יבמות 91b — תלמוד אויף ייִדיש

רבינא אמר

תירוץ נוסף, שאין להוכיח מהברייתא ההיא לענין הגט מהבעל השני, היות ורבי שמעון לא דיבר בה אפילו לא לענין איסורה של האשה.

אלא רק

לענין קרבן

בלבד הוא ד

קתני

לה.

וכך אמר רבי שמעון:

עשו בהוראתן

אשה הנישאת על פי עד אחד בהוראת בית דין -

כזדון

של

איש באשה

.

דינה הוא כמו מי שבא בזדון על אשת איש, שאינו חייב קרבן [אלא עונשו במיתה].

ו

גם האשה הזאת וכן בועלה -

לא מתיא קרבן

.

[ורבי שמעון לשיטתו, שיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור מקרבן. תוס'].

ואם נישאה

על פי עדים

-

כשגגת איש באשה

, שהבועל אשת איש בשגגה חייב בקרבן.

ו

אף כאן, אשה הנישאת על פי עדים

מתיא קרבן

.

ואיבעית אימא

תירוץ אחר:

לעולם

הא

ברייתא

קמייתא

אכן לדברי

רבנן היא

אמורה, ולא לדברי רבי שמעון היא.

ובכל זאת, אין לך להוכיח ממנה שלדעת רבנן אשה הנישאת על פי עדים אינה צריכה גט מהשני, על אף שאומרת הברייתא "חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין", שהיא צריכה גט מהשני, ומשמע לכאורה שאשת איש הנישאת על פי שני עדים, אינה צריכה גט מהשני, כמו בכל העריות -

ותריץ

ותתקן

הכי

את הברייתא ההיא:

חוץ מאשת איש

, הנישאת על פי שני עדים.

ו

כן אשת איש

שניסת על פי בית דין

-

שזו וזו צריכות גט מהבעל השני.

מתיב עולא

לרב ששת, שהקשה על רב למה תיאסר כשנישאת על פי שני עדים, והרי יש סברא של "מאי הוה לה למיעבד", שמכחה היא נחשבת לאנוסה: ו

מי אמרינן "מאי הוה לה למיעבד

", כסברא להתיר אשת איש שזינתה על סמך עדות של שני עדים שמת בעלה!?

והתנן

במסכת גיטין [עט ב]:

בגט צריך שיהיה כתוב מקום הגט, ואת תאריך הגט. וכיון שבזמן הגמרא לא היו מונים את השנים למנין ברית העולם כפי שאנו מונים, אלא היו מונים את השנים לפי מנין שנות המלכות של המלך, בכל מלכות, לפי זמן המלכת המלך שלה. ולכן יש לציין בגט את ה"שנה" לפי מנין שנות המלוכה של המלך המולך באותו מקום בו נכתב הגט. וכותב בו "בשנה פלונית - למלך פלוני".

מי שהיה בבבל ו

כתב

את זמן הגט

לשם

, למנין השנים למלכות רומי, שהיא

מלכות שאינה הוגנת

.

או שכתב בבבל

לשם מלכות מדי

, או

לשם מלכות יון

.

או שכתב בשנת כך וכך

לבנין הבית

[בית המקדש], ולא כתב לפי שנות המלך, או שכתב את מנין השנים

לחורבן הבית

או ש

היה

הסופר הכותב את הגט

במזרח

, וצריך היה לכתוב את המקום במזרח, שהוא מקום העדים החותמים על הגט,

ו

אילו הוא

כתב

את שם המקום בגט שהוא

במערב

.

או שהיה

במערב וכתב במזרח

, והלכה האשה ונישאת בגט זה לאיש -

הרי זו

תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה

.

שנוהגות בה כל החומרות שנאמרו במשנתנו, במי שבא בעלה אחר שנישאת לאדם אחר, שהרי אף זו זינתה תחת בעלה, היות שמדרבנן אין גירושיה גירושין.

