זבחים 60a — תלמוד אויף ייִדיש

ואומר: "קלעים חמש עשרה

אמה אל הכתף"

ליד השער, וסבירא ליה לרבי יוסי שהכונה בפסוק זה שגובה הקלעים בצד המזרחי של החצר היה ט"ו אמות, וסובר גם כן שהוא הדין בכל החצר גובה הקלעים חמש עשרה אמה,

ומה תלמוד לומר

בכתוב האמור בקלעים:

"וקומה חמש אמות"

והרי גובה הקלעים היה חמש עשרה אמות? אלא, פירוש כוונת הכתוב "חמש אמות" דהיינו

משפת מזבח ולמעלה,

שגובה המזבח י' אמות ועוד חמש אמות מעליו גובה קלעי החצר, נמצא גובהן חמש עשרה אמה,

ומה תלמוד לומר

בכתוב האמור בגובה המזבח

"ושלוש אמות קומתו"

והרי י' אמות היה גבוה? אלא, פירוש כוונת הכתוב "שלוש אמות" דהיינו

משפת סובב ולמעלה

שהסובב נמצא במזבח בגובה ו' אמות, וממנו עד הקרנות שלוש אמות גובה, ואמה אחת גובה הקרנות, נמצא מזבח גבוה לרבי יוסי עשר אמות.

ורבי יהודה

דסבירא ליה דגובה המזבח היה שלוש אמות ותו לא דדברים ככתבן,

כי גמיר גזירה שוה

"רבוע - רבוע"

ברחבה

של מקום המערכה על גבי המזבח

הוא דגמיר לה.

ומקשינן:

ולרבי יהודה

דסבירא ליה דגובה מזבח שלוש אמות וגובה הקלעים חמש אמות, קשה דסוף סוף

הא קא מיתחזי כהן

דכשעומד הכהן שגובהו ג' אמות שכן היא מידת אדם בינוני שגובהו ג' אמות על גבי המזבח שגובהו ג' אמות נראה ראשו של הכהן לכל העם מבחוץ, והרי רבי יהודה דחה את דברי רבי יוסי שגובה מזבח עשר אמות מהאי טעמא דאפשר כהן עומד וכל העם רואים אותו מבחוץ.

ומשנינן:

נהי דכהן מיתחזי

מכל מקום כיון ד

עבודה דבידו לא מיתחזי

לכל העם העומדים בחוץ, לא קפדינן.

ומקשינן:

בשלמא לרבי יהודה

דסבירא ליה דרצפת העזרה נתקדשה

היינו דכתיב

בקרא "ביום ההוא

קידש"

וגו', את תוך החצר,

אלא לרבי יוסי

דסבירא ליה דלא קידש שלמה את רצפת העזרה, אם כן קשה

מאי

קאמר קרא "

קידש".

ומשנינן: פירוש הכתוב קידש את החצר לשם עזרה

להעמיד בה מזבח

אבנים .

ומקשינן:

בשלמא לרבי יוסי

דאמר מזבח של שלמה היה גדול ושל משה היה קטן

היינו דכתיב "

כי מזבח הנחושת אשר לפני ה'

קטן",

דמשום הכי גנז שלמה את מזבח הנחושת לפי שהיה קטן,

אלא לרבי יהודה

דמפרש דמזבח של שלמה היה קטן ולכן הוצרך לקדש גם את הרצפה להקטרה, קשה

מאי "קטן"

דקאמר הכתוב אמזבח הנחושת, והרי מזבח האבנים של שלמה היה קטן.

ומשנינן:

הכי קאמר

קרא שקידש שלמה את רצפת העזרה כי

מזבח האבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת קטן הוה,

וכיון שעמד מזבח האבנים במקום מזבח הנחושת, לכך קראו הכתוב הכא "מזבח הנחושת".

במאי פליגי

רבי יוסי ורבי יהודה דנחלקו בגזירה שוה ד"רבוע רבוע" דרבי יוסי גמר ממזבח הפנימי, ורבי יהודה גמר ממזבח של בית שני האמור ביחזקאל?

