יומא 11a — תלמוד אויף ייִדיש

כל השערים שהיו שם

בעזרה,

לא היה להם מזוזה,

חוץ

משער נקנור,

משום

שלפנים ממנו

היתה

לשכת פרהדרין

.

וכל שער שנכנסים דרכו לבית, חייב במזוזה.

האם

לימא

שברייתא זו שיטת

רבנן היא, ולא

שיטת

רבי יהודה

.

דאי רבי יהודה

, הרי הוא סובר שהלשכה עצמה אינה חייבת במזוזה מדאורייתא, ואם

היא גופה

עצמה אינה חייבת במזוזה אלא מכח

גזירה

-

ו

כי

אנן ניקום

[נעמוד]

ונגזור גזירה, ל

הוסיף על ה

גזירה.

ומסקינן:

אפילו תימא

תאמר שהברייתא סוברת כ

רבי יהודה,

אין אלו שתי גזירות.

אלא,

כולה חדא גזירה היא

. כיון שמדרבנן מחשיבים את הלשכה כדירה לחיוב מזוזה, וממילא אף שער נקנור - שדרכו היו נכנסין הנכנסים ללשכת פרהדרין - חייב במזוזה, כדין שער בית החייב במזוזה.

תנו רבנן

: כתוב בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך

ובשעריך"

.

ודרשינן:

אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות

שנכנסים דרכן לבתים,

ואחד שערי מדינות

, המוקפות הרים ויערות, ונכנסין למדינה דרך אותן שערים,

ואחד שערי עיירות

בכולן

יש בהן חובת מצוה למקום,

לקבוע בהן מזוזה,

משום שנאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

אמר ליה אביי לרב ספרא: הני אבולי

[שערי]

דמחוזא

, שהיתה עיר שרובה ישראל -

מאי טעמא לא עבדו להו רבנן מזוזה?

והרי נתרבו שערי עיירות לחיוב מזוזה.

אמר ליה: הנהו

שערים לא נעשו ככניסה לעיר, אלא

ל

שם

חזוק ל

בנין הבנוי מעל השער, הנקרא

"אקרא דכובי

",

הוא דעבידי.

אמר ליה

אביי:

ו

הרי משום היותם שער ל

"אקרא דכובי" גופה

-

תבעי מזוזה

לאותם שערים, שהרי נכנסין דרכם לבנין הזה.

ובית זה עצמו יחייב במזוזה,

דהא אית בה

[שהרי יש בו]

בית דירה לשומר בית האסורין

.

דהא תניא: בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן

[שמש] בית

הכנסת

-

חייבת

הדירה

במזוזה

. ואף על פי שבית הכנסת עצמו אינו חייב במזוזה.

ומוכח שדירתו של שומר חשובה דירה לחייב במזוזה.

אלא, אמר אביי

: הטעם שלא עשו מזוזה בשערי מחוזא הוא

משום

חשש

סכנה,

שלא יאמרו על המזוזה שהיא כישוף שעשו ישראל בשערי העיר. וכמעשה שהיה.

דתניא: מזוזת יחיד

חוששין לה שמא ברבות הימים נפסלה, ולכן תיקנו שתהא

נבדקת

אם היא קיימת וכשירה

פעמיים בשבוע

[שבע שנים].

ו

אילו מזוזה

של רבים

לא הטריחו עליהם יותר מדאי, שמא מרוב טרחה יתרשלו ולא יקיימו את חיובם, מתוך שיסמכו כל אחד על חבירו.

ולכן לא הצריכו בדיקה למזוזת רבים אלא רק

פעמיים ביובל

.

ואמר רבי יהודה: מעשה בארטבין

[שם אדם, או שם אומנותו]

אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי

.

ו

בשעת מעשה

מצאו קסדור אחד

[שוטר ממונה מטעם המלך],

ונטל ממנו

, בעלילה שהוא עושה כשפים,

אלף זוז.

ותמהינן: וכי חוששין לסכנה בשעת קיום מצוה?

והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקין.

ומשנינן:

היכא דקביע היזקא

, וכגון בערים שמצוי בהם מעלילי עלילות,

שאני

. וחוששין אפילו בשעה שמקיים מצוה.

דכתיב

"ויאמר שמואל

[לה']:

איך אלך

[למשוח את דוד],

ושמע שאול, והרגני

".

והרי על פי הדבור הלך, ואף הקדוש ברוך הוא לא השיבו שאין לו לחשוש, אלא

"ויאמר ה': עגלת בקר תקח בידך, ואמרת לזבוח לה' באתי

".

והטעם שחשש שמואל, מפני שהיה זה חשש מצוי.

ותני רב כהנא קמיה דרב יהודה

: בית התבן שתשמישו לאחסן בו תבן, ואינו מיועד לדירת אדם,

ו

כן

בית הבקר, ובית

מחסן

העצים, ובית

מחסן

האוצרות

של יין או שמן או תבואה -

פטורים מן המזוזה.

וטעם הפטור הוא,

מפני שהנשים נאותות בהן

.

ו

מפרש רב כהנא

מאי נאותות?

-

רוחצות

שם.

כי היות והנשים עומדות שם ערומות, מקום של גנאי הוא, ואין זה כבוד שמים שתהיה שם מזוזה.

אמר ליה רב יהודה

: לדבריך, ד

טעמא

שפטורים אותם מקומות מחיוב מזוזה הוא רק משום

דרוחצות

שם נשים, יש לדקדק:

הא

בתי אוצרות

סתמא,

שאין רוחצות בהן הנשים -

חייבין

במזוזה!

והתניא

בברייתא אחרת:

רפת בקר פטורה מן המזוזה

.

ולא נזכר בה שהפטור הוא רק באופן שרוחצות שם.

ובעל כרחינו צריך לפרש אף בברייתא הראשונה שבית התבן ובית הבקר, אף במקום שאין נשים רוחצות בו, פטור ממזוזה.

וטעם הפטור הוא אחר - משום שאינם עשויים לדירת אדם.

ואלא מאי

, מה זה ששנה רב כהנא לפני רב יהודה "מפני שהנשים

נאותות

בהם"?

כוונתו לומר ש

מתקשטות

הנשים שם.

והכי קתני

: מקומות האלו פטורים הם לגמרי ממזוזה. ו

אף על פי

שיש בהם גם שמוש של בני אדם,

ש

הרי

הנשים מתקשטות בהן,

אין שמוש זה חשוב לענין דירה, ולכן הם

פטורין

ממזוזה.

אמר ליה רב כהנא: ו

כי כך הוא הדין, שאף על פי

שהנשים מתקשטות בהן

-

פטורין

הם ממזוזה?

והתניא

בברייתא נוספת:

רפת בקר

-

פטורה מן המזוזה

.

ו

אם היתה רפת

שהנשים מתקשטות בה

-

חייבת

היא

במזוזה!

אלא

בהכרח,

מאי אית לך למימר

, לדבריך, כדי ליישב סתירת הברייתות: שדין

מתקשטות

פלוגתא ד

תנאי היא

, וכפי שיבואר.

אם כן,

לדידי נמי

יש לומר שהחיוב במזוזה של רפת

סתמא,

שאין רוחצות שם הנשים - פלוגתא ד

תנאי היא.

דתניא

: כתוב בתורה "וכתבתם על מזוזות

בית ך"

.

ודרשינן:

"ביתך

" - אינו חייב במזוזה אלא הבית

המיוחד לך

לדירה.

פרט לבית התבן, ולבית הבקר, ולבית העצים, ולבית האוצרות

.

ש

כיון שאין תשמישן לדירת אדם -

פטורין מן המזוזה

.

ויש מחייבין

את המקומות האלה במזוזה.

אך

באמת אמרו

כולי עלמא, ש

בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה

, וכן המקומות

שהנשים נאותות בהן

-

פטורין מן המזוזה.

ומבארת הגמרא:

רב כהנא מתרץ

[מפרש] ברייתא זו -

לטעמיה

.

ורב יהודה מתרץ

אותה -

לטעמיה

.

רב כהנא מתרץ לטעמיה,

שתנא קמא דורש מתיבת

"ביתך

" שיהיה

ביתך המיוחד לך

לדירה.

וממעטינן:

פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות שפטורים מן המזוזה,

ואפילו

בסתם

שאין בהם תשמיש של גנאי.

ויש

תנאים אחרים

שמחייבים בסתם.

באמת אמרו

כולם, ש

בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ו

כן בתים

שהנשים נאותות בהן

.

ומאי

מה פירוש

נאותות

-

רוחצות בהן

.

כל אלו

פטורין מן המזוזה.

נמצא לפי פירושו של רב כהנא, שהברייתא ששנה הוא קמיה דרב יהודה - שבתי האוצרות אינם פטורים, אלא מפני שהנשים רוחצות בהן, אבל בסתם חייבין - סוברת כהתנאים שמחייבין בברייתא זו.

והברייתא שהביא רב יהודה שרפת בקר פטורה אפילו בסתם, סוברת כתנא קמא דברייתא זו.

ומקשינן:

אי הכי

, שנאותות היינו רוחצות, מה הוסיפה הברייתא להשמיענו דין זה שהנשים רוחצות בהן?

הרי

היינו

בית ה

מרחץ,

שכבר נזכר קודם לכן.

ומשנינן:

אשמעינן

בית המרחץ שהוא

מרחץ דרבים

.

ולאחר מכן

אשמעינן

בתי האוצרות שהנשים רוחצות בהן, שהן

מרחץ דיחיד

.

וחידוש נוסף הוא, כי

סלקא דעתך אמינא

שרק

מרחץ דרבים

פטור משום

דנפיש זוהמיה

[שטינופו מרובה], וגנאי גדול הוא.

אבל מרחץ דיחיד, דלא נפיש זוהמיה אימא

אין זו דירת גנאי, ו

ליחייב במזוזה

.

קא משמע לן, שאף מרחץ זה פטור.

ורב יהודה מתרץ לטעמיה

: ד

הכי קתני

:

תנא קמא דורש מתיבת

"ביתך

" שאינו חייב אלא

ביתך ה"מיוחד לך

" לדירה גמורה, ולפיכך ממעט בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות - שאינם נחשבים דירה ממש -

שפטורים מן המזוזה

.

ואפילו

באופן שיש בהם גם תשמיש אדם, וכגון שהנשים

מתקשטות

בהן.

ויש

תנאים אחרים ה

מחייבין

גם

ב

בית שכזה, כיון ש

מתקשטות

בו.

אבל

בתי אוצרות

סתם

, שאין הנשים מתקשטות בהן - ל

דברי הכל פטור.

באמת אמרו

כולם:

בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה,

באלו שעיקר תשמישן לגנאי, הרי

אף על פי שהנשים

גם

מתקשטות בהן

הרי הם

פטורין מן המזוזה,

משום דנפיש זוהמיה.

נמצא לפי פירושו של רב יהודה, שהברייתא הראשונה ששנה לפניו רב כהנא סוברת כתנא קמא, הפוטר בתי אוצרות אפילו אם הנשים מתקשטות בהם. ואילו הברייתא הנוספת שהזכיר רב כהנא לחייב בכגון זה, סוברת כמו התנאים החולקים על תנא קמא.

ומותבינן:

ו

כי

לרב יהודה

, בתי התבן, הבקר, העצים והאוצרות

סתמא

ל

דברי הכל פטור!?

והתניא

: מה שכתוב במזוזה

"ובשעריך"

דרשינן לרבות:

אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ו

כן

רפת

בקר,

ולולין

של תרנגולין,

ומתבן

[בית התבן],

ואוצרות יין, ואוצרות שמן

כולם

חייבין במזוזה.