ו

תיקשי לרב ששת, הסובר שלכולי עלמא אמרינן "מאי הוה לה למיעבד".

אמאי

אמרו חכמים ש"כל הדרכים האלו בה"!?

לימא "מאי הוה לה למיעבד

"! הרי סבורה היתה שהגט כשר!

אלא, ודאי חולקים רבנן על רבי שמעון, ואינם סוברים את טענת "מאי הוה לה למיעבד", ולכן נאסרת הנישאת בגט פסול כמו הנישאת על פי שני עדים במיתת בעלה.

ומשנינן:

איבעי לה לאקרויי לגיטא

, צריכה היתה להקרות את הגט לחכם תחילה.

אמר רב שימי בר אשי: תא שמע

ראיה שאכן לרבנן אין אומרים "מאי הוה לה למיעבד", מהא דתנן במסכת גיטין [פ א]:

הכונס את יבמתו

, ופטר בכך את צרתה מן היבום,

והלכה צרתה, ונשאת

לשוק,

ו

אחר כך

נמצאת

כי יבמה

זו

שייבם אותה, היא

אילונית

, שאיו בה זיקת יבום, ואין ביאתת היבם בה פוטר את צרתה מהיבום. ונמצא שנבעלה הצרה לאדם זר בהיותה שומרת יבם, לאחיו של בעלה המת -

הרי זו

תצא מזה

, מן היבם שהיא זקוקה לו. והיות ומן התורה היא עדיין זקוקה לו הרי הוא חולץ לה, אבל אינו מייבם אותה, מדרבנן.

ו

כן היא יוצאת

מזה

, מהבעל שנישאה לו, שהרי נישאה לו באיסור, בשעה שהיתה שומרת יבם.

וכל הדרכים האלו בה

.

ו

לרב ששת תיקשי:

אמאי

מחמירים על הצרה שנישאה לאחר, ולא ידעה שהיבמה השניה היא איילונית!?

נימא: מאי הוה לה למיעבד!?

ודחינן:

איבעי לה לאמתוני

. היה לה לצרת האיילונית להמתין עד שתדע אם איילונית היא, ולא היה לה להינשא קודם לזה.

אמר אביי: תא שמע

ראיה ממשנה נוספת במסכת גיטין [שם]:

דתנן:

כל

הנשים שהן באיסור

עריות

על היבם,

שאמרו

עליהן שהן

פוטרות

את

צרותיהן

מן החליצה ומן היבום, ומותרות הצרות לשוק [כמו ששנינו בתחלת המסכת]. אם

הלכו צרות

הערוה

ונישאו

לשוק.

ו

אחר כך

נמצאו אלו

, העריות שהן

"אילונית

", אשר מקחה מקח טעות.

ומתברר עתה, שהיו קידושיהן של האיילוניות בגדר "מקח טעות", ואין צרותיהן נחשבות לצרות ערוה, שהרי עתה מתברר שהאיילוניות לא היו נשואות כלל, ואין הן "צרותיהן", ולא נפטרו כלל מיבום מכחן [רש"י; וכמו ששנינו בתחלת המסכת וראה לעיל הערה 4].

הרי זו

תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה

.

ואמאי!?

נימא "מאי הוה לה למיעבד

"!?

ודחינן:

איבעי לה לאמתוני

עד שתדע אם הערוה היא אילונית, ואחר כך תינשא לשוק.

אמר רבא, תא שמע

מהא דתנן, שם:

כתב

ה

סופר

את ה

גט לאיש, ו

את ה

שובר

[קבלה על תשלום הכתובה]

לאשה

ה"שוברת" את כתובתה, שהיא מקבלת אותה בשעת הגירושין.

וטעה

הסופר, והחליף,

ונתן

את ה

גט לאשה

, במקום שיתנו לבעל שיתן לאשתו.

ו

את ה

שובר

הוא נתן

לאיש

, במקום שיתנו לאשה כדי שהיא תתננו לבעלה כשיפרענה כתובתה.

