יבמות 63b — תלמוד אויף ייִדיש

מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה

[מלמד היה רב יהודה לבנו את הפסוק]

"ומוצא אני מר ממות את האשה

".

אמר ליה

רב יצחק לאביו:

כגון מאן

[כגון מי] היא מר ממות?

אמר לו אביו:

כגון אמך

.

ומקשינן:

איני!

והא

פעם אחרת

מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה

[מלמד היה רב יהודה לבנו את המימרא]:

אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר "יהי מקורך ברוך, ושמח מאשת נעוריך

".

ואמר ליה

רב יצחק לאביו:

כגון מאן?

ואמר לו אביו:

כגון אמך

.

הרי שאשה טובה היתה אשתו של רב יהודה?!

ומשנינן: אשתו של רב יהודה היתה

מתקף תקיפא, ועבורי מיעברא במילה

. תקיפה היתה מחד גיסא, ונוחה לרצות ולהעביר על מדותיה מאידך גיסא.

היכי דמי אשה רעה?

אמר אביי

: כגון אשה ש

מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא

[מקשטת את השולחן לסעודה, ועד זמן סעודה "מקשטת" היא את פיה בקללות וגידופים].

רבא אמר: מקשטא ליה תכא, ומהדרא ליה גבה

[מקשטת את השולחן לסעודה ומחזירה לו את גבה]. שאינה יושבת עמו לסעודה, כדי לצערו.

אמר רבי חמא בר חנינא: כיון שנשא אדם אשה

, הרי

עוונותיו

מתפקקין

[נסתמים. מלשון פקק].

שנאמר: מצא אשה מצא טוב "ויפק" רצון מה'

.

במערבא, כי נסיב אינש איתתא

[בארץ ישראל כאשר היה אדם נושא אשה]

אמרי ליה הכי

היו שואלים אותו כך:

"מצא" או "מוצא

"

ומפרשת. הגמרא את כוונת השאלה:

האם

"מצא

",

דכתיב "מצא אשה מצא טוב

", כלומר: האם אשה טובה מצאת.

או שמא

"מוצא

",

דכתיב "ומוצא אני מר ממות את האשה

". כלומר: שמא אשה רעה נשאת.

אמר רבא: אשה רעה

-

מצוה לגרשה!

דכתיב "גרש לץ, ויצא מדון, וישבות דין וקלון

.

ואמר רבא

: אם יש לו לאדם

אשה רעה, וכתובתה מרובה

, וקשה לו לגרשה -

צרתה

-

בצדה!

יש לו לשאת אשה אחרת.

דאמרי אינשי

: אשה מקבלת תוכחה -

בחברתה

[על ידי הבאת צרה לבית],

ולא בסילתא

[יותר מאשר אם יכוה במקל].

ואמר רבא: קשה אשה רעה כיום סגריר

[יום ברד ורוח].

שנאמר "דלף טורד ביום סגריר, ואשת מדינים

[אשה תגרנית, תרגום]

נשתוה

[שוים הם]"

ואמר. רבא: בוא וראה כמה טובה אשה טובה, וכמה רעה אשה רעה

כמה טובה אשה טובה: דכתיב "מצא אשה, מצא טוב

ויפק רצון מה'".

וממה נפשך אתה למד מפסוק זה את רוב טובה של אשה טובה:

כי

אי בגוה משתעי קרא

, אם מדבר הכתוב על אשה טובה ממש, הרי למדת:

כמה טובה אשה טובה, שהכתוב משבחה

.

ו

אי בתורה משתעי קרא

[ואם אין כוונת הכתוב לאשה טובה ממש, אלא ממשיל הכתוב את התורה לאשה טובה], הרי למדת:

כמה טובה אשה טובה, שהתורה נמשלה בה

.

כמה רעה אשה רעה: דכתיב "ומוצא אני מר ממות את האשה

".

וממה נפשך אתה למד את גודל רעתה של אשה רעה:

כי

אי בגוה משתעי קרא

[אם אכן הכתוב מדבר על אשה רעה ממש] הרי למדת:

כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה

[מגנה אותה].

ו

אי בגיהנם משתעי קרא

[אם אין כוונת הכתוב לאשה רעה ממש, אלא ממשיל הכתוב את הגיהנם לאשה רעה], הרי למדת:

כמה רעה אשה רעה, שגיהנם נמשלה בה

כתיב "לכן כה אמר ה',

הנני מביא

[

אליהם

]

רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה

, וזעקו אלי ולא אשמע אליהם".

