יומא 29a — תלמוד אויף ייִדיש

ובדרך אגב, מביאה הגמרא דברים נוספים שהטפל בהם קשה מעצם הדבר.

הרהורי עבירה

תאות נשים -

קשו

, קשים שמכחישים את גופו, יותר

מעבירה

.

וסימניך: ריחא דבישרא

. המריח בשר צלי הריח מזיק לו מאוד משום שמתאוה לו [יותר מן המריחו ואוכלו. תוספות ישנים].

שילהי דקייטא

, חום הקיץ בחודש אלול, שהוא בסוף הקיץ -

קשיא מקייטא

. קשה יותר מחום תמוז שהוא אמצע הקיץ. שהיות והאויר כבר התחמם במשך כל הקיץ, הרי כשמגיע חודש אלול, אפילו חום קל מחמם מאוד את האויר.

וכן גופו של האדם כבר חם מאוד מהקיץ, וכל חום קל מחמם אותו מאוד ומזיקו.

וסימניך: תנורא שגירא

. תנור שהתחמם כמה פעמים בו ביום, מאחר שהוא חם אפשר להסיקו בעצים מועטים.

אישתא דסיתווא

קדחת [חום גבוה] שבימות החורף,

קשיא מדקייטא

. הוא סימן למחלה קשה יותר מאשר חום שאדם לוקה בו בקיץ.

וסימניך: תנורא קרירא

, תנור קר קשה לחמם אותו יותר מאשר תנור חם. וכיוצא בזה גוף האדם, שהוא צונן בחורף, קשה לחמם אותו. ואם האדם לוקה בחום בחורף, סימן שחולי קשה מחממו.

מיגמר בעתיקא

לחזור וללמוד דבר עתיק, שלמד אותו ושכח -

קשיא מחדתא

. קשה יותר מאשר ללמוד דבר חדש שלא למד מעולם.

וסימניך: טינא בר טינא

. טיט בן טיט.

כלומר, טיט שגובלים אותו מטחינת טיט שהיה בכותל ישן, קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש.

שנינוו בברייתא לעיל: רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה. תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן.

אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי?

דכתיב

: [בתהלים כב]

"למנצח על אילת השחר"

. כינה הכתוב את השחר "אילה":

מה אילה זו קרניה מפצילות

[מתפצלות]

לכאן ולכאן

-

אף שחר זה, מפציע לכאן ולכאן.

הגמרא במסכת מגילה [טו ב] אומרת שכאשר אסתר הגיעה לבית הצלמים של אחשורוש אמרה את מזמור כב בתהילים: "אלי אלי - למה עזבתני", וכל המשך המזמור.

ומזמור זה פותח: "למנצח על אילת השחר", שהוא כינוי לאסתר.

אמר רבי זירא: למה נמשלה אסתר לאילה?

לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה

, שהיא בתולה.

אף אסתר, היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה, כשעה ראשונה.

אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר

[אילת "השחר"]?

לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה

-

אף

נס פורים שהיה בימי

אסתר סוף כל הנסים

.

ומקשינן:

והא איכא

נס

חנוכה

, שהיה אחרי אסתר!

ומתרצינן: אסתר סוף כל הניסים, ש

ניתנה לכתוב

בכתבי הקודש במגילה

קא אמרינן.

אבל הניסים שהיו אחריה לא נכתבו בכתבי הקודש.

ומקשינן:

הניחא

התירוץ שתירצנו

למאן דאמר "אסתר ניתנה לכתוב

על ידי רוח הקודש ".

אלא למאן דאמר "אסתר לא ניתנה לכתוב

על ידי רוח הקודש" -

מאי איכא למימר?

הרי נס אסתר אינו הנס האחרון שניתן להכתב, ולמה נמשלה ישראל לשחר?

ומתרצינן: מאן דאמר שאסתר לא ניתנה להכתב -

מוקים לה

מעמיד את הפסוק לדרשא אחרת,

כרבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר

:

דאמר רבי בנימין בת יפת אמר רבי אלעזר

: "שחר" שבפסוק הוא מלשון תפילה כמו שנאמר [בישעיה כו ט] "רוחי בקרבי אשחרך". וכך כוונת הפסוק: למנצח על התפלה, שנמשלה לאילת השחר.

ו

למה נמשלו תפלתן של צדיקים כ"אילת

"?

לומר לך: מה אילה זו

[האיל, כי לאילה נקבה אין קרניים],

כל זמן שמגדלת

-

קרניה מפצילות

, מגדלות פיצולים חדשים -

אף צדיקים, כל זמן שמרבין בתפלה, תפלתן נשמעת

.

שנינו במשנה: פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח, ו

שחטו את התמיד

והוציאוהו לבית השריפה. וממשיכה המשנה: הורידו כהן גדול לבית הטבילה.

והניחה הגמרא שהאמור בסיפא "הורידו כהן גדול לבית הטבילה" הוא חלק מהמעשה, שבאותו היום שארעה הטעות ששחטו את התמיד בלילה, בו ביום הורידו כהן גדול לבית הטבילה לטבול ולשחוט תמיד אחר.

והוינן בה:

אימת

י היה המעשה המוזכר במשנה?

אילימא

אם נאמר שהיה

בשאר ימות השנה,

אם כן קשה: וכי

לא סגיא דלאו כהן גדול!?

וכי לא די בעבודת שאר ימות השנה בכהן אחר שאינו כהן גדול?! ומדוע הורידו דוקא את הכהן הגדול לבית הטבילה?

אלא

מה תתרץ? שמדובר

ביום הכיפורים

, שכל העבודות נעשו בכהן גדול, הרי גם זה קשה:

ביום הכיפורים

מאור הלבנה

סמוך לעלות השחר -

מי איכא?

הרי יום הכיפורים הוא סמוך לתחילת החודש, ואין הלבנה נראית בסוף הלילה אלא בסוף כל חודש! [כי בתחילת החודש הלבנה נראית בסוף היום, ובתחילת הלילה בלבד].

ומתרצינן: המעשה שבמשנה היה בשאר ימות השנה.

ומה ששנינו: "ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה" הוא סיום המעשה. ואחר כך הוא ענין בפני עצמו.

ו

הכי קאמר

, כך אמר התנא במשנתנו:

וביום הכיפורים, כי

[כאשר]

אמר

הרואה

"ברק ברקאי"

אז

הורידו כהן גדול לבית הטבילה.

שנינו במשנה מעשה בתמיד שנשחט בלילה, שהוציאוהו לבית השריפה. משום שנאמר [ויקרא יט] בענין הקרבנות: "ביום זבחכם". וזבח הוא לשון שחיטה. ולמדנו מכאן ששחיטת הקרבן נעשית ביום בלבד.

תני אבוה דרבי אבין: לא

רק

זו בלבד

, בקרבן שנשחט בלילה,

אמרו

שישרף.

אלא, אף מליקת העוף וקמיצת מנחה

אם נעשו

בלילה

, -

תשרף!

ואף על פי שבכתוב נאמר "זבחכם", שפירושו שחיטה, מכל מקום, מליקה בעופות וכן קמיצה במנחות - במקום שחיטת זבחים הם [רש"י].

והוינן בה:

בשלמא עולת העוף

שנמלקה בלילה, ונפסלה בכך, שפיר תשרף, ואין לה תקנה, אלא -

מאי דהוה הוה!

שהיות ומלק אותה בלילה, שוב אינו יכול לחזור ולמולקה ביום, שהרי היא כבר מתה.

אלא קומץ

של מנחה שעשאו בלילה, מדוע תשרף המנחה והקומץ? והרי יש לה תקנה: