
מאריך
בתפלה,
ולא מעיין בה
.
אמר רב חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל: שנאמר
[תהלים כז יד]
"קוה אל ה'
בתפלה, ואף אם לא נענית,
חזק ויאמץ לבך, וקוה
בתפלה נוספת
אל ה'!"
.
תנו רבנן: ארבעה
דברים
צריכין חיזוק!
שיש לו לאדם להתחזק בהם תמיד בכל כוחו.
ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ
[משלח ידו של האדם. אם אומן הוא, צריך להתחזק באומנתו, ואם סוחר הוא, במסחרו. ואם איש מלחמה הוא, יתחזק במלחמתו].
מפרשת הגמרא:
תורה ומעשים טובים מנין
שצריכים חיזוק? -
שנאמר
[יהושע א ז]:
"רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה"
וגו'. ודרשו,
"חזק" בתורה, ו"אמץ" במעשים טובים.
תפלה מנין
שצריכה חיזוק? -
שנאמר: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'".
וכפל דברי החיזוק מורה שצריך להתחזק שוב ושוב כדי לכוון לבו כראוי.
דרך ארץ מנין?
-
שנאמר
במלחמת עמון וארם, שאמר יואב [שמואל ב י יב]:
"חזק ונתחזק בעד עמנו
ובעד ערי אלהינו, וה' יעשה הטוב בעיניו". וכפל דברי החיזוק בא להורות שישובו ויתחזקו במלחמה, וכן כל אחד צריך להתחזק במשלח ידו.
נאמר [ישעיה מט יד]
"ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני"
.
שואלת הגמרא: הרי
היינו "עזובה" היינו "שכוחה",
ומה מלמדנו כפל הכתוב?
אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,
טבע העולם כש
אדם נושא אשה
נוספת
על
אשתו ה
ראשונה
, הרי הוא עדיין
זוכר
את
מעשה
הראשונה
, אף על פי שעזבה, אבל
אתה
, לא די ש
עזבתני
אלא אף
שכחתני
.
אמר לה הקדוש ברוך הוא
לכנסת ישראל:
בתי, י"ב מזלות בראתי ברקיע. ועל כל מזל ומזל, בראתי לו שלשים חיל
[ראשי גייסות על קבוצות חלוקות],
ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון
,
ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון, בראתי לו שלשים גסטרא
,
ועל כל גסטרא וגסטרא, תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים,
כנגד
שלש מאות וששים וחמשה
ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך. ואת
עוד
אמרת "
עזבתני ושכחתני!?"
על דרך זו מבארת הגמרא גם את הפסוק שאחריו [פסוק טו]:
"התשכח אשה עולה
, מרחם פרי בטנה, גם אלה תשכחנה, ואני לא אשכחך". ש
אמר הקדוש ברוך הוא
לכנסת ישראל:
כלום אשכח עולות אילים, ופטרי רחמים
[בכורות בהמה],
שהקרבת לפני במדבר!?
אמרה
כנסת ישראל
לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא
לא תשכח לי
אף את
מעשה העגל!?
אמר לה: "גם "אלה" תשכחנה"!
והיינו חטא העגל, שאמרו בו "ויאמרו "אלה" אלהיך ישראל".
אמרה לפניו: הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי
אף את
מעשה
הר
סיני!?
אמר לה: "ו"אנכי" לא אשכחך"!
והיינו מעשה סיני שנאמר בו "אנכי" ה' אלקיך".
והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב" גם אלה תשכחנה
-
"זה מעשה העגל.
ואילו הכתוב שאחריו
"ואנכי לא אשכחך"
-
זה מעשה סיני.
שנינו במשנה:
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת
ומתפללין.
מבררת הגמרא:
מנא הני מילי
שכך ראוי לעשות?
אמר רבי יהושע בן לוי
: יש לכך מקור ממה ד
אמר קרא
[תהלים פד ה]
"אשרי יושבי ביתך"
, ומשמע שבתחילה שוהים כ"יושבי ביתך", ורק אחר כך נאמר "עוד יהללוך סלה".
ו
עוד
אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר
שסיים
תפלתו, שנאמר
[שם קמ יד]
"אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך"
. ומשמע כי לאחר שהודו, עדיין הם יושבים לפניך.
תניא נמי הכי: המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו.
קודם תפלתו מנין?
-
שנאמר "אשרי יושבי בית ך".
לאחר תפלתו מנין?
-
דכתיב "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך".
תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת
קודם תפלתן
ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת
לאחר תפלתן, נמצא שכל תפלה ארכה להם שלש שעות, ושלשת התפלות יחד, תשע שעות.
תמהה הגמרא:
וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה,
תורתן היאך
משתמרת? באיזה זמן הם חוזרים על תלמודם,
ומלאכתן היאך נעשית
והרי לא נותר להם זמן להתפרנס.
אלא, מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת
בתוך לבם ואינה משתכחת,
ו
כן
מלאכתן מתברכת,
אף שאין להם פנאי לעסוק אלא מעט.
שנינו במשנה:
אפילו המלך שואל בשלומו
[באמצע תפלתו],
לא ישיבנו!
אמר רב יוסף: לא שנו
ש"לא ישיבנו",
אלא למלכי ישראל, אבל למלכי עכו"ם, פוסק,
כי אם לא ישיבנו יבא לידי סכנה, שמא יהרגנו.
מיתיבי: המתפלל, וראה אנס בא כנגדו
, או ש
ראה קרון בא כנגדו, לא יהא מפסיק בתפלתו, אלא מקצר בה
,
ועולה
ממנה [דהיינו מסיים], הרי שאפילו במקום סכנה אין להפסיק.