ונתנו זה לזה

, הבעל נתן לאשה את השובר במקום לתת לה את הגט,

וזה לזה

והאשה נתנה לבעל את הגט במקום לתת לו את השובר, והלכה האשה ונישאה לאחר,

ולאחר

זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש

, שקיבלו מיד האשה,

ושובר מתחת ידי האשה

, שקיבלתו מיד הבעל.

ונמצא שנישאה אשה זאת לאחר בהיותה אשת איש -

הרי זו

תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה

.

ואמאי!?

נימא מאי הוה לה למיעבד!?

ודחינן:

איבעי לה לאקרויי לגיטא

. צריכה היתה לאחר שקיבלה את השובר בתורת גט להקרותו לחכם, לידע אם קיבלה גט כדינה.

תא שמע: שינה שמו

של הבעל בגט,

ושמה

[או שמה] של האשה, או

שם עירו

של הבעל,

ושם

[או שם]

עירה

, והלכה ונישאת בגט זה, הרי זו

תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה

.

ואמאי!?

נימא מאי הוה לה למיעבד!?

ודחינן:

איבעי לה לאקרויי לגיטא

, ולבדוק את כשרותו.

תיקנו חכמים שיהיו הכהנים המגרשים נשותיהן, מגרשים אותן ב"גט מקושר" משום שכהנים קפדנים הם, והיו כותבין גט במהירות לנשותיהם, ומתחרטים לאחר זמן ואין יכולים להחזירן. ותיקנו להם גט מקושר, שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס הבעל, והיו חותמין עדיו מבחוץ.

וכותב שורה אחת או שתים, ומקפל, וכורך על הגליון החלק, ותופר, ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים, וכורכן על החלק, וחותם עד שני על הכרך בחוץ, וכן עד שלישי. ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו הרי זה גט "קרח" ופסול [לשון רש"י גיטין פא ב].

אמר רבינא תא שמע: כנסה בגט קרח

[שהוא גט פסול], שקיבלה האשה מבעלה הכהן, הרי זו

תצא מזה ומזה

וכל הדרכים האלו בה.

ואמאי!?

נימא מאי הוה לה למיעבד!?

ודחינן:

איבעי לה לאקרויי לגיטא

.

רב פפא סבר למיעבד עובדא ב"מאי הוה לה למיעבד

".

כלומר, אשה שהלך בעלה למדינת הים, ונישאה על פי שני עדים, ובא בעלה, והיה רוצה רב פפא להתירה לשוב לבעלה הראשון, הואיל ואנוסה היא, כי "מאי הוה לה למיעבד".

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא

:

והתניא כל הני מתנייתא

[והרי שנינו כל המשניות הנזכרות] ומוכח מהן שאין אומרים "מאי הוה לה למיעבד"!?

אמר ליה

רב פפא לרב הונא בריה דרב יהושע:

ו

כי

לאו שנינהו!?

וכי לא תירצנו ודחינו ראיות אלו!?

אמר ליה

רב הונא לרב פפא:

ואשינויי

-

ליקו וליסמוך!?

וכי יש לנו לסמוך על תירוצים דחוקים!?

וקיבל רב פפא את דבריו, ונמנע לעשות כאשר עלתה על לבו בתחילה.

אמר רב אשי: ולקלא

, אם ניסת בבית דין על פי עד אחד, ואחר כך יצא קול שבעלה חי ולפנינו לא בא -

לא חיישינן

לה, ואינה צריכה לצאת מזה שנישאת לו כדין מחמת הקול.

והוינן בה:

הי קלא

[כלומר: מתי יצא הקול]?

אילימא קלא דלבתר נישואין

, אם נאמר שהנידון הוא בקול שיצא לאחר הנישואין -

הא אמרה רב אשי חדא זימנא

[הרי כבר אמר רב אשי את הדין הזה פעם אחרת]!?

דאמר רב אשי

: