Text version of this daf: original and translation
Yoma 28b (כח:) — the Talmud in English
Yoma 28b (יומא כח:): Gemara: It was taught: What would the observer say? Rabbi Yishmael says: “Lightning—Barkai.” The first light flashed at dawn; it is called Barkai. Rabbi Akiva says: “It has…
Original text — Yoma 28b (כח:)
גמרא:
תניא
: מה היה הרואה אומר?
רבי ישמעאל אומר: ברק "ברקאי".
הבריק האור הראשון בעלות השחר, הנקרא ברקאי.
רבי עקיבא אומר: עלה "ברקאי".
התחזק והאיר יותר האור, הנקרא ברקאי.
נחומא בן אפקשיון אומר: אף
עלה האור הנקרא
"ברקאי"
, ונראה
בחברון
[כנגד חברון], בקצה הדרומי שברוח המזרחית [על פי תפארת ישראל על המשנה].
מתיא בן שמואל, הממונה על הפייסות
אומר: "האיר פני כל המזרח, עד שבחברון
", שהוא אור חזק יותר מברקאי.
רבי יהודה בן בתירא אומר: "האיר פני כל המזרח, עד
שנראה
בחברון,
וגם
יצאו כל העם איש איש למלאכתו
".
ומקשינן על דברי רבי יהודה בן בתירא:
אי הכי
, אם כבר יצאו כל העם למלאכתם - הרי
נגה ליה טובא
, כבר האיר אור היום הרבה?! והתאחר זמן רב אחרי עלות השחר.
ומתרצינן: מה שאמר רבי יהודה בן בתירא "יצאו כל העם איש איש למלאכתו" - אין כוונתו שהפועלים כבר יצאו למלאכתם. אלא, שיצאו בעלי בתים
לשכור פועלים, קאמרינן.
ובעלי בתים משכימים מוקדם למצוא פועלים.
אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם
, תפילת מנחה, שהתפלל אברהם אבינו, זמנה
מכי משחרי כותלי
. החל מהזמן שמשחיר הצד המזרחי של הכתלים, מחמת שיש עליהם צל. .
הכתלים המזרחיים משחירים מחצות היום ואילך [בתחילת שעה שביעית שביום]. לפי שבתחילת היום החמה נמצאת במזרח, ומאירה על הכתלים המזרחיים, וכיון שהגיע זמן חצות היום, עומדת אז החמה באמצע הרקיע, מעל ראש כל אדם, ומאירה על עובי ראש הכותל. וקצהו העליון של הכותל מצל על כל גבהו, ונמצא הצד המזרחי של הכותל שחור מן הצל.
ומאותה שעה נוטים צללי ערב [הצל נוטה ובא מכיוון מערב] ונקרא "ערב". וזמן תפילת מנחה הוא מאותה שעה .
[ורב ספרא בא ללמדנו שעל האדם להתפלל מנחה באותה שעה שהתפלל אברהם אבינו, שאם לא כן, מה הוא בא ללמדנו, והרי מה שהיה היה! ריטב"א].
אמר רב יוסף
, יש לתמוה: וכי
אנן
-
מאברהם ניקום וניגמר!?
האם אנחנו יכולים להיות זריזים כאברהם אבינו, להתפלל תיכף בחצות היום? והלא אין אדם זריז כמותו! [ריטב"א בדעת רש"י].
אמר רבא
: אין לתמוה בדבר! שהרי ה
תנא
של הברייתא להלן אכן
גמר
[למד] שיש לנהוג בזריזות
מאברהם.
ואם כן,
ו
כי
אנן
-
לא גמרינן מיניה!?
[וכי אנחנו לא נלמד ממנו?!]
ומבאר רבא היכן מצאנו שהתנא למד זריזות מאברהם:
דתניא
: נאמר [ויקרא יב] במצות מילה:
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו"
.
מזה שנאמר "ביום" ולא נאמר "בבוקר" -
מלמד
הכתוב
שכל היום
השמיני
כשר למילה
.
אלא, שהזריזין מקדימין למצות
.
