יבמות 65a — תלמוד אויף ייִדיש

דתנן: אין האשה

קובעת לה וסת

[לסמוך עליה להיות דיה שעתה, ולטמאה אם לא בדקה ]

עד שתקבענה שלש פעמים

.

ואין מיטהרת מן הוסת, עד שתיעקר ממנה שלש פעמים

.

אבל אם עבר עליה פעמיים זמן וסתה ולא ראתה בו, עדיין בקביעותה היא עומדת, לראות ביום שהורגלה לראות בו.

ושור המועד

-

דתנן: אין השור נעשה מועד

לשלם נזק שלם על נגיחתו,

עד שיעידו בו

[בבעליו, ולפני בית דין]

שלש פעמים

על נגיחות שנגח שורו, משום שלענין ממון, אין חזקה אלא בשלש פעמים.

השמועה הבאה [עד אחרי דברי רב פפא] מתפרשת על פי שיטת התוספות.

תנו רבנן

: אשה ש

ניסת ל

בעל

ראשון

, ושהתה עמו עשר שנים,

ולא היו לה בנים

ממנו, וניסת

ל

בעל

שני

, ושהתה עמו עשר שנים,

ולא היו לה בנים

אף ממנו -

הרי

ל

בעל

שלישי לא תנשא, אלא

רק

למי שיש לו בנים

, שכבר קיים מצות פריה ורביה, הואיל והוחזקה בשתי פעמים כאשה שאינה בת בנים.

ולענין איסור, די בשתי פעמים כדי להחזיקה.

ואם

נישאת

פעם שלישית

למי שאין לו בנים

, ולא הכיר בה שכבר נישאת לשנים ולא ילדה מהם.

הרי זו

תצא

מן השלישי

בלא כתובה

, אפילו קודם ששהתה עשר שנים בלא בנים. כיון שמקח טעות הוא.

כי אילו היה יודע שכבר נישאת לשני אנשים ולא ילדה להם, לא היה נושאה. אבל מן הראשון והשני יש לה כתובה, הואיל ולא הוחזקה שלש פעמים.

איבעיא להו

: אשה שניסת לבעל ראשון ולאחריו לשני, ולא היו לה בנים, ויצאה מהם בכתובה, ו

נישאת לשלישי, ו

שהתה עמו עשר שנים, ו

לא היו לה בנים

, והוחזקה שלש פעמים כאשה שאינה בת בנים -

מהו דליתבעוה הנך קמאי?

האם יכולים שני הבעלים הראשונים, לתבוע ממנה להשיב את דמי הכתובה שקיבלה מהם?

ומפרשת הגמרא את שני צדדי הספק:

מי

[האם]

מצו אמרי לה

הבעלים הראשונים: עתה

איגלאי מילתא, דאת הוא דגרמת

שלא יוולדו לנו ממך בנים. שהרי הוחזקת עתה בכך שלש פעמים, שאת אשה שאינה בת בנים.

ואף לענין ממון מועיל חזקה שהוחזקה שלש פעמים, ואם כן בטעות שולמה לה כתובה על ידי שני הבעלים הראשונים?

או דילמא: מצית אמרה להו

האשה לבעלים הראשונים:

השתא הוא דכחשי

[יכולה היא שתאמר: עתה נחלשתי ואיני בת בנים].

ועתה שבה הגמרא לאופן שדיברה בו הברייתא, שנשאה השלישי, וגירשה קודם ששהתה עמו עשר שנים, ולא נתן לה כתובה משום שהיה טוען מקח טעות הוא, הואיל ולא הכיר בה שנישאה כבר לשנים ולא ילדה להם, ומסתפקת:

איבעיא להו

: אם לאחר שגירשה השלישי, הלכה ו

נישאת ל

בעל

רביעי, והיו לה בנים

-

מהו דתיתבעה לשלישי

[האם יכולה היא לתבוע כתובה מן השלישי] שגירשה מכח מקח טעות, כי הרי התברר שבת בנים היא, ובחינם הוציאה?