אמר

פירש

רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו אשה רעה

, שמן הראוי לגרשה,

ו

אילו

כתובתה מרובה

ואין בידו לשלמה, ואינו יכול לצאת מצרתו.

כתיב במגילת איכה:

נתנני ה'

בידי לא אוכל קום

.

אמר רב חסדא, אמר

פירש

מר עוקבא בר חייא: זו אשה רעה, וכתובתה מרובה

, שאין לו תקומה מצרתו.

במערבא אמרו

[פירשו את הפסוק]:

זה שמזונותיו תלויין בכספו

, שאין לו זריעה בקרקע לאכול ממנה, וצריך הוא בכספו לקנות מזון מן השוק, שדואג תמיד שמא יתייקר השער, או שמא יהא מחסור במזון.

כתיב בתוכחה שבפרשת כי תבוא: והיה אם לא תשמע בקול ה' -

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר

ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך.

אמר

פירש

רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשת האב

[אם חורגת], שבניו ובנותיו של האב נתונים לה.

כתיב בשירת האזינו: הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם

בגוי "נבל" אכעיסם

.

אמר

פירש

רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשה רעה וכתובתה מרובה

.

רבי אליעזר אומר

פירש:

אלו הצדוקים

[במאירי: אלו

המינים

].

וכן הוא אומר: אמר נבל בלבו אין אלהים, וגו

מר.

הרי למדת מי שאומר "אין אלהים" נקרא נבל, שמנבל את פיו נגד הקב"ה [מהרש"א].

במתניתא תנא

פירשו את הפסוק כך:

אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי

[מקומות הן],

שמהלכין ערומים בשוק

.

שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום

, ונקראו "נבל" על שם שמנבלים ומתעבים עצמם לפני המקום [מהרש"א].

רבי יוחנן אמר: אלו חברים

[פרסיים, שהם רשעים ואינם מכירים כבודם של ישראל].

אמרו ליה לרבי יוחנן: אתו חברי לבבל

[הגיעו הפרסיים לבבל].

שגא

רבי יוחנן ו

נפל

[נכפף רבי יוחנן ונפל] מרוב צער על שהיו בני הישיבה מסורים בידי הפרסיים.

אמרו ליה

לרבי יוחנן: הפרסיים

מקבלי שוחדא

הם, כדי לבטל גזירות!

וכששמע זאת רבי יוחנן:

תריץ יתיב

[נזקפה קומתו].

אמרו ליה

לרבי יוחנן:

גזרו

הפרסים

על שלשה

דברים, כדמפרש ואזיל.

אמר להם רבי יוחנן:

מפני שלשה

דברים שעשו ישראל, לפיכך גזרו הם שלשה גזירות, כדמפרש ואזיל.

גזרו

הפרסים

על הבשר

שלא יאכלו בשר שחוטה -

מפני המתנות

[זרוע לחיים וקיבה] שהיו ישראל גוזלים את הכהנים בכך שלא היו נותנים להם אותם.

גזרו על המרחצאות

שלא יטבלו בהן -

מפני הטבילה

שלא היו ישראל נזהרים בה.

קא מחטטי שכבי

[היו הפרסיים חוטטים בקברות ישראל ומוציאים מתים מקבריהם] -

מפני ששמחים

ישראל

ביום אידם

[חגם של הגויים].

שנאמר

: ואם לא תשמעו בקול ה' ומריתם את פי ה' -

והיתה יד ה'

בכם ובאבותיכם

.

ו

אמר רבה בר שמואל: זו חטוטי שכבי

, שהרי אבותיכם כבר מתו ואי אפשר שתהיה בהם יד ה' אם לא באופן זה.

דאמר מר: בעוון חיים

-

מתים מתחטטין

, ולפיכך כשאין ישראל שומעים בקול ה' פוגעת יד ה' בקברי אבותיהם.

אמר

הקשה

ליה רבא לרבה בר מארי

:

כתיב

בירמיה: בעת ההיא נאום ה' ויוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת שריו. ושטחום לשמש ולירח.

לא יאספו

[אל הקבר]

ולא

יקברו, לדומן על פני האדמה יהיו

.

וכתיב

מיד לאחר מכן,

"ונבחר מות מחיים

", ומשמע שהחיים יבחרו למות מאשר לחיות.

והאיך זה אפשר, אחרי שיראו את בזיון המתים שיבחרו למות?!

