טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
זבחים 40a — תלמוד אויף ייִדיש
זבחים 40a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — זבחים 40a
אמר מר,
בברייתא לעיל:
אין לי
לדעת מדרשת "ועשה כאשר עשה"
אלא מתן שבע
הזאות, משום
ש
הן
מעכבות בכל מקום.
ודנה הגמרא:
היכא
, היכן מצינו שמעכב מתן שבע הזאות "בכל מקום"?
אמר רב פפא: בפרה
אדומה, שנאמר בה "והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים", ונאמר בה "חוקה", ללמד שהזאותיה מעכבות.
ובנגעים,
שנאמר בהזאת לוג שמן של מצורע "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים. ונאמר בו "זאת תהיה תורת המצורע", ו"תהיה" לשון הויה הוא, ומשמע שמעכב.
וממשיכה הגמרא לדון בדברי הברייתא, האומרת:
מתן ארבע, מנין
שמעכב? -
תלמוד לומר "כן יעשה
לו".
ודנה הגמרא:
מאי שנא מתן שבע
, שפשוט לנו שמעכב, משום
דכתיבן
פעם אחת בתורה שבע ההזאות,
וכפילן,
ונכפלו להכתב פעם נוספת, וכיון ששנה הכתוב לכתבם הרי זה לעכב.
הרי
מתן ארבע נמי
יש לנו לידע שמעכב, שהרי
כתיבן
ארבעת המתנות,
וכפילן,
שהרי דברי הכתוב "ועשה כאשר עשה" הם מוסבים על כל המתנות האמורות בפרשה זו, כולל מתן ארבע, ומנין לך למעטן מדין עיכוב עד שהוצרכת להביא פסוק אחר לעכב ["כן יעשה לו"]!? ומתרצינן:
אמר רבי ירמיה: לא נצרכה
דרשת "כן יעשה"
אלא לרבי שמעון
, הסובר שלא נאמרו במפורש בפר העלם דבר נתינת ארבע מתנות, אלא שתים בלבד, ושתים האחרות נלמדות בהיקש מפר כהן משיח.
דתניא, למעלה,
בפר כהן משיח,
הוא אומר "קרן", "קרנות",
הרי כאן
שתים.
וכן
למטה,
בפר העלם דבר,
הוא אומר
גם כן "
קרן", "קרנות".
ואף על פי שכתוב "קרנת" חסר וי"ו, סובר רבי שמעון שיש אם למקרא, וכיון שהיה יכול לכתוב "קרן" וכתב "קרנות", הרי כאן עוד שתים. ושמענו בזה
ארבע
, שתים האמורות בפירוש, ושתים הנלמדות בהיקש,
דברי רבי שמעון.
רבי יהודה אומר: אינו צריך
ללמוד שתי קרנות מפר כהן משיח, ש
הרי הוא אומר
בשניהם "על קרנות מזבח קטורת הסמים, אשר לפני ה' אשר
באהל מועד"
. וכיון שכבר כתב "אשר לפני ה'", הרי "אשר באהל מועד" מיותר, אלא בא ללמד שצריך ליתן
על כל
הקרנות
האמור באהל מועד.
ומקשינן:
ורבי יהודה
הסובר שכל ארבע מתנות נאמרו מפורש,
"כן יעשה" מאי עביד ליה,
מאחר ואינו נצרך לארבע מתנות!?
ומתרצינן:
מיבעי ליה לכדתניא: לפי שלא למדנו לפר יום הכיפורים לסמיכה
שיש לסמוך עליו קודם שחיטתו,
ו
כן לא למדנו בו לענין
שירי הדם
שיש לשופכם ליסוד המזבח, ואם כן
מנין
למדים דינים אלו?
תלמוד לומר "כן יעשה"
לרבות פר יום הכיפורים הכתוב בפסוק זה, כמו שאמרנו לעיל "לפר" זהו פר יום הכיפורים, ונתרבה בזה לדין סמיכה ושפיכת שיריים.
ומקשינן:
ולפר יום הכיפורים לא למדנו
אלמלא ריבוי זה?
הא אמרת
לעיל שתיבת "לפר" האמורה בפסוק,
זה
פר
יום הכיפורים.
וממילא נתרבו סמיכה ושפיכת שיריים בהיקש, ולמה לי היתור של "כן יעשה"?
ומתרצינן:
איצטריך
גם הקש וגם יתור, כי
סלקא דעתך אמינא
כי מה שלמדנו מההיקש,
הני מילי
דוקא
עבודה
כזו
דמעכבא
את ה
כפרה
וכפי שנאמר בפסוק "וכפר". אבל
עבודה דלא מעכבא כפרה
, כגון סמיכה ושירים
אימא לא
כלולה היא בהקש,
קא משמע לן
מהיתור של "כן יעשה" לרבות אף את אלו בפר יום הכיפורים.
ומקשינן:
ורבי שמעון
הלומד דין ארבע קרנות מההקש לפר כהן משיח,
האי
יתור של "באהל מועד" מאי
עביד ליה?
ומתרצינן:
"באהל מועד" מבעי ליה
ללמדנו
שאם נפחתה תקרה
של עלייתו וגגו
של
ה
היכל
, לא היה
מזה,
כי אינו עוד אהל מועד. ומקשינן:
ואידך
, רבי יהודה הלומד דין ארבע קרנות מ"אהל מועד", מנין לו דין זה שאם נפחתה תקרה אינו מזה? ומתרצינן: דין ארבע קרנות, דורש רבי יהודה
מ
תיבת
"אשר",
שלא היה לו לכתוב אלא "אשר לפני ה', באהל מועד", ובאה תיבת "אשר" השניה ללמד שיתן על כל הקרנות. ומתיבות "באהל מועד" למד שאם נפחתה תקרת ההיכל, לא היה מזה.
