זבחים 82a — תלמוד אויף ייִדיש

ו

כי תימא,

ניתיב

תחילה

לפנים, והדר ניתיב לחוץ

[והדם החיצון שנכנס פנימה אינו נפסל, כי לפי רבי אליעזר רק דם חטאת ודם אשם הנכנסים פנימה נפסלים, ולא דמים אחרים]

אכן אם עשה כן שפיר דמי. אלא,

כיון דאיכא

דם

חטאת ואשם

שהתערבו בדם חטאות הפנימיות, שבהם אי אפשר לעשות כך,

דכי נכנס דמן

של חטאת ואשם פנימה כשהם מעורבים בדם חטאות פנימיות, הרי הן

פסולין,

לכן

לא פסיקא ליה

לומר באופן מוחלט שיתן תחילה בפנים ואחר כך בחוץ [ולא טרח התנא לחלק בין נתערבו דמי עולה ושלמים בדם פנימיות ובין נתערב חטאת ואשם בין דם פנימיות].

שנינו במשנה:

שהיה רבי עקיבא אומר,

כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולין.

אמר רב יהודה אמר שמואל: משל דרבי עקיבא,

דסבירא ליה שכל הדמים נכללים ב"וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש, לא תאכל, באש תשרף",

למה הוא דומה?

לתלמיד שמזג לרבו

יין

בחמין, ואמר לו רבו

בשעה שרואהו עוסק במזיגה בחמין -

מזוג לי! אמר לו,

התלמיד לרבו:

במה

אמזוג, בחמין או בצונן?

אמר לו

רבו: וכי

לא בחמין אנו עסוקין,

ואם היה רצוני שתמזוג בחמין לא הייתי צריך לומר דבר.

עכשו

שאמרתי לך למזוג, הרי בהכרח שכוונתי לומר

בין בחמין בין בצונן!

עד כאן המשל.

והנמשל:

הכא נמי, מכדי,

הרי כל הפרשה

בחטאת עסקינן ואתי,

אם כן "וכל

חטאת

אשר יובא מדמה אל אהל מועד"

דכתב רחמנא, למה לי?

והרי גם אם היה כתוב "וכל אשר יובא מדמה" היה כונת הכתוב לחטאת, שאותה פרשה עוסקת בה.

אלא, הכי קאמר: לא בחטאת לחוד קאמינא לך

שנפסלת בהכנסה לפנים,

אלא

אף חטאת היא כמו

כל הקדשים

שנפסלים בהכנסה לפנים. ואיצטרך קרא לאשמועינן דלא נימא חטאת שאני, שמצינו חטאות שדמן נכנס פנימה, ולא תפסל אפילו חטאת חיצונית, וקא משמע לן שחטאת חיצונית הרי היא כמו כל הקדשים להפסל בכניסה לפנים.

מתקיף לה רב הונא בריה דרבי יהושע: מכדי,

הרי כבר

איתרבו כל קדשים

באותה פרשה ביחס

לענין מריקה ושטיפה

של הכלים שנתבשלו בהם, שלמרות שאותה פרשה מדברת בחטאת חייבים למרק ולשטוף גם את הכלים שנתבשלו בהם שאר הקרבנות, ולאחר מכן נכתב הפסוק "וכל חטאת אשר יובא", ואם כן תיקשי, לאחר שכבר עוסקת הפרשה בכל הקדשים [מהריבוי "קדש קדשים"],

חטאת דכתב רחמנא

בקרא "וכל חטאת אשר יובא",

למה לי?

אלא,

שמע מינה

איפכא,

חטאת אין, מידי אחרינא לא.

והא

[אם תבוא להמשילו במשל]

לא דמיא אלא לתלמיד שמזג לרבו בין בחמין בין בצונן, ואמר לו

רבו:

אל תמזוג לי אלא בחמין!

שאז פשיטא שכונתו לחמין בדוקא. והוא הדין בנמשל, לאחר שהתרבו כל הקדשים למירוק ושטיפה, ואמר הכתוב בענין הכנסת הדם פנימה "חטאת", הרי כוונתו לחטאת דוקא!?

אלא, טעמא דרבי עקיבא

שפסל את כל החטאות שנכנסו דמן פנימה משום שלמד

מ"חטאת"

-

"וכל חטאת".

דמצי למיכתב "חטאת" גרידא וכתב "וכל חטאת" לרבות גם שאר קרבנות.

דתניא: "חטאת"

נאמרה בפסול חטאת שנכנס דמה פנימה.

אין לי אלא חטאת, קדשי קדשים

דדמו לחטאת, שגם היא קדש קדשים,

מנין?

תלמוד לומר "כל חטאת".

קדשים קלים, מנין? תלמוד לומר "וכל חטאת",

דברי

רבי עקיבא.

