טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
זבחים 54a — תלמוד אויף ייִדיש
זבחים 54a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — זבחים 54a
שנאמר
"חופף עליו כל היום"
[מלשון שפשוף, וכמו "נזיר חופף ומפספס" שאדם המצטער והדואג נוהג להתחכך בבגדיו].
לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן
אכסניא
להקב"ה
, שהארון היה בחלקו
שנאמר
בסיפא דקרא "
ובין כתפיו שכן".
מיתיבי
:
עולת העוף כיצד היתה נעשית? היה מולק
חותך בצפורן
את ראשה ממול ערפה
, אחורי הצואר,
ומבדיל
את הראש מהגוף על ידי שהיה חותך שני הסימנים,
וממצה דמה על קיר המזבח,
שהיה דוחק את מקום המליקה אל קיר המזבח, והיה הדם מתמצה על הקיר.
ומוכיחה הגמרא, ומקשה: הרי עולת העוף היתה נעשית בקרן המזרחית דרומית [כמבואר במשנה לקמן סד ב].
ואי אמרת
קרן מזרחית דרומית
לא היה לה יסוד,
יש לתמוה, וכי
באוירא בעלמא הוא דקא עביד
לה למליקה, והדם היוצא בשעת המליקה יפול לארץ לאיבוד?!
ומשנינן:
אמר רב נחמן בר יצחק אימר
-
כך התנו: אוירא
של אותה הקרן יהיה בבעלותו
דבנימין, וקרקע
לבד
דיהודה!
והיינו, עשו במזבח בליטה קטנה [למעלה מהקרקע שלשה טפחים] כנגד אותה קרן, כדי שלא יפול הדם היוצא במליקה על הארץ אלא על הבליטה של המזבח [ומכל מקום לא נקראת בליטה זו "יסוד" לפי שאין "יסוד" אלא המיוסד בארץ].
ומבארת הגמרא:
מאי "לא הוה לה יסוד"
לקרן מזרחית דרומית?
רב אמר: בבנין
, שלא היה בנוי שם יסוד אלא רק בליטה, כמבואר לעיל.
לוי אמר: בדמים
. שהיה שם יסוד, אלא שלא היו נותנין עליו וכנגדו דמים, לפי שהיה בחלקו של יהודה. ולא היה בו "דין יסוד".
ומבארינן לפלוגתייהו:
רב מתרגם
לפסוק "בבקר יאכל עד" שנאמר על בנימין:
"באחסנתיה יתבני מדבחא",
שהבנין של המזבח יהיה רק בחלקו של בנימין. ואילו
לוי מתרגם
"
באחסנתיה יתבני מקדשא",
שבחלקו יהיה
מקום מקודש לדמים.
אבל היסוד היה לכל סביבות המזבח. למרות שהיה בחלקו של יהודה.
ומקשינן:
תא שמע: היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל כל פני המערב. אוכל
[תופס]
בדרום
אמה אחת
בלבד,
ובמזרח אמה אחת.
ומשמע שלא היה כלל יסוד במזרח ודרום, מלבד אמה אחת בקרן דרומית מערבית, ואמה אחת בקרן מזרחית צפונית, וקשיא ללוי!?
ומשנינן: לוי מפרש
מאי "אוכל" נמי, בדמים!
שהיסוד המקודש לדמים לא היה אוכל אלא אמה אחת, מכל רוח.
תו מקשינן:
תא שמע: המזבח היה שלשים ושתים אמה
אורך
על שלשים ושתים
רוחב! ומשמע שהיה מרובע, ובכל צדדיו היה יסוד וקשיא לרב!?
ומשנינן:
הכא במאי עסקינן, מן הצד.
שלא בכל צד היה שלשים ושתים אמה, אלא בצד צפון ומערב בלבד, אבל בצד מזרח ודרום חסרה אמה בכל צד.
תו אקשינן:
תא שמע: נמצא
הכבש
פורח
[עולה]
אמה על היסוד ואמה על סובב
[כך מיישבת הגמרא לקמן, סב ב, את השאלה איך תנן שאורך הכבש והמזבח ביחד היה ששים ושתים אמות, והרי ששים וארבע הם. שהרי אורך כל אחד מהם, הן של הכבש והן של המזבח היה שלשים ושתים אמות, וביחד הם ששים וארבע אמות. אלא, שהיו שתי אמות עליונות של הכבש "נבלעות" באמות המזבח, על ידי שהיו חופפות על שתי האמות של כניסת המזבח, אמה אחת ביסוד, ואמה אחת בסובב]. הרי להדיא שבדרום המזבח היה יסוד, שהרי הכבש עמד בדרום, וקתני שהיה הכבש "פורח על היסוד"!?
ומתרצינן:
אימא
היה הכבש פורח
כנגד
מקום שהיה ראוי להיות
אמה יסוד,
ולא שהיה שם יסוד,
ועל אמה סובב.
ומכל מקום, אותה אמה נכללת בחשבון שלשים ושתים של המזבח.
תו אקשינן:
תא שמע
מהא
דתני לוי: כיצד בונין את המזבח? מביאין מלבן
[מסגרת מרובעת עשויה מארבע קרשים]
שהוא שלשים ושתים
אמה
על שלשים ושתים. וגובהו אמה. ומביא
חלוקי אבנים מפולמות
לחות,
בין גדולות בין קטנות. ומביא סיד, וקוניא
עופרת מותכת,
וזפת. וממחה,
מתיך, ושופך על האבנים כדי להדביקן, וממלא את כל המלבן.
וזה הוא מקום יסוד!
וחוזר ומביא מלבן
שני,
שהוא שלשים אמה על שלשים אמה,
ומושיבו על הבנין של המשטח הראשון, ואמה מכאן ואמה מכאן העודפת מכל צד זהו היסוד.
וגובהו
של המלבן השני הוא
חמש אמות. ומביא חלוקי אבנים,
ועושה הכל כמקודם
.
וחוזר ומביא מלבן
שלישי,
שהוא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמות
, ובונה אותו על המשטח השני, והאמה העודפת מכל צד הוא הסובב, המשמש להילוך הכהנים סביב המזבח לצורך הקטרה ומתן דמים.
וגובהו
של המשטח השלישי הוא
שלש אמות, ומביא חלוקי
אבנים כמקודם, וממלאו.
והוא מקום המערכה
, בראש המזבח!
וחוזר ומביא מלבן
רביעי,
שהוא אמה על אמה
בגובה אמה, ומושיבו בזוית המזבח מלמעלה,
ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות. ומביא זפת וקוניא, וממחה ושופך. וזהו קרן. וכן
הוא עושה
לכל קרן וקרן.
ואם כן קשיא לרב, דהא קתני שהמלבן התחתון, שהוא היסוד, היה שלשים ושתים על שלשים ושתים מכל צד?