טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
יבמות 78a — תלמוד אויף ייִדיש
יבמות 78a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — יבמות 78a
מצרי שני
, שהוא פסול מלבוא בקהל -
במאי יטהר!?
כלומר: את מי ישא בהיתר, ויתיר לבוא בקהל את הדור השלישי?!
אלא ודאי אסרה התורה אף את הנקבות המצריות מלבוא בקהל ה', וממילא מותרות הן להנשא למצרי, שהרי אף הן מפסולי קהל. וכשישא מצרי שני למצרית שניה יהיה הולד מצרי שלישי, ויתקיים מאמר הכתוב "בנים אשר יולדו להם, דור שלישי יבוא להם בקהל ה'.
ומקשינן עלה: הרי אף אם היה סובר רבי יהודה שהנקבות המצריות שהתגיירו מותרות לבוא בקהל ואסורות על המצרים הזכרים שהתגיירו, שפיר היה מתקיים הכתוב: דור שלישי [מצרי] יבוא להם בקהל ה' -
שהרי
דילמא
לא בבנים שנולדו לו בהיתר מדבר הכתוב, אלא,
דאי עבר
המצרי או האדומי על איסורו,
ונסיב
[ונשא] בת ישראל או גיורת מהאומה שלו או מאומה אחרת, על כך אמרה תורה: אותם בנים שיולדו לו הרי הם מותרים.
ודוחה הגמרא:
"דאי
עבר ונסיב" -
לא כתיב קרא
[אין דרך הכתוב לכתוב], כיון שלא שכיח שיעבור אדם וישא.
ועל כרחך בדרך היתר מדבר הכתוב, וכגון שנשא מצרית שניה ומשום שהיא פסולה לבוא בקהל ומותרת למצרי.
ותמהה על כך הגמרא: וכי אין הכתוב מדבר אלא בנישואי היתר?
הרי ממזר "דאי
עבר - אביו - ונסיב" הוא, שהרי נוצר בעבירה,
ו
מכל מקום
כתביה קרא?!
ומשנינן:
"דאי
עבר ונסיב" במקום שהכתוב בא
לאיסורא
של מי שנולד מנישואי עבירה אלו - אכן
כתב
קרא.
אבל
"דאי
עבר ונסיב" כשהנידון הוא
להיתירא
של הנולד מנישואי עבירה אלו,
לא כתב
קרא.
ומקשינן עלה:
הרי מחזיר גרושתו
משנישאת לאחר, דכתיב בה "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה [שנישאת לאחר] כי תועבה היא".
ודרשינן מהמיעוט "היא": רק היא תועבה, אבל אין בניה - שנולדו לו ממנה לאחר שהחזיר גרושתו באיסור - תועבים.
והרי כאן זה מקרה
"דאי
עבר, ונסיב" -
להיתירא
של הבנים הוא.
ו
מכל מקום
כתביה
קרא?!
ומשנינן:
התם
, במחזיר גרושתו,
משום עיקר איסורא
הוא ד
כתביה
קרא, להשמיענו שאם עבר ונסיב היא תועבה, ולפיכך נקטה התורה אופן זה.
תנו רבנן
: כתיב גבי מצרי ואדומי: "בנים" אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'.
ומפרשת הברייתא את הפסוק:
אם נאמר "בנים
" [אשר יולדו] -
למה נאמר "דורות
" [דור שלישי]?
ואם נאמר "דורות
" -
למה נאמר בנים?
כלומר: לא היה לו לומר אלא: בן שלישי יבוא להם בקהל ה', ותו לא.
או שיאמר: "דור שלישי יבוא להם בקהל ה'", ותו לא!
כי
אם נאמר
רק
"בנים" ולא נאמר
גם
"דורות
", אלא היה הכתוב אומר: בן שלישי יבוא -
הייתי אומר: בן ראשון
שנולד למצרי
ו
כן הבן ה
שני
, אחיו של ראשון, הוא ש
אסור
. אבל בן
שלישי
שיולד לו,
מותר
לו לבוא בקהל.
לכך נאמר "דורות
", להשמיענו שכל בניו אסורים, ורק בני בניו מותרים.
ואם
היה
נאמר
רק
"דורות" ולא
היה
נאמר
גם
"בנים
", אלא היה הכתוב אומר: דור שלישי יבוא להם בקהל ה' -
הייתי אומר
שכך הוא פירוש הכתוב: רק
לאותן העומדים על הר סיני
ולבניהם נאסרו מצרי ואדומי. אבל לדור השלישי של העומדים על הר סיני, לא נאסרו מצרי ואדומי.
לכך נאמר "בנים
".
