זבחים 120b — תלמוד אויף ייִדיש

מה עופות, שאין המום פוסל בהן,

בכל זאת

זמן פוסל בהן.

קדשי במה קטנה, שהמום פוסל בהן,

וכי

אינו דין שזמן פוסל בהן.

ואם תטען לפרוך את הקל וחומר:

מה לעופות

שפוסל בהן זמן,

שכן

יש בהם חומרא אחרת, שהרי

אין הזר כשר בהן, תאמר בבמה קטנה שהזר כשר בה,

ו

הואיל והזר כשר בה לא יהא זמן פסול בה?

תלמוד לומר "וזאת תורת זבח השלמים".

ודרשינן, תורה אחת לכל השלמים, ואפילו לשלמים הקרבים בבמה קטנה,

לעשות

את דיני

זמן

שנאמרו באותה פרשה, שתודה נאכלת ליום ולילה ושלמים לשני ימים ולילה, שינהגו גם ב

במה קטנה כ

דיני

זמן

של

במה גדולה.

ומכאן יש ללמוד גם לשאר הפסולים השנויים במשנתנו, והם פיגול וטמא , שינהגו בבמה קטנה, שכולם אמורים בפרשה זו של שלמים.

הדרן עלך פרק פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים

--- title: "חברותא - זבחים — נספח - דיני במה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02366.html#HtmpReportNum0014L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0014L5" --- נספח - דיני במה

Оригинал главы נספח - דיני במה

סוגי הבמות

"

במה גדולה

" הוא המזבח שלפני המשכן.

בזמן שהיה הארון במשכן, נחשבה הבמה הגדולה כ"מזבח". וכשיצא הארון, נחשבה כ"במת ציבור". "

במה קטנה

" הוא מקום גבוה, שיכול לעשות כל אחד לעצמו, בכל מקום שירצה, ולהקריב עליו קרבן. אך לא הותר להקריב בבמה קטנה אלא בזמנים דלהלן.

זמני ההיתר והאיסור

מימות אדם הראשון עד הקמת המשכן, היו מקריבין בבמות.

ביום הקמת המשכן נאסרו הבמות [ואיסור זה חל גם בזמן מסעות המשכן, אף שלא היה הארון בפנים] .

כשנכנסו לארץ ובאו לגלגל, הותרו הבמות, כל י"ד שנה שהיו שם. והן השנים שבהן כבשו וחילקו את הארץ.

כשבאו אחר כך לשילה, שוב נאסרו הבמות כל שס"ט שנה שהיו שם [והירושלמי דן אם הותרו בהן בזמן שהוציאו ממנו את הארון].

כשנחרבה שילה ובאו לנוב, ואחר כך לגבעון, הותרו הבמות כל נ"ז שנה שהיו שם .

כשבאו לירושלים, נאסרו הבמות לעולם, ואיסורן קיים גם אחר שחרבה .

דיני הבנין בבמה קטנה

נחלקו התנאים [קח ב] אם במה קטנה צריכה להבנות כמזבח, או די לייחד לה אבן או כל דבר גבוה .

בחמשה דברים חלוקה צורת הבמה מהמזבח, לכולי עלמא, בכך שבמה אינה טעונה לא קרן, ולא יסוד, לא כבש, לא ריבוע ולא כיור וכנו .

מותר לעשות במה קטנה מדבר שהשתמש בו הדיוט, [מה שאין כן מזבח] .

האחרונים דנו אם צריך שתהא הבמה מחוברת לאדמה כמזבח , והאם מותר לבנותה באבני גזית , והאם מותר לבנותה בלילה .

דיני ההקרבה בבמה

דיני הקרבנות הקרבים בבמה קטנה, חלוקים משאר הקרבנות בכמה דינים.

א

. אינם טעונים סמיכה.

ב

. קדשי קדשים אינן נשחטין דוקא בצפונה.

ג

. אינם טעונים מתן סביב.

ד

. המנחות אינן טעונות תנופה והגשה.

ה

. מותר לצלות את איברי הקרבנות קודם הקטרתם על הבמה, כי אין צריך להקריבן [ולחשב בהן] לשם ריח ניחוח.

ו

. אין בהם חילוק בין דמים עליונים ותחתונים, אלא כולם ניתנין בכל מקום במזבח .

ז

. חזה ושוק ותרומת לחמי תודה בבמה, אינם טעונים הנפה.

ח

. עור העולה הקרבה בבמה אינו ניתן לכהנים .

ט

. אין עבודתן טעונה כלי שרת דוקא .

י

. אין עבודתן טעונה כהונה, ולפיכך כל הפסולין משום זרות כשרין לה, וכדלהלן.

יא

. אין פסול יוצא בבמה קטנה .

בכמה דינים מצאנו מחלוקת.

יב

. אם קרבנות במה טעונים נסכים [ואם יחיד הביא נסכים במדבר] .

יג

. אם עולה הקריבה בה טעונה הפשט וניתוח .

יד

. אם שחיטת לילה כשרה בה .

[

טו

. אם קרבנות הקרבים בה טעונים מליחה .]

[

טז

. אם מותר להחמיץ שיירי מנחה הקרבה בה .]

[

יז

. אם ההקרבה בה טעונה עצים ואש ].

כל הדינים האלו נוהגים רק בקרבן שהוקדש להקרב בבמה קטנה ולא הובא לפנים. אך בקרבן שהובא לפנים [לתוס' חי, ולרש"י דוקא שחוט], נחלקו האמוראים אם חלים עליו דיני קרבנות מזבח .