ומפרשת הגמרא את הצד שאינה יכולה לתבוע את כתובתה, אף שהתברר שהיא בת בנים:

אמרינן לה: שתיקותיך

-

יפה מדיבוריך

[עדיף לך לשתוק]!

ד

הרי

מצי אמר לה

הבעל השלישי:

אנא, אדעתא דהכי

שהינך בת בנים

לא גירשתיך

[לא הייתי מגרשך לו ידעתי שבת בנים את], וגירושי טעות הם, והרי את אשתי ואין לך כתובה!

מתקיף לה רב פפא

: וכי מה תועיל שתיקותה מלתבוע את הכתובה?

והרי

אי איהי שתקא

-

אנן, מי שתקינן

[אם היא שותקת, הרי שאנו אין לנו לשתוק].

כי אכן התברר שאין הגירושין חלין, ו

נמצא גט בטל

,

ובניה ממזרים

ובהכרח אנו שותקים, כי אנו אומרים שמספק גירש אותה הבעל, ולא איכפת לו אם האמת היא שהיא בת בנים, וגמר דעתו לגרשה בכל אופן. ולכן, יכולה היא שתתבע כתובה, הואיל ולא היה כאן מקח טעות, מאחר שהתברר כי בת בנים היא.

ומוסיף רב פפא:

אלא

אם אכן באים אנו להפסידה כתובתה, מטעם אחר יכולים אנו לבוא עליו, כי

אמרינן: השתא הוא דברייתא

[אכן לא היתה בת בנים, אלא עכשיו נתחזקה], ולכן אינה יכולה לתבוע כתובה.

השמועה הבאה מתבארת על פי הרשב"א בהבנת רש"י.

נתבאר לעיל, שהמוציא את אשתו לאחר עשר שנים שלא ילדה, הרי זה חייב ליתן לה כתובה, לפי שהוא זה שלא זכה להיבנות הימנה, שהרי היא אינה מצווה על פריה ורביה, שיענשנה הקב"ה במניעת הריון.

סוגייתנו דנה בשני אופנים שהבעל טוען שלא הוא הגורם למניעת הריונה, ולפיכך אינו נותן כתובה.

א.

הוא

הבעל

אמר: מינה

[ממנה], יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים , ולפיכך לא אתן כתובה.

ו

אילו

היא

האשה

אמרה: מיניה

[ממנו] יודעת אני שאין זרעו יורה כחץ וכל שכבת זרע שאינה יורה כחץ אינה מזרעת, ועל כן מגיעה לי כתובה.

אמר רבי אמי: דברים שבינו לבינה

[אין זרעו יורה כחץ] היא

נאמנת

שאין הוא ראוי להוליד, והואיל שהוא אינו ראוי לבנים, אין מועלת טענתו שהיא אינה ראויה להוליד, שהרי מה איכפת לו בכך כיון שאף הוא אינו ראוי לבנים.

וטעמא מאי

מאמינים אנו לה?

כי

היא קיימא לה ביורה כחץ

[היא זו שיכולה להבחין אם זרעו יורה כחץ].

אבל

הוא לא קים ליה

[אינו יכול לדעת]

ביורה כחץ

.

ב.

אמר איהו

[הבעל]:

איזיל אינסיב איתתא ואיבדוק נפשאי

[אשא לי אשה אחרת עליה כדי שתלד לי, ואוכיח בכך כי בגרמתה אין לה בנים] ולא אתן כתובה.

אמר רבי אמי: אף בזו יוציא ויתן כתובה

.

כיון

שאני אומר: כל הנושא אשה על אשתו

-

יוציא ויתן כתובה

.

רבא אמר: נושא אדם כמה נשים על אשתו, והוא דאית ליה למיזיינהו

[יש בידו לזון את כולן].