שנאמר
באברהם אבינו [בבראשית כב] בענין עקידת יצחק:
"וישכם אברהם בבקר, ויחבוש
את חמורו". הרי לנו שהתנא בברייתא למד זריזות מאברהם!
אלא אמר רבא
, כך יש להסביר את תמיהת רב יוסף:
רב יוסף
-
הא, קא קשיא ליה
:
כיצד אמר רב ספרא שאברהם אבינו התפלל מנחה מיד בחצות היום?
והרי תפלת מנחה נתקנה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים. ונמצא, שלפי רב ספרא יש ללמוד מאברהם אבינו שאפשר לשחוט את התמיד מיד בחצות.
וזה לא יתכן.
דתנן
בפסחים [נח א]: אם
חל ערבי פסחים
, י"ד בניסן [שבו שוחטין את הפסח]
להיות בערב שבת,
היו מקדימים את זמן שחיטת התמיד.
כי בשאר ימות השנה תמיד נשחט אחר הצהריים, בשעה שמונה ומחצה, [מנין השעות הוא מהבוקר!], וקרב בתשע ומחצה.
ואילו כשחל ערב פסח בערב שבת - התמיד
נשחט בשש ומחצה
[חצי שעה אחרי חצות]
וקרב בשבע ומחצה,
מפני שצריכים להספיק לצלות את הפסחים מבעוד יום לפני שבת. ולכן, הקדימו את הקרבת הפסח ככל שיכלו, והעמידו את דינו כדין תורה, שתמיד נשחט "בין הערביים" - מזמן שיינטו צללי ערב.
ותמה רב יוסף: הרי לפי דברי רב ספרא, הזמן שבו הכתלים משחירים קרוי "ערב".
ו
אם כן,
נשחטיה
לתמיד כבר
מכי משחרי כתלי
, נשחוט את התמיד בערב פסח בחצות היום בדיוק, שאז מתחילים הכתלים להשחיר וקרוי "ערב"! ולמה שנינו שהתמיד נשחט רק בשש ומחצה?
ודוחה הגמרא את קושית רב יוסף, לפי שאדרבה, יש לתמוה על רב יוסף:
ומאי קושיא?
ודילמא
שמא אמנם אברהם התפלל מנחה מחצות היום. אך מכל מקום בענין הקרבת התמיד צריך שישחירו הכתלים שבבית המקדש, ששם קרב התמיד היות ו
כותלי דבית המקדש
רק
ב
שעה
שש ומחצה משחרי,
ולא קודם לכן,
משום דלא מכווני טובא
משום שאינם ישרים מאוד, לפי שעשו אותם רחבים למטה וצרים למעלה.
ולכן, גם בחצות היום, בשעה שהשמש נמצאת בראשו של כל אדם, עדיין הכתלים מוארים באור השמש, שהרי אין שפת ראש הכותל שכזה מצלת על צידיו. ורק בשעה שש ומחצה, שהחמה נוטה למערב, אז משחיר הצד המזרחי של הכתלים.
אי נמי
, אפשר לתרץ גם באופן אחר: אף על פי שאברהם התפלל מנחה מחצות היום, אי אפשר ללמוד מאברהם אבינו להתפלל ולהקריב את התמיד מחצות.
שהרי
שאני
שונה הוא
אברהם
משאר אנשים היות
דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו
. שהיתה לו ידיעה גדולה בחכמת האיצטגנינות [חכמת מהלך הכוכבים והמזלות], וידע לכוין היטב את שעות היום, ואין לו לחשוש שמא יטעה ויתפלל מנחה קודם חצות.
אבל לשאר האנשים לא התירו להם חכמים להתפלל בחצות היום בצמצום כשמשחירים הכתלים, מפני שחששו שאם נתיר להם להתפלל בחצות יטעו ויתפללו קודם לכן [ריטב"א]. ומטעם זה גם את התמיד לא התירו לשחוט לפני שש ומחצה.
אי נמי
, אפשר לתרץ גם בעוד אופן:
אין ללמוד מאברהם להתפלל ולהקריב את התמיד מחצות ואילך,
משום דזקן
חכם
ויושב בישיבה הוה
, מלמד תורה בישיבה היה [על פי מהרש"א] ושכינה עמו [ר"ח]. כלומר, יש לו סיעתא דשמיא שלא לטעות. ומנין למדנו שאברהם זקן ויושב בישיבה היה?
דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם
:
היו במצרים
-
ישיבה עמהם
.
שנאמר
[בשמות יג] שה' אמר למשה במצרים:
"לך ואספת את זקני ישראל"
. וזקני ישראל אלו חכמי ישראל, לפי ש"אין זקן אלא זה שקנה חכמה" [הריטב"א לקמן].
היו במדבר, ישיבה עמהם, שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל".
אברהם אבינו
-
זקן ויושב בישיבה היה
.
וכמו
שנאמר
: [בראשית כד]
"ואברהם זקן בא בימים
". ו"זקן" פירושו זה קנה חכמה.
יצחק אבינו
-
זקן ויושב בישיבה היה
.
שנאמר
: [בבראשית כז]
"ויהי כי זקן יצחק".
יעקב אבינו
-
זקן ויושב בישיבה היה
.
שנאמר
: [בראשית כז]
"ועיני ישראל כבדו מזוקן
".
אליעזר עבד אברהם
-
זקן ויושב בישיבה היה
.
שנאמר
: [בראשית כד]
"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו
[הוא אליעזר]
המושל בכל אשר לו".
ודרשו, מה פירוש "המושל בכל אשר לו"?
אמר רבי אלעזר: שמושל
[שבקיא]
בתורת
אברהם
רבו
.
ונאמר עוד על אליעזר: [בראשית טו] "ובן משק ביתי
הוא דמשק אליעזר"
. ו
אמר רבי אלעזר
: "דמשק" הוא לשון נוטריקון:
שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים
.
אמר רב: קיים אברהם אבינו
את
כל התורה כולה
.
שנאמר
: [בראשית כו]
"עקב אשר שמע אברהם בקולי
וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי".
אמר ליה רב שימי בר חייא לרב
: מנין שהפסוק מדבר על כל התורה כולה?
ואימא
הוא אמור רק ב
שבע מצות
של בני נח בלבד!?
ותמהינן על שאלת רב שימי בר חייא:
הא איכא נמי
, הרי יש גם מצות
מילה
שנצטוה אברהם אבינו! ואם כן, איך אמר רב שימי "ואימא שבע מצות בלבד"? [מהרש"א]
אלא, בהכרח, כך שאל רב שימי בר חייא:
ואימא
שאברהם אבינו קיים
שבע מצות, ומילה
בלבד!
אמר ליה
רב תירוץ:
אם
נאמר
כן
-
"מצותי ותורותי" למה לי?
[אם קיים שבע מצות בלבד - למה נאמר גם שקיים "תורותי"?]
אמר רבא ואיתימא
[ויש אומרים]
רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין
, שהם מדרבנן.
שנאמר "תורותי"
בלשון רבים, כלומר שתי תורות,
אחת תורה שבכתב, ואחת תורה שבעל פה.
שנינו במשנה: אם הגיע [זמן השחיטה] הרואה אומר ברקאי.
מתיא בן שמואל אומר
: האיר פני כל המזרח עד שבחברון,
והוא אומר הן.
ומניחה הגמרא שהיות ובדברי תנא קמא נאמר שהרואה אומר "ברקאי", משמע שגם מתיא בן שמואל מדבר על הרואה, וסובר, שהרואה אומר "האיר פני המזרח עד שבחברון ".
ועל כך המשיך מתיא בן חרש ואמר: "והוא אומר הן".
והוינן בה:
מאן
, מי הוא זה ש
אמר "הן
"?
אילימא הך דקאי אאיגרא
, אם נאמר שהרואה שעמד על הגג הוא זה שאמר "הן", קשה:
[ומתבטאת הגמרא בביטוי של משל]: וכי
הוא
, אותו האדם ש
חלים
, חלם חלום,
והוא
עצמו יהיה זה אשר
מפשר
[פותר אותו]?!
והנמשל: וכי זה ששאל אם האיר המזרח הוא עצמו יענה על שאלתו "הן"?!
אלא
, שמא תאמר
הך דקאי אארעא
, שהעומד על הארץ הוא זה שענה הן. כלומר, שהרואה שאל האם האיר פני המזרח? וענה העומד על הארץ "הן".
אם כן קשה:
מנא
מנין העומד על הארץ
ידע
שהאיר המזרח?
ומתרצינן:
איבעית אימא
אם תרצה תפרש ותאמר:
הך דקאי אארעא
העומד על הארץ אמר הן.
ואיבעית אימא
ואם תרצה תאמר:
הך דקאי אאיגרא
העומד על הגג אמר הן.
ומפרשת הגמרא:
איבעית אימא, הך דקאי אאיגרא
אמר הן - וכך פירושו:
אמר איהו
אמר העומד על הגג:
האיר פני כל המזרח!
ואמר ליה הך דקאי אארעא
שאל אותו העומד על הארץ: האם
עד שבחברון
האיר?
ואמר ליה איהו
העומד על הגג:
הן.
ואיבעית אימא הך דקאי אארעא
הוא שאמר "הן", וכך פירושו:
אמר איהו
שאל העומד על הארץ: האם
האיר פני כל המזרח?
ואמר ליה
ענה לו העומד על הגג: האיר
עד שבחברון.
ואמר ליה
העומד על הארץ
"הן"!
די בכך, כי זה אני שואל [ריטב"א בשם רש"י].
שנינו במשנה:
ולמה הוצרכו לכך
[לעלות לגג ולראות]? שפעם אחת עלה מאור הלבנה, ודימו שהאיר מזרח, ושחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה.
ומקשינן:
ומי מיחליף
, וכי אפשר לטעות ולהחליף בין מאור הלבנה למאור החמה?!
והתניא
והרי שנינו בברייתא:
רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה
עמוד של אור העולה כעץ תמר מן הלבנה,
לתימור של חמה.
תימור של לבנה
-
מתמר
מזדקף
ועולה כמקל.
ואילו
תימור של חמה
אינו מזדקף, ואינו מאיר כנגד החמה בלבד, אלא הוא
מפציע
מבקיע ומתפצל
לכאן ולכאן
, ומאיר גם בצדדים.
ואם כן, היאך טעו בין מאור החמה למאור הלבנה?
ומתרצינן:
תנא דבי רבי ישמעאל: יום המעונן היה
אותו היום, ואור הלבנה לא יכל להאיר כנגדו בקו ישר, מפני העננים שעומדים בפניו,
ומפציע
ומבקיע, ומתפצל תימור הלבנה ברווחים שבין העננים
לכאן ולכאן
במקומות רבים. ולכן טעו וחשבו שזה מאור החמה.
אמר רב פפא: שמע מינה
, למדנו מהברייתא, ש
יומא דעיבא
יום המעונן -
כוליה שמשא!
בכל מקום זורחת השמש, ואפילו במקום שביום בהיר אינה זורחת שם [ריטב"א].
כשם שמאור הלבנה מתפצל ביום המעונן לכאן ולכאן, כך גם השמש אינה יכולה להאיר כנגדה ביום המעונן, אלא האור מתפשט ובוקע בין ענן לענן בכל ריוח שביניהם.
והוינן בה:
למאי נפקא מינה?
ומשנינן:
לשטוחי עורות!
שאפשר לייבש עורות ביום המעונן בכל מקום.
אי נמי
נפקא מינה
לכ
גון הא
דדרש רבא
:
אשה לא תלוש
בצק למצות של פסח
לא בחמה, ולא בחמי חמה
, במים חמים שהוחמו בחמה, שמא הבצק יחמיץ מחמת החום.
ומאחר שלמדנו שיום המעונן כולו שמשא, ממילא אסור ללוש את המצות בשום מקום שהוא כנגד השמש בכל אותה הרוח [ריטב"א].
אמר רב נחמן
שני דברים ביחס לקרני השמש:
א.
זוהמא דשימשא
, החום של יום המעונן,
קשי משימשא
יותר קשה מחום השמש עצמה.
וסימניך: דנא דחלא
. קנקן של חומץ שפיו סגור היטב כדי שלא יפוג ריחו, וכשנוקבים נקב קטן בפקק, יוצא משם ריח חזק מאוד.
