טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
זבחים 26a — תלמוד אויף ייִדיש
זבחים 26a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — זבחים 26a
אבל, אם
שחט
את הבהמה
ואחר כך חתך
את רגליה, הרי היא
פסולה!
שהרי דם הרגלים נפסל משום יוצא, וכיון שעולה ויוצא דם הרגליים דרך מקום השחיטה, הרי הוא מתערב בדם המזרק, ופוסלו.
ומקשינן: אם
חתך ואחר כך שחט
, מדוע
כשרה
, והרי כיון שחתך, נמצא ש
בעל מום קא מקריב!?
ומתרצינן,
אלא אימא
כך אמר רבי אלעזר:
חתך
רגליה לאחר השחיטה,
ואחר כך קיבל
את הדם,
כשרה
. כיון שעל ידי שחתך, שוב אין דם הרגלים עולה למקום השחיטה.
אבל,
קיבל
את הדם
ואחר כך
חתך את רגליה,
פסולה
. כיון שבשעת קבלה נתערב דם הרגלים עם יתר הדם שבכלי.
אך תמהה הגמרא: וכי אם
חתך
רגליה אחר שחיטה
ואחר כך קיבל, כשרה!?
והרי בשעת קבלה היה הקרבן בעל מום,
והאמר רבי זירא, הצורם אזן הפר בבכור
לאחר שחיטה
ואחר כך קיבל דמו, פסול, שנאמר
"
ולקח מדם הפר
",
פר שהיה כבר!?
ומתרצינן:
אמר רב חסדא אמר אבימי
: מה שהכשיר רבי אלעזר בחתך קודם קבלה, הינו באופן ש
חותך באבר עד שמגיע לעצם
שלא נעשה בעל מום בכך. ומכל מקום, חיתוך זה מונע את הדם מלעלות לצואר הבהמה.
ומוכיחה עתה הגמרא מעצם דברי רבי אלעזר שאמר
קיבל ואחר כך חתך פסולה!
שמעת מינה
מדין זה שדם הרגלים שהיו מחוץ לעזרה נפסל משום יוצא, ש
דם המובלע באברים
קודם שפירש
דם הוא!
ולכן נפסל משום "יוצא" גם כאשר הוא מובלע באיברי הבהמה. כי אם אין הוא נחשב דם, מדוע יפסל, הרי אין פסול יוצא חל אלא על דם או על בשר. ונמצא שיש להתחייב כרת על אכילת דם המובלע באיברים. וקשה, הרי הדין הוא שאין חייבים כרת על אכילת דם שלא פירש!
ומתרצינן:
דלמא
מה שנפסל הדם שבמזרק אינו משום דם הרגל, שבאמת אינו נחשב דם, אלא
משום שמנונית
המעורבת בו, שהיא ראויה לאכילה, ודינה כבשר להיפסל משום יוצא. וכשיוצאת השמנונית עם דם הרגל המתערב בדם שבמזרק, פוסלתו .
שמעת מינה
מדין זה שאמרנו, שהשמנונית שברגל שיצאה חוץ לעזרה קודם זריקת הדם נפסלה משום יוצא, כי
בשר קדשים קלים שיצא
חוץ לעזרה
לפני זריקת דם, פסול!
והגם שסופו לצאת מהעזרה לאחר הזריקה כדי לאוכלו שם, שהרי בשר קדשים קלים נאכל בכל העיר, בכל זאת, אם יצא קודם זריקה, נפסל הבשר, כיון שעדיין לא הגיע זמנו לצאת. ונמצא, שרבי אלעזר חולק על רבי יוחנן הסובר [לקמן פט ב] שבשר קדשים קלים שיצא קודם זריקת דמו הרי הוא כשר!? ומתרצינן:
דלמא
מה שאמר רבי אלעזר כי שמנונית שיצאה בחוץ נפסלת משום "יוצא" ופוסלת את דם הקרבן,
בקדשי קדשים
דיבר, שבהם לדברי הכל נפסל היוצא קודם זריקה כיון שאין סופו לצאת מהעזרה אף לאחר מכן.
תנו רבנן: קדשי קדשים
-
שחיטתן
צריכה להיעשות
בצפון
העזרה,
וקיבול דמן בכלי שרת
אף הוא דינו
בצפון
. ואם
עמד
השוחט
בדרום
העזרה סמוך לאמצעה,
והושיט ידו לצפון, ושחט
את הבהמה העומדת שם,
שחיטתו כשרה
כי אין צריך שהשוחט יעמוד בצפון אלא הבהמה.
אבל אם
קיבל
העומד בדרום את הדם,
קבלתו פסולה
כי בעבודת קבלה צריך שיעמוד המקבל בצפון [ולקמן דף מח נלמד כל זה מפסוקים].
הכניס
המקבל
ראשו ורובו
בצפון, וקיבל את הדם, כשר
כאילו נכנס כולו
בצפון, כיון שבכל התורה הדין הוא שרובו ככולו.
פרכסה
הבהמה לאחר שחיטה
ויצתה לדרום וחזרה
לצפון,
כשרה
. כיון שאין פסול "יוצא" בתוך העזרה אלא מחוץ למחיצותיה. והוא הדין גם אם לא חזרה לצפון כשירה, אלא נקט "חזרה" משום הסיפא העוסקת בשיצאה חוץ לעזרה, וחזרה .
קדשים קלים
-
שחיטתן בפנים
העזרה,
וקיבול דמן בכלי שרת בפנים
ואין צריכים צפון.
עמד בחוץ
לעזרה
והכניס ידו לפנים
העזרה
ושחט, שחיטתו כשרה
. כיון שאין צריך שיעמוד השוחט בעזרה אלא הבהמה.
אבל אם קיבל העומד בחוץ את הדם,
קבלתו פסולה
, שהמקבל צריך לעמוד בפנים.
הכניס
המקבל
ראשו ורובו
לעזרה, וקיבל, קבלתו פסולה
כאילו לא נכנס
. ולקמן יתבאר מן הכתוב שיש לו להיות כולו בפנים.
פרכסה
הבהמה לאחר השחיטה,
ויצתה לחוץ
העזרה,
וחזרה, פסולה
משום "יוצא".
ומדייקת הגמרא:
שמע מינה
מדין זה שפרכסה ויצאה פסולה, ש
בשר קדשים קלים שיצא
מהעזרה
לפני זריקת דמים, פסול!?
ומתרצינן:
דילמא
מה שנאמר כאן שפסולה מדובר
באליה ויותרת הכבד ושתי כליות
, שהן האימורין הקרבין על גבי המזבח, והם קדשי קדשים, ולכך נפסלו ביוצא.
בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל
: בהמה העומדת באופן ש
היא בפנים
העזרה,
ורגליה בחוץ, מהו
לשוחטה לכתחילה?
אמר ליה
שמואל
כתיב
[ויקרא יז] "
והביאום לה
'" ודורשים בזה,
עד שתהא כולה לפנים
. ולכך אין לשוחטה לכתחילה כשרגליה בחוץ.
עוד שאלו:
תלה
הבהמה באויר העזרה
ושחט, מהו?
אמר ליה
שמואל:
כשרה
.
אמר ליה
אביו:
אישתבשת!
בעינן
שתהא ה
שחיטה על ירך
המזבח,
וליכא
, כיון ש"על ירך" משמע אצל הירך, בקרקע.
עוד שאלו:
נתלה
השוחט באויר העזרה
ושחט, מהו?
אמר ליה
שמואל:
פסולה
. כי סבר כמו שאם תלה את הבהמה ושחטה היא פסולה, הוא הדין בנתלה השוחט.
אמר ליה
אביו:
אישתבשת!
כי רק
שחיטה
צריכה להיות "
על ירך
" ולא ה
שוחט
צריך להיות "
על ירך
".
עוד שאלו:
נתלה
הכהן באויר
וקיבל
כך את הדם,
מהו?
אמר ליה
שמואל:
כשרה
, כמו בנתלה ושחט.
אמר ליה
אביו:
אישתבשת! אין דרך שירות בכך
. וקבלת הדם הינה "שירות", מה שאין כן שחיטה.
עוד שאלו:
תלה
הבהמה באויר
וקיבל
דמה,
מהו?
אמר ליה
שמואל:
פסולה
כמו בתלה ושחט.
אמר ליה
אביו:
אישתבשת!
שחיטה
צריכה להיעשות
על ירך, ולא קבלה על ירך
.
אמר אביי
: אלו האופנים שלעיל, אם נעשו
בקדשי קדשים, כולן פסולות!