ועתה מפרשת הגמרא את המילה "להם", הכתובה פעמיים בפסוק "בנים אשר יוולדו להם, דור שלישי יבוא להם בקהל ה'":
"להם
" אחד בא ללמד:
מהם
, מהגר המצרי עצמו,
מנה
את מספר הדורות, שהוא עצמו הדור הראשון, ובנו הוא הדור שני, ובבן בנו אתה קורא "דור שלישי יבוא להם בקהל ה'".
"להם
" שני בא ללמד:
הלך אחר פסולן!
כלומר: אם נטמעו פסולים אלו בכשרים, כגון מצרי שנשא ישראלית, וישראל שנשא מצרית, הלך אחריהן, והולד פסול עד דור שלישי.
ומוסיפה הגמרא ומפרשת את המקרא:
ואיצטריך למיכתב: "להם
" לומר לך: מהם מנה.
ואיצטריך למיכתב
: בנים
"אשר יולדו
", שמשמע מן הבנים אתה מונה.
וכדי שלא יהיו סותרים המקראות זה לזה, אתה צריך פרש כך:
דאי כתב רחמנא "אשר יולדו
" לבד,
הוה אמינא: מבניהם מנה
, לפיכך
כתב רחמנא "להם
" לומר לך: מהגר המצרי עצמו תמנה.
ואי כתב רחמנא "להם
" לבד,
הוה אמינא: מצרית מעוברת שנתגיירה, היא ובנה חד
דור הוא, ולא יהיה מותר אלא בן בנו של העובר.
לפיכך
כתב רחמנא
: בנים
"אשר יולדו
" להם דור שלישי יבוא, דמשמע: כל לידה שמן הגירות ואילך מחשיבים אנו אותו לדור.
תו מפרשינן:
ואיצטריך למיכתב "להם" הכא
גבי מצרי ואדומי, ללמדך: הלך אחר פסולן,
ואיצטריך
גם
למיכתב: "לו" גבי ממזר
[גם דור עשירי לא יבוא "לו" בקהל ה' עד עולם], כדי ללמד: הלך אחר פסולו, ואם נשא ממזר אשה כשירה הרי הולד פסול.
דאי כתב רחמנא
רק
הכא
, גבי מצרי ואדומי דהלך אחר פסולן, הוה אמינא דוקא גבי גר מצרי ואדומי,
משום דבא
הגר או הגיורת
מטיפה פסולה
של גוי.
אבל ממזר, דבא מטיפה כשירה
, שמישראל הוא בא,
אימא לא
נלך אחר הפסול.
ואי כתב רחמנא
רק
גבי ממזר
שהולכין בו אחר הפסול, הוה אמינא:
משום דאין ראוי
ממזר
לבוא בקהל לעולם
, לפיכך החמירה בו תורה,
אבל הכא
גבי מצרי ואדומי המותרים לאחר שלשה דורות
אימא לא
נלך אחר הפסול.
לפיכך:
צריכא
.
השמועה הבאה מתבארת על פי שיטת הרמב"ן הרשב"א והריטב"א בסוגייתנו.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
: אף על פי שאמרו בברייתא גבי מצרי וגבי ממזר: הלך אחר פסולן, כל זה אינו אלא כשביאתו בעבירה וכגון ישראל שנשא מצרית או מצרי שנשא ישראלית.
אבל כשאין ביאתו בעבירה, לעולם הולכים בו אחר הזכר; ולפיכך:
מצרי שני שנשא מצרית ראשונה
, הואיל וביאתו בהיתר היא כי שניהם פסולי קהל הם,
בנה שלישי הואי
ומותר לבוא בקהל.
אלמא קסבר
רבי יוחנן: כל מקום שאין עבירה -
בתר דידיה
דאביו
שדינן ליה!
מתיב
עלה
רב יוסף
:
רבי טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר
, שלא יהיו בניהם ממזרים כמותם!
כיצד: ממזר שנשא
[לשון המשנה]
שפחה
, הרי
הולד עבד
ואינו ממזר,
שחררו נמצא בן חורין
, כלומר: הרי הוא בן חורין כשאר בני חורין ואין בו פסלות כלל.
אלמא בתר דידה
דאמו
שדינן ליה
[וראה תוספת ביאור בהערות ]?! ומשנינן:
שאני התם, דאמר קרא: האשה וילדיה תהיה לאדוניה
, גזירת הכתוב היא דולד שפחה כשפחה.
מתיב רבא
לדברי רבה בר בר חנה משמו של רבי יוחנן, שאמר: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי:
והא תניא:
אמר רבי יהודה: מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר: אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני
שהוא מצרי שני
מצרית שניה, כדי שיהא בן בני
שהוא מצרי שלישי
ראוי לבוא בקהל
.
ואי סלקא דעתך
כדאמר רבי יוחנן:
בתריה דידיה שדינן ליה
, ואפילו כשאמו מצרית ראשונה אם אביו מצרי שני הרי בנו שלישי, אם כן:
אפילו
מצרית
ראשונה נמי
יכול מנימין להשיא לבנו כדי שיהא בן בנו ראוי לבוא בקהל?!
ומשנינן:
הא אמר ליה רבי יוחנן לרבי: תני
: אשיא לבני מצרית
ראשונה
, כי אף באופן זה יהא בן בנו שלישי וראוי לבוא בקהל.
כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה
, אף על גב דמדין "הלך אחר פסולם" אין לילך דוקא אחר אמו הפסולה, הואיל ויש קידושין ואין עבירה, מכל מקום
בנה שני הואי
ואסור לבוא בקהל.
אלמא: בתר אימיה שדינן ליה
[אחרי אמו אנו הולכים].
וקא סלקא דעתיה דאביי בביאור טעמו של רבי יוחנן לדעת רב דימי, שהוא משום ד"עובר ירך אמו" הוא ואין חוששין לזרע האב [ריטב"א], ולפיכך:
אמר ליה אביי
:
המפריש בהמה לחטאתו, ונאבדה, והפריש אחרת תחתיה ונתכפר בה, הלכה למשה מסיני שתלך הבהמה למיתה, והיא נקראת: חטאת שנתכפרו בעליה באחר, שהיא אחת מחמש חטאות המתות.
המפריש בהמה לחטאתו, ונתעברה, וילדה, הרי ולדה הולך למיתה, וזו היא "ולד חטאת" שגם היא אחת מחמש החטאות המתות מהלכה למשה מסיני.
אלא הא דאמר רבי יוחנן: הפריש חטאת
מעוברת וילדה, רצה מתכפר בה
והולד ירעה עד שיסתאב,
רצה מתכפר בולדה
ואמו תרעה עד שתסתאב, תיקשי לפי דעתך בדעת רבי יוחנן ש"עובר ירך אמו"; כי:
אי אמרת בשלמא
קא סבר רבי יוחנן:
"עובר לאו ירך אמו הוא
" -
הרי ניחא מה שאמר: "רצה מתכפר בולדה" ואין אנו דנים את הולד כ"ולד חטאת" שהיא מהחטאות המתות, ומשום שחל על העובר קדושה נפרדת , ו
הוה ליה
הפרשת האם והעובר -
כמפריש שתי חטאות לאחריות
שאם תאבד האחת יתכפר בחברתה
ו
הרי
אמר רב אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות, מתכפר באחת מהן, והשניה תרעה
עד שתסתאב [יפול בה מום] ותצא לחולין.
אלא אי אמרת: "עובר ירך אמו הוא", הוה ליה "ולד חטאת
".
וולד חטאת
הרי
למיתה אזיל!
אישתיק
רב דימי!
אמר ליה
אביי לרב דימי:
דילמא
אין טעמו של רבי יוחנן משום דעובר ירך אמו, אלא הטעם במצרי שני הנושא מצרית ראשונה, שהולד הולך אחר האם והוא מצרי שני, הוא משום ד
שאני התם
גבי מצרי,
דכתיב "אשר יולדו", הכתוב תלאו בלידה
כלומר: הלך אחר האם.
אמר ליה
רב דימי לאביי:
קרקפנא
[אדם חשוב]!
חזיתיה לרישך
[ראיתי את רבה רבך שלמד לפני רבי יוחנן, תוספות]]
ביני עמודי
[בין עמודי בית המדרש]
כי אמר
[כשאמר]
רבי יוחנן להא שמעתא
שאמרתי משמו.
כלומר: פירוש זה שאמרת בדברי רבי יוחנן, לא משלך הוא, אלא כך שמעת מרבה, רבך, ששמע כן מרבי יוחנן עצמו.
ומקשינן:
טעמא דכתיב "אשר יולדו", הא
בעלמא
,
בתר אבוה שדינן ליה
, ואין אומרים: עובר ירך אמו.
אלא, הא דאמר רבא: נכרית מעוברת שנתגיירה בנה
לכשיולד
אין צריך טבילה
, מפני שטבילת אמו עלתה לו -
תיקשי לך: כיון שעובר לאו ירך אמו -
אמאי אין צריך
הולד
טבילה
לכשיולד?!
וכי תימא
: אין טבילת אמו מועלת לולד, אלא טבילת הולד עצמו בעודו במעי אמו היא שמועלת לו, ואף שגופה של אמו חוצצת בינו ובין המים לא הוי חציצה
משום דרבי יצחק
.
דאמר רבי יצחק: דבר תורה רובו
של טובל שהיה עליו דבר החוצץ בינו ובין המים
ומקפיד עליו
[מצטער עליו הטובל, רש"י עירובין], הרי הוא
חוצץ
.
אבל
רובו
[וכל שכן מיעוטו]
שאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ
ולפי זה הוא הדין בעובר שאינו מקפיד על החציצה, שכן הוא דרך גידולו של ולד [רש"י], הרי זה אינו חוצץ.