וכיוצא בזה ביום המעונן, החמה מכוסה והחום שלה כבוש, והיא עוברת בכח, ומחממת דרך הנקב שבעננים.
ב.
שברירי דשימשא
-
קשו משימשא!
קרני אור השמש הנכנסים מן החור שבעננים [על פי ר"ח], המסתכל עליהם מסתנוור. ולכן קשים לו אותם קרני השמש יותר מסינוור השמש עצמה.
וסימניך: דילפא
. גשם היורד על האדם מפריע לו יותר מאשר אם נכנס כולו למים.
Translation
Gemara:
It was taught:
What would the observer say?
Rabbi Yishmael says: “Lightning—Barkai.”
The first light flashed at dawn; it is called Barkai.
Rabbi Akiva says: “It has risen—Barkai.”
The light called Barkai had grown stronger and shone more brightly.
Nahuma ben Apakshiyon says: Even
the light called
“Barkai”
was visible
in Hebron [
opposite Hebron], at the southern edge of the eastern direction [based on Tiferet Yisrael’s commentary on the Mishna].
Mattitya ben Shmuel, the supervisor of the lotteries,
says: “The face of the entire east has become illuminated, until it is visible in Hebron,”
which is a stronger light than Barkai.
Rabbi Yehuda ben Beteira says: “The face of the entire east has become illuminated, until
it is visible
in Hebron,
and also
all the people have gone out, each one to his work.”
And we challenge the words of Rabbi Yehuda ben Beteira:
If so,
if all the people have already gone out to their work—then
it has become very bright,
the daylight has already illuminated greatly! The time is much later than dawn.
And we answer: When Rabbi Yehuda ben Beteira said, “All the people have gone out, each one to his work,” he did not mean that the laborers had already gone out to their work. Rather,
we are speaking of householders who went out to hire laborers.
And householders rise early to find laborers.
Rav Safra said: Abraham’s prayer,
the afternoon prayer that Abraham our forefather prayed, its time began
from when the walls became dark.
That is, from the time when the eastern side of the walls became dark because of the shadow cast upon them.
The eastern walls become dark from midday onward [at the beginning of the seventh hour of the day]. At the beginning of the day, the sun is in the east and illuminates the eastern walls. Once midday arrives, the sun stands in the middle of the firmament, above every person’s head, and illuminates the thickness of the top of the wall. The upper edge of the wall casts a shadow over its entire height, and the eastern side of the wall is consequently darkened by the shadow.
From that time onward the shadows of evening incline [the shadow inclines and comes from the west], and it is called “evening.” The time of the afternoon prayer is from that time.
And Rav Safra came to teach us that a person should pray the afternoon prayer at the same time that Abraham our forefather prayed. Otherwise, what has he come to teach us? After all, what happened has happened! Ritva.
Rav Yosef said,
It is astonishing: Can
we—
learn from Abraham!?
Can we be as diligent as Abraham our forefather, praying immediately at midday? Surely no person was as diligent as he was! [The Ritva according to Rashi].
Rava said:
There is no reason to be astonished at this! For the
tanna
of the beraita below indeed
learned [
derived] that one should act with alacrity
from Abraham.
And if so,
then
why
we—
do we not learn from him!? [
Why should we not learn from him?!]
And Rava explains where we find that the tanna learned alacrity from Abraham:
As it was taught:
It is stated [Leviticus 12] concerning the mitzva of circumcision:
“And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised.”
Since it says “on the day” and does not say “in the morning,”
the verse teaches
that
the entire day
of the eighth
is fit for circumcision.
However, the diligent rise early to perform mitzvot.
As it is stated
concerning Abraham our forefather [Genesis 22], regarding the binding of Isaac:
“And Abraham rose early in the morning, and saddled
his donkey.” Thus, we see that the tanna in the beraita learned alacrity from Abraham!
Rather, Rava said,
this is how Rav Yosef’s astonishment should be explained:
Rav Yosef—
this is what was difficult for him:
How could Rav Safra say that Abraham our forefather prayed the afternoon prayer immediately at midday?
