זבחים 42a — תלמוד אויף ייִדיש

אבל דמים הניתנין על המזבח הפנימי, כגון ארבעים ושלש

הזאות

של יום הכפורים

שמזה על בין הבדים מדם הפר אחת למעלה ושבע למטה, וכנגדן מדם השעיר, הרי כאן ט"ז, וכנגדן מזה ט"ז הזאות על הפרוכת הרי ל"ב, ועוד ארבע מתנות על ארבע קרנות מזבח הפנימי, נותן מדם שניהם מעורב, הרי ל"ו, ושבע הזאות נוספות על גגו של מזבח, הרי מ"ג הזאות על ארבע מקומות: בין הבדים, על הפרוכת, על קרנות מזבח הפנימי ועל גגו של מזבח.

ו

כן

אחד עשר

מתנות

של פר כהן משיח, ו

כן

אחד עשר

מתנות

של פר העלם דבר של צבור

, בכל אלו אם

פיגל בין בראשונה

דהיינו מתנות שלפני ולפנים בין הבדים,

ובין בשניה

שעל הפרוכת,

ובין בשלישית

על מזבח הזהב,

רבי מאיר אומר פיגול

הוא

וחייבין עליו כרת

באכילתו,

וחכמים אומרים אין בו

חיוב

כרת עד שיפגל בכל המתיר

ואם חישב על מקצת מתנות אינו פיגול.

קתני מיהא פיגל בין בראשונה, בין בשניה

ולא בראשונה,

בין בשלישית, ופליג

רבי מאיר בזה, וסובר שהוא פיגול, אף על פי שלא היתה כאן דעת ראשונה אלא חישב בשניה לבדה, והיינו בהכרח משום שסובר מפגלין בחצי מתיר, ולא כדברי ריש לקיש!?

ומתרצינן:

אמר רב יצחק בר אבין

: מה שאמר רבי מאיר שאם פיגל בשניה לבדה הרי זה פיגול

הכא במאי עסקינן כגון שפיגל בשחיטה

באופן שנשפך הדם לאחר שגמר ליתן את מתנותיו, ושחטו שעיר אחר על מנת להתחיל להזות ממנו בהיכל דהיינו מתנה שניה, ובעת שחיטתו חישב מחשבת פיגול, ועל זה אמר רבי מאיר שהוא פיגול, כיון

דחד מתיר הוא

ופיגל בעבודה שלמה.

ומקשינן:

אי הכי

פשוט שהוא פיגול, ו

מאי טעמא דרבנן

הסוברים שאינו פיגול? ומתרצינן:

אמר רבא: מאן

הוא

חכמים

אלו

רבי אליעזר היא

הסובר שאפילו לגבי איסור העלאה חוץ למקדש, אינו חייב על העלאת חצי מתיר, ואף על גב שהקטרת כזית הרי היא הקטרה, מכל מקום כל שאינו גמר עבודה, אינו חשוב לענין חיוב משום העלאת חוץ,

דתנן: הקומץ

שקמץ מן המנחה,

והלבונה

שלה,

והקטורת

שבכל יום, שחציה בבוקר וחציה בין הערבים,

ומנחת כהנים

שכולה כליל,

ומנחת כהן משיח

היינו מנחת חביתין של כהן גדול המקריבה כל יום משלו וכולה כליל,

ומנחת נסכים

הבאה עם קרבן הטעון נסכים, ואין בה לבונה, ואף היא כליל,

שהקריב מאחת מהן כזית

שהוא שיעור הקטרה

בחוץ חייב, ורבי אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן

בחוץ, כי כל עוד שלא הקריב את כולן, אין זו הקרטרה המוציאה את הבעלים ידי חובתם. ואם כן, הוא הדין בנדון דנן, שאף על פי ששחיטה הינה עבודה שלמה, מכל מקום מאחר ולא נגמרה העבודה בשעיר זה לבדו, שהרי אינו בא אלא להשלים, והרי זו עבודה אחת הנעשית בשני שחיטות, אין שחיטתו חשובה עבודה לענין פיגול.

ומקשינן:

והאמר רבא, ומודה רבי אליעזר בדמים

שהזורק מקצת דמים מחטאות הפנימיות בחוץ, חייב, ואף על פי שכל מתנות החטאת, עבודה אחת היא לענין עיכוב הכפרה, והיה מקום לומר שבמתנה אחת אין כאן אלא חצי עבודה, בדומה לקומץ ולבונה, מכל מקום חייב עליה משום חוץ, והטעם, הואיל וסובר רבי אליעזר שאם נתן מתנה אחת כנגדה לפני ולפנים, היא מתקבלת, שהרי אם היה נותן מתנה אחת בפנים ונשפך הדם, נתקבלה מתנה זו, ואין צריך לחזור וליתנה, אלא שוחט אחר ומתחיל ליתן ממקום שפסק, וכ

דתנן: רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק

כשנשפך הדם

משם הוא מתחיל

לתת מדמו של השעיר האחר, וחולקים בזה על תנא קמא הסובר, שאם נתן מקצת מתנות שבפנים, ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה, הואיל ולא גמר אותה כפרה. ואם באת לדמות דין פיגול לדין חיוב העלאת חוץ, הרי שלא רק אם פיגל בשחיטה אחת הרי זה פיגול, אלא אפילו חישב במתנה אחת כך הוא, לדעת רבי אליעזר!?

אלא אמר רבא

: לעולם הברייתא של רבי מאיר עוסקת במחשב בעת הזאות, ולא בעת השחיטה, ומה שהוקשה לך מן האמור "פיגל בין בשניה בין בשלישית" שחשבת להעמידו באופן ששתק בראשונה, אינו כן, אלא

כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה, וחזר ופיגל בשלישית

וטעמו של רבי מאיר שהוא פיגול, משום שמתנה שניה נעשית על דעת הראשונה, כי כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, וכפי שאמר ריש לקיש. ומה שנקט חזר וחישב בשלישית, לחידוש נקט כן, שאף על פי שחזר וחישב בשלישית, מכל מקום נתינה שניה ששתק בה נעשית על דעת ראשונה, כי

מהו דתימא

אי סלקא דעתך

נתינה שניה

על דעת ראשונה הוא

עשה, אם כן

מיהדר פיגולי בשלישית למה לי?

הרי אף אותה היה לו ליתן בשתיקה, ומזה שחישב בשלישית משמע שלא עשה את השניה על דעת הראשונה, אף על פי כן

קא משמע לן

שאין אומרים כן.

מתקיף לה רב אשי

לרבא: איך העמדת המשנה בששתק בשניה,

מידי שתק קתני

בברייתא?

אלא אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן, כגון שפיגל

והוציא הפיגול בשפתיו

בראשונה ובשניה ובשלישית.

דהיינו, הן במתנות שעל הבדים, הן במתנות שעל הפרוכת, והן במתנות שעל קרנות המזבח הפנימי. אבל ברביעית שעל גג המזבח לא פיגל, ולעולם טעמו של רבי מאיר הוא משום כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, ומשום כך אף הרביעית פיגלה, ושמענו בזה חידוש, שאף על פי שלא שתק אלא ברביעית, מכל מקום אומרים אנו בזו שעשאה על דעת ראשונה, כי

מהו דתימא אי סלקא דעתך כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה

ומשום כך חל פיגול ברביעית שנעשתה בשתיקה, אם כן

מהדר פיגולי בכל חדא וחדא למה לי,

ומדוע לא שתק אף בשניה ובשלישית, ונוכיח מכאן שלא עשה על דעת הראשונה,

קא משמע לן

שאין אומרים כן.