טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
זבחים 72a — תלמוד אויף ייִדיש
זבחים 72a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — זבחים 72a
ומשנינן:
צריכי.
יש צורך לשנות את שתי המשניות:
דאי מהתם, הוה אמינא, הני מילי
שגזרו חכמים לאסור תערובת איסורי הנאה אפילו בכל שהוא,
לחולין
בלבד הוא שגזרו.
אבל
כשהתערבו איסורי הנאה בבהמות קדשים, שאם נאסור יהיה פסידא
לגבוה, אימא לא נפסדינהו לכולהו
קדשים, אלא נתקן שבקדשים כן יתבטלו איסורי הנאה ברוב, כעיקר דינם מהתורה, ויהיה מותר להקריבם היות והתבטל האיסור ברוב, קא משמע לן התנא כאן שלא הקילו בקדשים.
ואי מהכא, הוה אמינא, הני מילי
שנאסרת כל התערובת, ואפילו כשנתערבו איסורי הנאה כל שהם, כי מדובר ב
קדשים, דמאיס
להביא קרבן מבהמה שהיתה איסור על אף שהתבטלה ברוב.
אבל חולין, דלא מאיס
לההנות מדבר שהיה איסור הנאה והתבטל ברוב,
אימא איסורי הנאה ליבטלי ברובא.
הילכך
צריכא
להשמיענו שאפילו בחולין אינם מתבטלים.
ודנה עתה הגמרא בביאור דברי המשנה, מדוע אין כאן דין ביטול ברוב, ואסורה כל התערובת?
וניבטיל
הבהמה האסורה
ברובא
של הבהמות הכשרות?
וכי תימא,
שמא תאמר, שטעם הדבר הוא משום שבעלי חיים
חשיבי
הם,
ולא בטלי,
וחשיבותם היא בכך שהם "דבר שבמנין", ולכן אינם מתבטל ברוב, עדיין יקשה:
כי
הניחא למאן דאמר "כל שדרכו להמנות" שנינו.
והיינו, שלדעתו מה ששנינו "דבר שבמנין" אינו בטל, הוא כל דבר שיש אנשים המחשיבים אותו למנותו בפני עצמו, ואינם מכלילים אותו בקבוצה. כגון בהמות, שיש אנשים המקפידים למנות את בהמותיהם אחת אחת, ובשעה שהם מוכרים אותן אין הם מוכנים למוכרם כ"עדר" של בהמות, אלא מונים כל בהמה אחת אחת בפני עצמה, והילכך שפיר נקראת בהמה "דבר שבמנין", שאינו מתבטל ברוב, וזאת, על אף שיש אנשים אחרים שאינם מונים כל בהמה לעצמה. ומובן לפיו, מדוע בהמה פסולה אינה מתבטלת ברוב בהמות כשרות.
אלא למאן דאמר
רק "
את שדרכו להמנות" שנינו,
והיינו, שלדעתו מה ששנינו דבר שבמנין אינו בטל הוא רק דבר שכך היא דרכו, שכל האנשים נוהגים למנותו בפני עצמו מחמת חשיבותו, רק הוא אינו מתבטל ברוב,
מאי איכא למימר!?
הרי יש אנשים שאינם מקפידים על מנין הבהמות למנות כל בהמה בפני עצמה, אלא מוכרים עדר שלם לפי אומד ולא לפי מנין מדוייק של הבהמות, ואם כן, אין בהמה נחשבת דבר חשוב שאינו מתבטל ברוב!?
ומבארת עתה הגמרא היכן נחלקו לגבי דבר חשוב אם הוא דוקא "את שדרכו להמנות", או גם "כל שדרכו להמנות".
דתנן
[ערלה ג ו]
, מי שהיו לו חבילי תילתן,
מין תבלין חשוב מאד, והיו אותן חבילי תלתן אסורין באיסור
של כלאי הכרם,