מתרצת הגמרא:
לא קשיא
-
הא
ששנינו בברייתא "לא יהא מפסיק", מדובר באופן
דאפשר
לו
לקצר
ולגמור בלא שיסתכן, כגון שעומד סמוך לסוף התפלה.
ו
אילו
הא
שאמר רב יוסף "פוסק", באופן
דלא אפשר
לו
לקצר.
והכלל בדין זה הוא: באופן ש
אפשר לקצר, מקצר. ואי לא, פוסק.
תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום. ולא החזיר לו
אותו חסיד
שלום, המתין לו
השר
עד שסיים תפלתו.
לאחר שסיים תפלתו, אמר לו
השר:
ריקא, והלא כתוב בתורתכם
[דברים ד ט]
"רק השמר לך ושמור נפשך", ו
עוד
כתיב
בה [דברים ד טו]
"ונשמרתם מאד לנפשותיכם",
ואם כן
כשנתתי לך שלום, למה לא החזרת לי שלום,
וסכנת את עצמך?! והרי
אם הייתי חותך את ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי!?
אמר לו
אותו חסיד:
המתן לי עד שאפייסך בדברים!
Translation
it says immediately afterward: “Go up to the summit of the mountain
and lift your eyes westward, northward, southward, and eastward, and see with your eyes, for you shall not cross this Jordan.” Even though Moses certainly possessed good deeds, nevertheless he needed prayer. This proves that prayer is greater than good deeds without prayer.
And Rabbi Elazar said: Fasting is greater than charity!
“
Your hands are full of blood.”
Lamentations 3:8]:
“
And although the gates of prayer were locked, the gates of tears were not locked.
As it is stated [Psalms 39:13]:
“
[a day covered with clouds],
because it is stated Lamentations 3:44]:
[Lamentations 3:44]
“You have covered Yourself with a cloud, so that prayer cannot pass through!”
The cloud sometimes serves as an angel of mercy, but it may also serve as a barrier preventing prayer from rising above.
And Rabbi Elazar said: From the day the Temple was destroyed, an iron wall was placed
[separating]
his prayer—his prayer does not return empty-handed!
And
—
to attain his request?
He should engage in Torah study, as it is stated
at the end of the verse there, 3:18]:
“And a tree of life is a desire fulfilled.” And “tree of life” means Torah, as it is stated: “It is a tree of life for those who grasp it,”
and if so, this poses a difficulty to Rabbi Ḥanin, who said that through prolonging prayer one is answered.
expecting it to be answered because he prayed with concentration. Whereas
the one
about whom Rabbi Ḥanin said, “His prayer does not return empty-handed,” is one who
“My daughter, I created twelve constellations in the firmament. For each constellation I created thirty hosts
[commanders of separate groups],
and for each host I created thirty legions,
and for each legion I created thirty divisions, and for each division I created thirty cohorts, and for each cohort I created thirty companies,
and for each company I suspended three hundred sixty-five thousand myriad stars,
corresponding to
—
—
Mount
It was taught likewise in a beraita: One who prays must wait for one hour before his prayer and one hour after his prayer.
From where do we know
that he must wait before his prayer?—As it is stated: “Fortunate are those who dwell in Your House.”
From where do we know
that he must wait after his prayer?—As it is written: “Indeed, the righteous will give thanks to Your name; the upright will dwell in Your presence.”
The Sages taught: The early pious ones would wait for one hour
before their prayer,
pray for one hour, and then wait for another hour
after their prayer. Thus, each prayer took them three hours, and the three daily prayers together took nine hours.
The Gemara wonders:
And since they would spend nine hours a day in prayer,
how was their Torah
preserved? At what time did they review their learning,
and how was their work performed,
when they had no time left to earn a livelihood?
Rather, because they were pious, their Torah was preserved
within their hearts and was not forgotten,
and
thus
their work was blessed,
even though they had only a little free time in which to engage in it.
We learned in the Mishna:
Even if the king greets him
in the midst of his prayer],
he may not respond to him!
Rav Yosef said: They taught
that “he may not respond to him”
only with regard to kings of Israel; but with regard to kings of the gentiles, he interrupts,
because if he does not respond to him, he may be endangered, as the king might kill him.
The Gemara raises an objection: One who is praying and sees a persecutor coming toward him,
or
sees a wagon coming toward him, may not interrupt his prayer; rather, he should shorten it,
and complete it
from that point [meaning that he concludes it]. It follows that even in a situation of danger, one may not interrupt.
The Gemara answers:
This is not difficult—
this
that which we learned in the beraita, “he may not interrupt,” refers to a situation in which
it is possible
for him
to shorten
the prayer and complete it without becoming endangered—for example, when he is near the end of the prayer.
And
if
this
that which Rav Yosef said, “he interrupts,” refers to a situation in which
it is not possible
for him
to shorten it.
The general rule in this matter is:
When it is possible to shorten the prayer, he shortens it; and if not, he interrupts.
The Sages taught: There was an incident involving a certain pious man who was praying on the road. A minister came and greeted him, but he did not return
that pious man
the greeting. The minister waited for him
until the minister
completed his prayer.
After he completed his prayer,
the minister
said to him: “Fool, is it not written in your Torah
Deuteronomy 4:9]
‘Take utmost care and guard your soul,’ and
also
it is written
in it [Deuteronomy 4:15]:
‘You shall greatly guard your souls’?
If so,
when I greeted you, why did you not return my greeting,
thereby endangering yourself? Indeed,
if I had cut off your head with a sword, who would have demanded your blood from me?”
He said to him,
that pious man:
“Wait for me until I appease you with my words!”