תלה ושחט פסול משום חסרון "על ירך", נתלה וקיבל פסול משום שאין דרך שרות בכך. ואף תלה הבהמה וקיבל פסול, כי אמנם לא נאמר בקבלה דין ירך, אבל דין צפון נאמר בה, ואויר צפון אינו נחשב צפון. ובזה חולק אביי על אביו של שמואל שהכשיר בתלה וקיבל.
בר
חוץ
מנתלה
השוחט
ושחט
, שכשר בזה, כדברי אביו של שמואל.
ואילו
בקדשים קלים
שנעשו בהם אלו האופנים,
כולן כשרות
, ואף בתלה ושחט, כיון שבקדשים קלים לא נאמר דין שחיטה על ירך המזבח, ואף לא דין צפון, ולכך אף בתלה וקיבל, כשר.
בר מן נתלה
הכהן
וקיבל
שפסול אף בקדשים קלים כיון שאין דרך שירות בכך.
אמר רבא
על דברי אביי:
מאי שנא תלה וקיבל בקדשים קלים, דכשרה
אף על פי שצריכה קבלתם להיעשות בפנים, בהכרח, משום
דאויר פנים כפנים דמי
, שאם לא כן לא נתקיימה קבלה בפנים, וכיון שמודה אביי שאויר פנים כפנים, אם כן,
בקדשי קדשים נמי
יש לו להכשיר כשתלה הבהמה וקיבל, משום ש
אויר צפון כצפון דמי
. ומדוע חולק אביי על אביו של שמואל שהכשיר בזה.
אלא אמר רבא: בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים
, כל האופנים
כשרות
, ואף בתלה הבהמה וקיבל משום שאויר צפון כצפון, ואין חסרון של דרך שרות בדבר זה, ולא נאמר דין "על ירך" בקבלה, וכן בנתלה השוחט ושחט, כשרה, משום ששחיטה אינה שירות, ולא נאמר דין "ירך" על השוחט אלא על הבהמה,
בר
חוץ
מן תלה
הבהמה
ושחט בקדשי קדשים
, שפסול משום שצריך שחיטה על ירך המזבח. מה שאין כן בקדשים קלים, שלא נאמר בהם דין זה. וכן ב
נתלה
הכהן
וקיבל
הדם, שפסול
בין בקדשי קדשים
ו
בין בקדשים קלים
, כיון שקבלה הנה שירות ואין דרך שירות בכך.
נמצא, שסובר רבא כאביו של שמואל בכל הדינים, אלא שאביו של שמואל לא דיבר בקדשים קלים, ולכך לא הכשיר בתלה הבהמה וקיבל.
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא
: היה עומד הכהן המקבל את הדם, כאשר
הוא בפנים
העזרה,
וציציתו
שערות ראשו,
בחוץ, מהו?
אמר ליה
רבי זירא:
לאו אמרת
לגבי בהמה שהיא בפנים ורגליה בחוץ שאין לשוחטה כך שהרי נאמר בפסוק "
והביאום לה
'" ודורשים בזה
עד שתבא כולה לפנים
[וכן אמר שמואל לעיל],
הכא נמי
לגבי הכהן המשרת, נאמר [שמות כח] "
בבואם אל אהל מועד
", ודורשים בזה,
עד שיבא כולו לאהל מועד
. וכל ששערות ראשו בחוץ הרי שלא בא כולו אל אהל מועד. [ומכאן למדנו דין הברייתא לעיל, שבהכניס ראשו ורובו לעזרה, כאילו לא נכנס].
מתניתין:
מתן - דמים שנעשה שלא במקומו, כגון:
נתנו
לדם
על גבי הכבש
, שאינו מקום מתן - דם.
או נתנו במזבח עצמו
שלא כנגד היסוד
, והיינו בקרן המזרחית - דרומית שלא היה לה יסוד [ודם העולה צריך להנתן על קיר המזבח כנגד היסוד שתחתיו].
או אם
נתן את ה
דמים שדינם להיות
ניתנין
-
למטה
מחוט הסיקרא
למעלה
מחוט הסיקרא. וכן אם
את ה
דמים שדינם להיות
ניתנין - למעלה
נתן
למטה
.
או אם את דמם של
הניתנין
-
בפנים
ההיכל נתן
בחוץ
, על מזבח החיצון.
או אם את דמם של
הניתנין
-
בחוץ
נתן
בפנים
ההיכל.
הרי הקרבן
פסול, ואין בו כרת
באכילתו [ובגמרא מתבאר מה בא תנא דמתניתין להשמיענו שאין בו כרת באכילתו].