ואידך
רבי שמעון, תיבת
"אשר" לא דריש.
אביי אמר
: דרשת "כן יעשה" המלמדת על ארבע מתנות שמעכבות, נצרכת לא רק לרבי שמעון כפי שאמר רבי ירמיה, אלא
לרבי יהודה,
הסובר שמתן ארבע קרנות נאמרו בפר העלם דבר עצמו,
נמי איצטריך
דרשה זו שהן מעכבות, ואין לנו ללמוד דבר זה ממה שכתבן הכתוב וכפלן. משום שאלמלא ריבוי זה
סלקא דעתך אמינא
שאינן מעכבות,
מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם
שבפר העלם דבר,
דאף על גב דכתיבן וכפילן, לא מעכבא
, כפי שאמרנו לעיל, כיון שאינן מעכבות בכל מקום, נתמעטו מתיבות "וכפר" ונסלח". ואם כן, הוא הדין
מתן ארבע נמי
לא תעכב,
כיון שאף הן אינן מעכבות בחטאת החיצונה, יש לנו למעטם מ"וכפר" "ונסלח",
קא משמע לן
, כיון שחלוק דין מתן ארבע מסמיכה ושירים, שסמיכה ושירים אינם מעכבים אפילו באופן שעקר מצוותם לגמרי, ואילו מתן ארבע, אם לא נתן כלל, הרי זה מעכב, לכך למדנו דין כולן לעיכוב מ"וכן יעשה".
למדנו בברייתא
"לפר" זה פר יום הכפורים.
ומקשינן:
למאי הילכתא
נצרכה דרשה זו?
אי
ללמדנו דין
לעכב
באם לא נתן בו את כל מתנותיו, דבר זה
פשיטא
הוא, שהרי
"חוקה" כתיבא ביה
בפר יום הכפורים "והיתה זאת לכם לחוקת עולם"!?
ומתרצינן:
אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכא
דרשה זו
אלא לרבי יהודה
[ביומא ס ב],
דאמר: כי כתיבה "חוקה"
[ויקרא טז] בעבודת יום הכפורים היינו רק
אדברים הנעשים
על ידי הכהן
בבגדי לבן בפנים,
כגון קטורת, והזאות שעל בין הבדים, שדינם הוא
שאם הקדים מעשה לחבירו, לא עשה ולא כלום
משום שנאמר בהם "חוקה". אבל
דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ,
כגון מתנות דם פר ושעיר על הפרוכת,
אם
שינה את סדרן ו
הקדים מעשה לחבירו, מה שעשה עשוי
ויצא ידי חובתו, כי לא על אלו נאמר "חוקה". ומעתה,
אימא מדכסידרן לא מעכבי
בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ, מנין
הזאות נמי לא מעכבי
אם חיסר מהן, כיון שלא נאמר בזה חוקה, ולזה
קא משמע לן
ההיקש של "לפר" ללמדנו שמנין הזאותיו מעכב.
מתקיף לה רב פפא: ומי מצית אמרת הכי
שלרבי יהודה דין עיכוב נלמד מדרשת "לפר",
והתניא
: נאמר בפסוק
"וכלה מכפר את הקודש
ואת אהל מועד ואת המזבח, והקריב את השעיר החי" [שם] והוא מיותר, שלא היה לו לכתוב אלא "והקריב את השעיר החי", ובא ללמדנו ש
אם כיפר
על ידי נתינת הדם את הכפרה המעכבת בשאר מקומות כגון שבע הזאות ומתן ארבע, הרי
כילה
בזה, אפילו אם לא שפך את שיירי הדם ליסוד המזבח,
ואם לא כיפר
שלא נתן כל המתנות
לא כילה, דברי רבי עקיבא.
אמר לו רבי יהודה, מפני מה לא
נדרוש המקרא כסדר שנכתב דהינו תיבת "וכילה" קודם לתיבת "וכפר", ו
נאמר
כך:
אם כילה
הכל אפילו שפיכת שיריים הרי זה
כיפר, ואם לא כילה
הכל ולא שפך את השיריים,
לא כיפר,
ששיריים מעכבים.
וכיון שמדרשה זו סובר רבי יהודה ששיריים מעכבים בפר יום הכפורים, הרי מבואר שאת דין עיכוב המתנות בפר יום הכיפורים, למד הוא מכאן, ולא מדרשת "לפר" האמורה בפר העלם דבר!?
אלא אמר רב פפא: לא נצרכא
היקש פר יום הכפורים לפר העלם דבר, אלא ללמוד על פר יום הכיפורים שלושה ענינים ולימודים אלו:
"את" "דם" ו"בטבילה"
הנדרשים בפסוק "וטבל הכהן את אצבעו בדם", האמור בפר כהן משיח, אשר הוקש לפרשה זו של פר העלם דבר, כפי שאמרנו לעיל "כאשר עשה לפר" זה פר כהן משיח.
מתיבת
"
וטבל הכהן
את
אצבעו בדם
"
למדנו, כפי ש
אמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכא
תיבה זו אלא
להכשיר
את אצבע הכהן לטובלה בדם אף באופן שעלתה
אמין
אבעבועות
שבאצבע,
ואין זו מהווה חציצה, כי דרשנו "את אצבעו" את הטפל לאצבעו.