מר

רבי יהודה

סבר דנין

מזבח העומד ב

חוץ מ

מזבח העומד ב

חוץ, ואין דנין

למילף בגזירה שוה מזבח העומד ב

חוץ מ

מזבח הזהב העומד ב

פנים, ומר

רבי יוסי

סבר דנין

למילף בגזירה שוה

כלי מכלי

מזבח הנחושת ממזבח הזהב דשניהם הם כלים,

ואין דנין

למילף מזבח החיצון שהוא

כלי

מ

מזבח האבנים של בית שני שהוא

בנין

35 .

אמר רבא: מודה רבי יהודה

דסבירא ליה דרצפת העזרה נתקדשה להקטר חלבים, שאין כן הדין

בדמים

שזריקתן היא על המזבח דווקא .

דתניא: רבי יהודה אומר

בזמן שחיטת קרבנות הפסח

כוס אחד היה ממלא מדם התערובות

של פסחים הרבה שנשפכו על הרצפה ונתערבו,

ושופכו

הכהן

על גבי מזבח

כדי

שאם ישפך דמו של אחת מהן

מקרבנות הפסח ולא נזרק מדמו על המזבח כלל כדינו

נמצא זה

שזרקו את דמו בכוס התערובות, שהרי יש בילה בדבר לח, וכל הדמים מעורבים בכוס זה,

מכשירו

שהתקיימה בו זריקה. ומכאן מוכח דרבי יהודה סבר דזריקה אינה יכולה ליעשות על רצפת העזרה, ומפרש:

ואי סלקא דעתך סבר רבי יהודה כולה

רצפת

עזרה מיקדשא

נמי לזריקה,

הא

כשנשפך הדם לארץ גם בלא שנזרק על גבי המזבח

איתעבידא ליה מצוותיה

דזריקה, ואם כן אין שום צורך לזרוק שוב על המזבח מהקרבן שנשפך דמו על הרצפה , אלא מוכח דזריקה טעונה שתיעשה על המזבח דווקא.

ודחינן:

ודלמא

ליכא מהכא סייעתא לרבא דלעולם מצינן למימר דרבי יהודה סבירא ליה דרצפת עזרה נתקדשה גם לזריקת דמים, וההיא דקרבנות פסח דמצריך שימלא כוס אחד מדם התערובות ולא סגי במה שכבר הגיע הדם לארץ

משום דקסבר שפיכה מכח האדם בעינן

38 ,

וחיישינן דלמא קרבן אחד נשפך דמו בשעת השחיטה, ולא נעשתה בו עבודת הזריקה כדינה.

ושוב דחינן:

אם כן

דהא דבעינן שימלא כוס משום דבעינן שפיכה מכח האדם היה סגי ש

נשקליה

לדם אחר שממלא הכוס

ונשפיך ליה

לדם על הרצפה

אדוכתיה

39 ,

ומדהצריך רבי יהודה שיהא שופכו על גבי מזבח דווקא מוכח כרבא דלזריקת דמים לא נתקדשה הרצפה.

ודחינן:

ודלמא

אין ראיה מההיא ברייתא לרבא, דאין הכי נמי דגם בדמים אפשר דמודי רבי יהודה, והא דמצריך על גבי המזבח

משום דבעינן מצוה מן המובחר,

ועל גבי המזבח הוי מובחר טפי מעל הרצפה.

אמר רבי אלעזר: מזבח שנפגם אין אוכלים בגינו

בזמן שהוא פגום

שירי מנחה

40 , שנאמר: "ואכלוה מצות אצל המזבח". וכי אצל המזבח אכלוה

את המנחה, והלא בכל העזרה היתה נאכלת,

אלא

ללמדך שמנחה נאכלת

בזמן שהוא

המזבח

שלם ולא בזמן שהוא חסר.

אשכחן

לפסול אכילת

שירי מנחה

בזמן שהמזבח פגום,

קדשי קדשים

שאינן נאכלים אלא בזמן שהמזבח שלם

מנלן? אתיא

בגזירה שווה

"קדש - קדשים"

האמור בפרשת מנחות.

אשכחן קדשי קדשים ומנחות,

קדשים קלים

שאינם נאכלים בירושלים אלא בזמן שמזבח שלם

מנלן?