אמר לו רבי יוסי הגלילי: אפילו אתה מרבה כל היום כולו

-

איני שומע לך! אלא,

הכי אית לן למדרש:

אין לי אלא חטאת יחיד,

שבה מדבר הכתוב,

חטאת ציבור מנין

שאם נכנס דמה פנימה שהיא נפסלת?

תלמוד לומר "כל חטאת". ואין לי אלא חטאת

שהיא

זכר

[וכדמפרש ואזיל]

חטאת

שהיא

נקבה, מנין?

ופרכינן:

כלפי לייא?!

כיצד יתכן לומר כדבר הזה שהפסוק מדבר בחטאת שהיא זכר ומרבינן חטאת שהיא נקיבה, והרי סתם חטאת יחיד [חוץ מקרבן נשיא] נקבה היא!?

אלא הכי קאמר

רבי יוסי הגלילי:

אין לי אלא חטאת נקיבה, חטאת זכר,

של נשיא שחטא,

מנין

שגם הוא נפסל כשמכניסים את דמו פנימה?

תלמוד לומר "וכל חטאת".

ופרכינן

ו

כי

סבר רבי יוסי הגלילי

כי

האי קראי להכי הוא דאתא? והתניא: רבי יוסי הגלילי אומר: כל הענין הזה

של "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד"

אינו מדבר

בפסול קדשים שדמן ניתן בחוץ והוכנס פנימה,

אלא

איירי

בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים

שצריך להביא את דמם פנימה, ואירע בהם פסול ואי אפשר להקריבם, וקאמר רחמנא דהיות ונפסלו צריך לשורפם בעזרה, במקום הנקרא "בית הבירה", ולא כדין פרים ושעירים הנשרפין שהם כשרים ששורפים את בשרם חוץ לשלש מחנות.

והכי הוא משמעותיה דהאי קרא: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד [דהיינו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, שמובא דמם פנימה] לכפר, [ואירע בה פסול] בקדש תשרף". שאין מקום שריפתה בחוץ כחטאת כשירה, אלא בא הכתוב לומר

לשרוף פסוליהן

של פרים ושעירים הנשרפין

אבית הבירה,

בעזרה.

והא דכתיב בהאי קרא נמי "לא תאכל", כונת הכתוב היא לאסור את אכילתם של בשר הפרים והשעירים הנשרפים,

ולעמוד בלא תעשה על אכילתן.

אמרו לו

חכמים לרבי יוסי הגלילי: לדבריך,

חטאת

חיצונית

שנכנס דמה לפנים, מנין

שהיא נפסלת?

אמר להם

: כתיב בשעיר החטאת החיצונה, ששרפו בני אהרן ביום השמיני למילואים, שאמר להם משה, מדוע היא נשרפה והרי "

הן לא הובא

את דמה אל הקודש פנימה". ומוכח מכאן, שאם הובא דמה פנימה, שפיר שרפוה, משום דהויא חטאת חיצונית שהובא דמה פנימה.

ואם כן תיקשי, שמוכח מהאי ברייתא שלמד רבי יוסי הגלילי לפסול של חטאת חיצונה שהובא דמה פנימה מזה שאמר משה לבני אהרן, ולא מהאי פרשה ד"וכל חטאת אשר יובא", דמוקים לה בדין פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו שצריכים להשרף בעזרה!?

ומשנינן: לעולם רבי יוסי הגלילי מוקים לה להאי קרא דלעיל בדין שריפת פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו. והא דקא דריש לה לחטאת היחיד והציבור החיצונות שהובאו דמם פנימה,

לדבריו דרבי עקיבא

, דמוקי לה בהכי,

קאמר,

שאין לרבות כדברי רבי עקיבא את כל הקדשים שנכנס דמם פנימה, אלא איירי קרא בחטאת בלבד.

מתניתין:

א.

חטאת שקיבל דמה בשני כוסות, ויצא אחד מהן לחוץ

לעזרה, ונפסל , אין הקרבן נפסל בכך, שהרי הדם שנשאר בכוס

הפנימי

הרי הוא דם

כשר,

ונותן ממנו על המזבח, ויוצא ידי חובתו בקרבן.

ואם

נכנס אחד מהם לפנים

להיכל -

רבי יוסי מכשיר

לתת מן הדם שנשאר

בחיצון,

שלא הובא פנימה, והקרבן עולה לו לחובתו.

וחכמים פוסלין

את הדם הנשאר בחוץ מלהזרק, משום שהובא חלק מדם הקרבן פנימה.

