טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
זבחים 9b — תלמוד אויף ייִדיש
זבחים 9b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — זבחים 9b
חד
קרא איצטריך
לעברה זמנו
, זמן שחיטת הפסח,
ועברה שנתו
, שכבר נהיה בן שנה, ואינו ראוי לקרבן פסח.
וחד
קרא איצטריך
ל
פסח שנאבד והביא אחר במקומו ו
עברה זמנו
, אך עדין לא
עברה שנתו
, וראוי להקריבו בפסח שני.
וחד
קרא איצטריך
ללא עברה לא זמנו ולא שנתו
, אלא שהקדים והקריבו לפני הפסח, ועקר ממנו שם פסח [על אף שהיה ראוי להקרב בתור קרבן פסח בזמנו] .
וצריכי
כל שלשת הפסוקים.
דאי כתב רחמנא חד, הוה אמינא הני מילי היכא דעברה שנתו וזמנו, דאידחי מפסח לגמרי
[שגם עבר הפסח וגם שאינו ראוי מצד עצמו, שהרי הוא גדול למעלה משנה].
אבל עברה זמנו ולא עברה שנתו, דחזי לפסח שני, אימא לא
הוי שלמים, אלא עדיין שם פסח עליו. וכיון שלא נשחט לשם פסח הרי הוא פסול, לפיכך הוצרך לכתוב פסוק נוסף, ללמד שגם באופן זה הוא קרב שלמים.
ואי כתב רחמנא הני תרתי
קראי בלבד, הוה אמינא כי רק
משום דאידחי להו ממילתייהו
, שהרי לא קרבו בפסח ראשון, לפיכך הרי הם קרבים שלמים.
אבל היכא
ששחטו בשאר ימות השנה לפני פסח,
דלא עבר לא זמנו ולא שנתו, דחזי לפסח
ראשון,
אימא לא
אפשר לעקרו משם פסח, ויפסל בשחיטתו לפני ערב פסח, קא משמע לן הכתוב השלישי שאפשר לעוקרו אפילו בהיותו ראוי לפסח. ולכן אמרנו שכל שלשת הפסוקים
צריכי!
אמר רב משמיה דמבוג
[שמו של חכם]:
חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון
[שעיר העזים שהביאו הנשיאים לחטאת בחנוכת המשכן, וביום הראשון הביא נחשון],
כשירה, דאמר קרא
"
זאת תורת החטאת
" -
תורה אחת לכל החטאות
, שאין שינוי מחטאת לחטאת נחשב לשינוי קודש, ואפילו שהשינוי הוא לחטאת נחשון שבאה לדורון ולא על חטא. ובאופן זה גם אינו נחשב כשינוי בעלים, שהרי לא שחטה על מנת שיתכפר בה נחשון.
יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא
.
איתיביה רב משרשיא לרבא: רבי שמעון אומר, כל המנחות שנקמצו שלא לשמן, כשרות, ועלו לבעלים לשום חובה
.
לפי שאין המנחות דומות לזבחים
.
שהרי
המנחות חלוקות זו מזו באופן עשייתן, ואילו הזבחים נעשים כלם באופן זהה, כי
הקומץ
מנחת
מחבת לשם
מנחת
מרחשת, מעשיה מוכיחין עליה שהיא
מנחת
מחבת
. שהרי מנחת מחבת מתטגנת בשמן בכלי שטוח והיא נעשית קשה, ואילו מנחת מרחשת נעשית בכלי עמוק שהשמן רוחש בו ולפיכך היא רכה.
וכמו כן הקומץ מנחה
חריבה
, שהיא מנחת חוטא הנעשית ללא שמן בתוכה, ומחשב לעשותה
לשם בלולה
בשמן -
מעשיה
של המנחה החריבה
מוכיחין שהיא חריבה
.
ומכיון שאופן העשיה מוכיח איזו מנחה הוא עושה - אין מחשבתו בקמיצה לשם מנחה אחרת פוגמת בה, ועולה לבעלים לשם חובה, שהרי הקומץ מוכיח על עצמו אם הוא קומץ של מחבת או קומץ של מרחשת, וכן אם הוא של בלולה או של חריבה .
אבל בזבחים אינו כן
, כי
שחיטה אחת לכולן, קבלה אחת לכולן, זריקה אחת לכולן
, ואין ניכר בשעת מעשה העבודה לשם איזה קרבן היא נעשית, ולכן מחשבה לשם זבח אחר מעכבת שלא יעלה לחובת הבעלים.