אמר ליה

רבה בר מארי לרבא: אין הפסוק בא לומר שהחיים יבחרו למות, אלא הנביא הוא שאומר:

נבחר מות לרשעים

[טוב מותם של הרשעים מחייהם, כדי]

שלא יחיו בעולם הזה, ויחטאו, ויפלו בגיהנם

כתוב בספר בן סירא

:

אשה טובה

היא

מתנה טובה, בחיק ירא אלהים תנתן

.

ואילו

אשה רעה

היא כ

צרעת לבעלה

.

ו

מאי תקנתיה

[ומה תקנתו של בעלה]?

יגרשנה, ויתרפא מצרעתו

.

אשה יפה

-

אשרי בעלה

.

מספר ימיו כפלים

.

שמח הוא בחלקו, ודומה לו כאילו ימיו כפלים.

העלם עיניך מאשת חן

של אחרים -

פן תלכד במצודתה

.

אל תט אצל בעלה למסוך עמו

[לשתות עמו]

יין ושכר

.

כי בתואר אשה יפה

-

רבים הושחתו

.

ועצומים

-

כל הרוגיה

.

רבים היו פצעי רוכל

[עובר מבית לבית ומוכר בשמים לנשים],

המרגילים לדבר ערוה

. שמצוי בהם ניאוף עם הנשים הלוקחות, וכשבא הבעל הרי הוא פוצעו.

כניצוץ אש המבעיר גחלת

, כן יצרו של אדם מבעירו.

ו

ככלוב מלא עוף

[דרך הכלוב להיות בו עופות רבים קטנים, ובזה הוא מלא בעוף אחד גדול, מהרש"א] -

כן בתיהם מלאים מרמה

.

אל תצר צרת מחר

-

כי לא תדע מה ילד יום

.

שמא מחר מת

, ימות הדואג, ולא יהיה בעולם לראות את הדאגה שהוא מיצר ודואג עליה,

ונמצא

שהיה

מצטער על עולם שאין שלו

.

מנע רבים מתוך ביתך, ולא הכל תביא ביתך

.

רבים יהיו דורשי שלומך

.

גלה סוד לאחד מאלף

.

ועתה שבה הגמרא לעניני פריה ורביה:

אמר רבי אסי: אין בן דוד בא

עד שיכלו כל הנשמות שב

אותו אוצר הנשמות הנקרא

"גוף

".

שנאמר

: כי לא לעולם אריב [לאחר את זמן הגאולה] ולא לנצח אקצוף [מלגאול],

כי רוח מלפני

[הנשמות אשר הם לפני עדיין ב"גוף"]

יעטוף

[הוא המאחר את זמן הגאולה, וכמו: והיה העטופים - המאוחרים - ללבן],

ונשמות אני

[שאני]

עשיתי

.

[נתבאר על פי רש"י ע"ז ה א].

תניא: רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה

, הרי זה

כאילו שופך דמים

[שמחסר הנפשות מן העולם וכאילו שופך דמן, עץ יוסף].

שנאמר: "שופך דם האדם

" -

באדם דמו ישפך

, כי בצלם אלהים עשה את האדם.

וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו

.

רבי עקיבא אומר: כאילו ממעט הדמות

.

שנאמר: כי בצלם אלהים עשה את האדם

.

וכתיב בתריה

ואתם פרו

ורבו.

בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים ו

גם

ממעט הדמות

.

שנאמר

: שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם.

ואתם פרו ורבו

.

שהואיל ונאמר פסוק זה אחר שני ענינים האלו, הוא הולך על שניהם.

אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים

, ויש

נאה מקיים ואין נאה דורש

.

ו

אילו

אתה נאה דורש ואין נאה מקיים

, שגירש את אשתו קודם שקיים מצות פריה ורביה [תוספות].

אמר להם בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה. אפשר לעולם שיתקיים על ידי

אחרים

.

תניא אידך

[תניא בברייתא אחרת המחליפה דברי רבי עקיבא בדברי רבי אלעזר בן עזריה]:

רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים שנאמר: שופך דם האדם

.

וסמיך ליה: ואתם פרו

ורבו.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט הדמות

.

בן עזאי אומר

וכולי.

אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש

וכולי,

ככל אשר נתבאר בברייתא הקודמת.

תנו רבנן

: כתיב: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה',

ובנחה יאמר שובה ה'

רבבות אלפי ישראל

.