העובדים והמקריבים בבמה

בעל מום וטמא אינם עובדים בבמה.

זר, אשה , עבד , עובדים בבמה, וכן שאר פסולי כהונה, כאונן , יושב , שאינו רחוץ ידים ורגלים , שתויי יין ומחוסר בגדים , כשרים בבמה.

עד מתן תורה עבדו בבמה רק הבכורות. וממתן תורה עד הקמת המשכן נחלקו התנאים אם נמסרה אז העבודה לכהנים. וממתן תורה ואילך, העבודה היא רק בכהנים.

עכו"ם מקריבים בבמות קודם מתן תורה ואחריה, מכל מין טהור שירצו, ואפילו בעלי מומין [חוץ ממחוסר אבר, וטריפה], אך יש להם דיני במה, שצריכים לבנותה, ולא להקריב על סלע .

האיסור להקריב בבמה

המקדיש קרבנו בשעת איסור הבמות, ומקריבו בשעת איסור הבמות, עובר בעשה ובלא תעשה וחייב כרת.

המקדיש בשעת היתר הבמות והקריב בשעת איסורן, עובר בעשה ולא תעשה אבל אינו חייב כרת .

הקדיש בשעת איסור הבמות והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות, עובר בעשה אבל אין עליו לאו וכרת, כי לא נאמרו אלא על שעת הקרבה.

הקדיש והעלה בשעת היתר הבמות, אפילו הקדישן כדי להעלותן בבמה גדולה, ונכנסו לפנים קודם שחיטתן, פטור מכלום .

המקריב פסח בבמה קטנה עובר בלאו, "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך". ונחלקו הראשונים אם לאו זה נאמר רק בשעת היתר הבמות, או גם בשעת איסורן .

מינים הקרבים בבמה

קודם מתן תורה קרבו בבמה כל בעלי החיים הטהורים מכל מין, בין חיה, ובין בהמה, ובין עופות. ואחר מתן תורה, אין קרבים בבמה אלא מינים הקרבים במזבח. ונחלקו התנאים אם גם עופות קרבין בה .

האחרונים נחלקו אם אחר מתן תורה קודם הקמת המשכן כבר חלו דיני קרבנות ישראל, ולא היו קרבין בבמה אלא מינים הקרבים במזבח, או שעד הקמת המשכן לא השתנה דינם .

נקבה כשרה לעולה בבמה קטנה .

קרבן בעל מום פסול בבמה .

אתנן ומחיר כלב כשרים בבמה .

רובע ונרבע פסולים בבמה .

קרבנות הקרבים בבמה גדולה

בבמה גדולה הקריבו את כל קרבנות החובה של הציבור [ובכללם גם פר כהן גדול ביוה"כ וחביתי כהן גדול, כי דינם כקרבן ציבור לדחות שבת וטומאה ]. ורבי שמעון חולק וסובר שלא הקריבו בה קרבנות חובה אלא כאלו שקבוע להן זמן ויש כיוצא בהן בא בנדבה, והיינו תמידין ומוספין, שהן עולות, ופסח, שבא כל השנה בתורת שלמים.

קרבנות נדבה של ציבור, ומנחות צבור , קרבין לכולי עלמא בבמה גדולה.

לדעת רבנן קרבנות חובה של יחיד, אפילו אם קבוע להם זמן, לא היו קרבים בבמה גדולה. ולדעת רבי יהודה אפילו חובות יחיד שאין קבוע להם זמן קרבות בבמה גדולה .

ורבי שמעון מחלק גם בקרבנות יחיד בין חובות שקבוע להם זמן שקרבין בבמה לאלו שאין להם זמן קבוע שאינן קרבות .

מנחות ועופות של יחיד שהביאם בנדר ונדבה, לדעת רבנן ורבי יהודה התמעטו מקרא ואין קרבים בבמה [גדולה וקטנה]. ולדעת רבי מאיר קרבים, כי הם בכלל נדרים ונדבות.

קרבנות הקרבים בבמה קטנה

קרבנות היחיד הבאים בנדר ונדבה, קרבו בבמה קטנה, [ובמנחות ועופות נחלקו תנאים, כנזכר בבמה גדולה].

חובות היחיד וכל קרבנות ציבור לא קרבו בבמה קטנה לכולי עלמא. ואם עבר והביאם בה, לרבנן עובר בלאו הבא מכלל עשה , ולרבי שמעון לוקה .

נחלקו התנאים אם קרבן יחיד בבמה קטנה היה טעון נסכים. אך בבמה גדולה לכולי עלמא קרבן חובה של יחיד טעון נסכים [אך בבמת ציבור שבמדבר נחלקו כמו בבמת יחיד ].

מקום אכילת קדשים בבמות

מיום הקמת המשכן נאכלו קדשי קדשים רק בחצר המשכן בין הקלעים , וקדשים קלים נאכלו בכל מחנה ישראל.

כשבאו לגלגל והותרו הבמות, נשאר מקום קדשי קדשים כדינו, אך קדשים קלים [אפילו הקרבים בבמה גדולה ] נאכלו בכל מקום.

כשבאו לשילה ונאסרו הבמות, נשאר מקום קדשי קדשים כדינו, אך קדשים קלים [שקרבו בבמה קטנה ] נאכלו בכל הרואה .

כשבאו לנוב וגבעון ושוב הותרו הבמות, נשאר מקום קדשי קדשים כדינו, אך קדשים קלים נאכלו בכל ערי ישראל. [זמן האכילה בקרבנות במה שוה לקרבנות מזבח, אך יש אומרים שאין איסור להותיר בה אחר הזמן] .