ומדייקת הגמרא:
טעמא
שהמנחה כשרה אף שקמצה שלא לשמה, משום
דמעשיה מוכיחין
.
הא אין מעשיה מוכיחין, לא
. ו
אמאי?לימא
, הרי אפשר ללמוד שהיא כשרה מ"
זאת תורת המנחה
"
\-
תורה אחת לכל המנחות
. וכמו שדרש מבוג בחטאת שנשחטה לשם חטאת אחרת שהיא כשרה משום שנאמר בה "זאת תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות!?
אלא
בהכרח, אי אפשר ללמוד מ"זאת תורת" שתורה אחת לכל החטאות. ונמצא שגם חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון, פסולה, משום שינוי קודש.
וצריך לומר, כי
אי איתמר, הכי איתמר
-
אמר רב משמיה דמבוג: חטאת ששחטה על מנת שיתכפר בה נחשון כשירה
, ואין בה משום שינוי בעלים כי נחשון אינו מחויב כפרה כמותו, שהרי
אין כפרה למתים!
והוינן בה: למה הוצרך לומר "לשם נחשון"?
ולימא
לשם
מת בעלמא?
ומתרצינן:
הא קא משמע לן, טעמא
שחטאת זו כשרה - הוא רק משום
ד
נחשון
מת
ואין כפרה למתים.
הא
אם שחטה לשם אדם
חי דומיא דנחשון
, אפילו באופן שאינו חייב להביא חטאת על חטאו אלא כדורון בעלמא, הרי היא
פסולה
, כי אפילו לשם חטאת שכזאת נחשב שינוי בעלים.
ומאי ניהו
חטאת זו שאינה לכפרה על חטא אלא דורון -
חטאת נזיר וחטאת מצורע!
ומקשינן: וכי
הני
, חטאת נזיר וחטאת מצורע, נחשבות כחטאות? והרי כמו
עולות נינהו
, כי מכיון שאינן באות לכפר על חטא, אין נחשבת שחיטת החטאת לשם המחוייב חטאות אלו כשינוי בעלים, שהרי שנינו - השוחט חטאת לשם מחוייב עולה, הרי היא כשרה!
אלא, אי איתמר הכי איתמר: אמר רב משמיה דמבוג, חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת
לשם דורון ולא לשם כפרה,
כנחשון
, הרי היא
כשירה
, כי
חטאת נחשון
ביחס לדין שינוי בעלים, כ
עולה היא
נחשבת, ואין בכך שינוי בעלים.
איכא דאמר: אמר רב משמיה דמבוג
-
חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון פסולה
, משום דהוי שינוי קודש. כי
חטאת נחשון
ביחס לדין שינוי קודש
עולה היא
נחשבת ולא חטאת, ושינוי קודש מחטאת לעולה, פוסל בחטאת .
והוינן בה:
ולימא
, חטאת ששחטה לשם
חטאת נזיר וחטאת מצורע
פסולה, שהרי גם חטאות אלו, שהן דורון, נחשבות כעולה, ופוסלות את החטאת מדין שינוי קודש?
ומתרצינן: חטאת נחשון היא
עיקר חטאת
, שהיא היתה חטאת היחיד הראשונה, ולכן
נקט
אותה.
אמר רבא: חטאת חלב
, שהופרשה על חטא אכילת חלב בשגגה,
ששחטה לשם חטאת דם
, או ששחטה לשם
חטאת עבודת כוכבים
, אין זה נחשב כשינוי קודש, והרי היא
כשירה
.
אך אם שחט את חטאת החלב
לשם חטאת נזיר
או לשם
חטאת מצורע
, הרי היא
פסולה
כי
הני
, ביחס לדין שינוי קודש, כ
עולות נינהו
.
בעי רבא: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו, מהו?
וצידי הספק הם:
מי אמרינן
שאין בכך שינוי קודש, שהרי גם חטאת שהופרשה על חטא טומאת מקדש וקדשיו היא באה על שגגת חטא שזדונו
כרת כמותה
של חטאת חלב.
או דילמא, אין
קרבן החטאת בטומאת מקדש וקדשיו
קבוע כמותה
של חטאת חלב, שקרבן חטאת הבא על טומאת מקדש וקדשיו הוא "קרבן עולה ויורד" [שהעשיר מביא קרבן בהמה, הדל מביא עוף, והדל ביותר מביא מנחה], ואילו קרבן חטאת חלב הוא קבוע בבהמה בלבד. ולפיכך אם ישחוט חטאת חלב לשם חטאת טומאת מקדש וקדשיו, יחשב הדבר לשינוי קודש!?