After all, the afternoon prayer was instituted corresponding to the afternoon daily offering. It follows that according to Rav Safra, one should learn from Abraham our forefather that the daily offering may be slaughtered immediately at midday.
This is impossible.
As we learned
in tractate Pesahim [58a]: If
the eve of Passover
the fourteenth of Nisan [on which the Passover offering is slaughtered]
falls on Friday,
they would advance the time for slaughtering the daily offering.
For throughout the rest of the year, the daily offering was slaughtered in the afternoon, at eight and a half hours [the hours are counted from the morning], and brought at nine and a half hours.
But when the eve of Passover fell on Friday, the daily offering
was slaughtered at six and a half hours [
half an hour after midday]
and brought at seven and a half hours,
because they had to finish roasting the Passover offerings during the day, before Shabbat. Therefore, they advanced the bringing of the offering as much as possible and applied to it the Torah law that the daily offering is slaughtered “between the evenings”—from the time when the shadows of evening begin to incline.
Rav Yosef asked: According to Rav Safra, the time when the walls become dark is called “evening.”
And
if so,
let us slaughter it
the daily offering already
from when the walls become dark—let us slaughter the daily offering on the eve of Passover precisely at midday, when the walls begin to darken and the time is called “evening”! Why, then, did we learn that the daily offering is slaughtered only at six and a half hours?
Let us slaughter the daily offering on the eve of Passover precisely at midday, when the walls begin to darken and the time is called “evening”! Why, then, did we learn that the daily offering is slaughtered only at six and a half hours?
And the Gemara rejects Rav Yosef’s challenge, for on the contrary, Rav Yosef’s question itself is astonishing:
What is the difficulty?
Perhaps
perhaps Abraham indeed prayed the afternoon prayer from midday. Nevertheless, with regard to bringing the daily offering, the walls of the Temple must become dark, since the daily offering was brought there, and
the walls of the Temple
only
at
the
six-and-a-half-hour mark become dark,
and not earlier,
because they were not very straight,
as they had been made wide at the bottom and narrow at the top.
Therefore, even at midday, when the sun is above every person’s head, the walls are still illuminated by sunlight, since the edge of the top of such a wall does not cast a shadow on its sides. Only at six and a half hours, when the sun inclines toward the west, does the eastern side of the walls become dark.
Alternatively,
it is possible to answer in another way: Although Abraham prayed the afternoon prayer from midday, it is impossible to learn from Abraham our forefather that one should pray and bring the daily offering from midday.
For
different
is
Abraham
from other people, since
he possessed great knowledge of astrology.
He had great knowledge of the wisdom of astrology [the wisdom of the movements of the stars and constellations], and knew how to calculate the hours of the day precisely; there was no concern that he might err and pray the afternoon prayer before midday.
But the Sages did not permit other people to pray precisely at midday, when the walls became dark, because they were concerned that if they permitted them to pray at midday, they might err and pray earlier [Ritva]. For the same reason, they did not permit the daily offering to be slaughtered before six and a half hours.
Alternatively,
it is possible to answer in yet another way:
One cannot learn from Abraham that one should pray and bring the daily offering from midday onward,
because he was an elder,
a sage,
and sat in the academy;
he taught Torah in the academy [based on Maharsha], and the Divine Presence was with him [Rabbenu Hananel]. That is, he had heavenly assistance so that he would not err. And from where do we learn that Abraham was an elder who sat in the academy?
For Rabbi Hama, son of Rabbi Hanina, said: From the days of our forefathers, the academy never departed from them:
When they were in Egypt—
the academy was with them.
As it is stated [
in Exodus 13], that the Lord said to Moses in Egypt:
“Go and gather the elders of Israel.”
The elders of Israel are the sages of Israel, since “elder” refers only to one who has acquired wisdom [the Ritva below].
When they were in the wilderness, the academy was with them, as it is stated: “Gather for Me seventy men from the elders of Israel.”
Abraham our forefather—
was an elder who sat in the academy.
And likewise,
as it is stated: [
Genesis 24]
“And Abraham was old, advanced in days.”
And “elder” means one who has acquired wisdom.
Abraham our forefather fulfilled
!