אמר רבי יוסי הגלילי

: הרי שינוי מקום בהוצאת הדם לחוץ מהעזרה הוא יותר חמור משינוי מקום לפנים ההיכל, וכדמפרש ואזיל, ואם כן אית לן למימר קל וחומר:

מה אם

שינוי בחוץ, שהוא דבר חמור, שהוא שינוי

במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ,

שהרי החושב בשעת שחיטה על מנת לזרוק דמו בחוץ הרי הוא פוסל את הקרבן, ובכל זאת, על אף חומרתו,

לא עשה

בו, אם הוציא אחת משתי הכוסות החוצה,

את

הדם

המשוייר

בפנים

כיוצא,

כדם היוצא בחוץ שנפסל, אלא הדם שנשאר בפנים עומד בכשרותו, ונותן אותו על המזבח, והקרבן כשר.

כל שכן אם שינה שינוי קל, שינוי - פנים, שהוא

מקום שאין המחשבה פוסלת,

שהרי אם שחט על מנת לזרוק דמו

בפנים

בהיכל, הרי הוא כשר,

אינו דין שלא נעשה את

הדם

המשוייר

שלא נכנס פנימה,

כנכנס

שנפסל, אלא נעמידנו בכשרותו?!

ב. דם שניתן על מזבח החיצון אשר

נכנס

כדי

לכפר

, הרי

אף על פי שלא כיפר,

דהיינו, שלא נתנו את מתנותיו בהיכל, הרי הקרבן

פסול, דברי רבי אליעזר.

רבי שמעון אומר

: אין הקרבן פסול

עד שיכפר,

שינתנו מתנותיו בפנים ההיכל.

ג.

רבי יהודה אומר: אם הכניס

את הדם כשהוא

שוגג,

הרי הוא

כשר.

ד.

כל הדמים הפסולין שניתנו על גבי המזבח,

על אף שהמזבח מקדשם ומכשירם לנתינה [שהרי דמים פסולין שעלו על גבי מזבח, לא ירדו, משום שהמזבח מקדשם ומכשירם לנתינה], אין הם מרצים. ואף ריצוי הציץ לא מהני להו, כי

לא הרצה הציץ

על כל הדמים הפסולים

אלא

על דם

הטמא

בלבד,

שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.

גמרא:

תניא: אמר רבי יוסי הגלילי

: והלא הדברים

קל וחומר

הם:

ומה במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ,

בחושב בשעת שחיטה ליתן הדם בחוץ, בכל זאת

לא פסל דם ש

יצא בכוס אחד

בחוץ את

הדם

ש

נשתייר בכוס השניה

בפנים.

מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים,

שאם חשב בשעת שחיטה ליתן את הדם בפנים

, אינו דין שלא יפסול דם ש

נכנס

בפנים את

הדם

ש

נשתייר

בחוץ?!

אמרו לו

חכמים לרבי יוסי הגלילי:

הרי הוא אומר "אשר יובא מדמה"

, ומשמעותו,

אפילו

הובא פנימה

מקצת דמה. אמר להם

רבי יוסי הגלילי: היות והעמדתם את הכתוב שהוא בא לומר שאפילו מקצת דמה שהובא פנימה פוסל, נלמד מכאן

קל וחומר ליוצא,

שאם יצא מקצת הדם, נפסל כל הדם. ונאמר

מעתה, ומה במקום שאין מחשבה פוסלת

בו, שהמחשב ליתן דמו

בפנים

אינו פוסל, בכל זאת

פוסל דם ש

נכנס

בפנים

גם

את

הדם

ש

נותר

בחוץ,

אם כן,

מקום שמחשבה פוסלת בו,

שהמחשב בשעת שחיטה ליתן הדם

בחוץ

הרי הוא פוסל,

אינו דין שיפסול דם ש

יצא

בחוץ את

הדם

ש

נותר

בפנים!?

אמרו לו: הרי הוא אומר "אשר יובא

מדמה". "מדמה" מיעוטא הוא, ללמדנו: רק דם

הנכנס פוסל

את הדם המשויר,

ואין

דם

היוצא פוסל

את הדם המשויר.

ודנה הגמרא:

ותהא מחשבה

בשעת שחיטה ליתן את הדם

בפנים, פוסלת מקל וחומר: ומה במקום שלא פסל דם ש

יצא

בחוץ את

הדם

ש

נשתייר

בפנים,

בכל זאת

מחשבה פוסלת בחוץ

אם חישב בשעת שחיטה ליתן את הדם בחוץ.

מקום שפסל דם ש

נכנס

בפנים את דם ש

נשתייר

בחוץ, אינו דין שתהא מחשבה פוסלת

כשחישב בשעת שחיטה ליתן את דמו

בפנים?!

ומשנינן:

הרי הוא אומר

במחשב ליתן את הדם חוץ למקומו "

ביום השלישי",

ואוקימנא ליה ב"אם אינו ענין למחשבת חוץ לזמנו, תנהו ענין למחשבת חוץ למקומו", ונקט קרא "שלישי" ללמדנו שאין מחשבת חוץ למקומו פוסלת,