ומסקינן
: תיקו!
רב אחא בריה דרבא מתני כולהו
השינויים בחטאת
לפסולא
, שאפילו השוחט חטאת חלב לשם חטאת דם פוסלה.
מאי טעמא?
שנאמר "
ושחט אותה לחטאת
". ודרשינן כאילו נכתב ושחט "לאותה חטאת", ללמד שצריך לשחוט
לשם אותה חטאת
. ואם שינה ושחט לשם חטאת אחרת מיקרי שינוי קודש, ופסול .
אמר ליה רב אשי לרב אחא בריה דרבא
: לדבריך, שכל שינוי בחטאת ואפילו מחלב לדם חשיב שינוי קודש ופוסל, אם כן ה
בעיא
שדן בה
רבא
אם שינוי מחטאת חלב לחטאת על טומאת מקדש וקדשיו נחשב שינוי קודש -
היכי מתניתו לה?
והרי אפילו מחלב לדם חשיב שינוי קודש לפסול, וכל שכן מחלב לטומאת מקדש וקדשיו, שיש בכך שינוי מקרבן קבוע לעולה ויורד!?
אמר ליה
רב אחא בריה דרבא לרב אשי:
אנן
לא למדנו את דברי רבא לגבי שינוי קודש, אלא
בשינוי בעלים מתנינן לה, והכי מתנינן לה
:
אמר רבא: חטאת חלב ששחטה
בשינוי בעלים
על מי שמחוייב חטאת דם
או שמחוייב
חטאת עבודת כוכבים
-
פסולה
. ואם שחטה לחטאת חלב
על מי שמחוייב חטאת נזיר
או
חטאת מצורע
-
כשרה
, כי נחשב כשוחט חטאת על מי שחייב עולה שאין שינוי בעלים שכזה פוסל, כי רק מינה מחריב בה, ועולה אינה ממין החטאת.
ובעיין לה
לספיקו של רבא,
הכי
:
בעי רבא, חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו, מהו?
מי אמרינן
הרי הוא מחוייב על זדונו
כרת כמותה
של חטאת חלב, והוי מינה, ומחריב בה.
או דילמא, אין
הוא חייב
בקרבן קבוע כמותה
של חטאת חלב, אלא בעולה ויורד, והוי לאו - מינה, ולא מחריב בה מחשבת שינוי בעלים .
ומסקינן
: תיקו!
איתמר: שחטה
לחטאת
לשמה
, שבשעת שחיטה חשב לשוחטה לשם חטאת, אלא שהוסיף במחשבתו בשעה ששחט,
לזרוק דמה שלא לשמה
-
רבי יוחנן אמר
הרי היא
פסולה
.
וריש לקיש אמר כשרה
.
ומבארת הגמרא במה נחלקו:
רבי יוחנן אמר פסולה
, כי
מחשבין מעבודה לעבודה
, שמחשבת השינוי פוסלת אפילו אם מחשבתו היא לעשות את השינוי בעבודה אחרת,
וילפינן ממחשבת פיגול
, שאם חשב בשעת שחיטה שיזרוק את הדם או שיקטיר את האימורין אחר הזמן הקבוע להם, פוסלת המחשבה הזאת את הקרבן. ומוכח שהמחשבה לפסול את הקרבן בעבודה אחרת פוסלת אותו כבר בעבודה הזאת, וכפי שיבואר לקמן .
וריש לקיש אמר כשירה
, כי
אין מחשבין מעבודה לעבודה
.
ולא ילפינן ממחשבת פיגול
. כי שונה היא מחשבת פיגול, שעיקרה הוא מעבודה לעבודה, כגון שחושב בשעת שחיטה שיזרוק את הדם שלא בזמנו או שיקטיר את החלב שלא בזמנו, אבל אין אפשרות למחשבת פיגול בשחיטה עצמה. מה שאין כן במחשבת שינוי קדש, שעיקר מחשבת השינוי היא בשחיטה עצמה, ולכן דיינו שפוסל אם מחשב מחשבת שינוי בעבודה עצמה, ולא במחשב מעבודה לעבודה.
ואזדו
רבי יוחנן וריש לקיש
לטעמייהו!