טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
יבמות 12b — תלמוד אויף ייִדיש
יבמות 12b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — יבמות 12b
אמר רבא
:
הלכתא: צרת אילונית מותרת
.
ואפילו הכיר בה
שהיא איילונית לפני נישואיה, ולא היה זה מקח טעות, אלא היתה נשואה לו מן התורה.
ועל אף שהאיילונית אסורה בערות אשת אח שאין לה היתר, אין צרתה נאסרת מצד היותה "צרת ערות אשת אח". לפי שאין איסור הערוה של אשת אח מונע מהאיילונית את היבום, אלא היותה איילונית שאינה יולדת מונע אותו.
וכיון שאין ערות אשת אח מונעת את היבום שלה, אין הערוה הזאת אוסרת את צרתה.
ואפילו צרת בתו אילונית
, גם היא מותרת.
כי היות והאיילונית אינה בפרשת יבום, מחמת שאינה יולדת, נחשבת צרתה כצרת ערוה שלא במקום מצות יבום, ולפיכך אינה נאסרת.
ומקשינן על רבא:
ואלא הא דקתני
במשנתנו
ש
צרת איילונית מותרת כאשר
"נמצאו
" העריות איילוניות. ומלשון זה משמע כי רק מחמת מקח הטעות ["שנמצאו"] הן מותרות, ותיקשי:
הרי לדברי רבא, אפילו אם לא היה בהן מקח טעות, צרותיהן מותרות!?
ומשנינן:
תני
במשנתנו במקום "נמצאו איילוניות" -
שהיו
איילוניות! שגם אם לא היה בהן מקח טעות, צרותיהן מותרות.
כי אתא
, כאשר בא
רבין
מארץ ישראל לבבל,
אמר
בשם
רבי יוחנן
:
אחת צרת
ה
ממאנת
ביבם,
ואחת צרת אילונית, ואחת צרת מחזיר גרושתו
משנישאת -
כולן מותרות!
[ויש לשים לב, שלא אמר רבי יוחנן "צרת בתו איילונית, מותרת"!]
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן
:
שלש נשים
מותר להן שתהיינה
משמשות במוך
, שמניחות את המוך בפתח הרחם שלהן, שיהיה מונח באותו מקום בשעת תשמיש, כדי למנוע את הריונן, ואלו הן:
קטנה, מעוברת, ומניקה
.
קטנה
-
שמא תתעבר, ושמא תמות
כתוצאה מהתעברותה, כיון שהיא קטנה ואינה יכולה לעמוד במעמסת ההריון.
מעוברת
-
שמא
תתעבר בעיבור של ולד נוסף, ואז
תעשה
את
עוברה "סנדל
", שיימעך ולדה כסנדל. כי על ידי הדוחק של העובר הנוסף, דוחק עובר אחד את חבירו, וייצא שטוח, בלי צורת פנים.
מניקה
-
שמא תגמול בנה
, שלא תוכל להניקו משתתעבר,
וימות
התינוק שלה.
ואיזו היא "קטנה
", שעיבורה הוא סכנה לה?
מבת י"א שנה ויום אחד, עד י"ב שנה ויום אחד.
אבל
פחות מכאן
, מי"א שנה, ודאי לא תתעבר.
ויתר על כן
, יותר מי"ב שנה, אין סכנה בעיבורה.
ולכן, אז היא
משמשת כדרכה והולכת,
בלי מוך.
לפי שבמקום שאינו סכנה, אסורה לשמש במוך, משום איסור השחתת זרע.
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו
, כל שלשת הנשים שהתיר רבי מאיר, אסורות הן לשמש במוך.
אלא,
משמשת כדרכה
, בלא מוך,
והולכת, ומן השמים ירחמו
עליה.
משום שנאמר
[תהלים קטז]:
"שומר פתאים ה'
".
ומדייקת הגמרא:
מדקאמר
בקטנה
"שמא תתעבר, ושמא תמות
"
ולא אמר "שמא תתעבר, ותמות", בודאות.
מכלל
זה אתה למד,
דאיכא קטנה דמיעברא
מתחת לגיל י"ב,
ולא מתה
מעיבורה.
ו
אם כן, מצינו "חמותו
" שתהא
ממאנת
.
כגון קטנה שהתעברה והולידה בת בקטנותה.
וקידש אח אחד את הקטנה הזאת, על ידי קידושי דרבנן, שקיבל בה קידושין מאמה ומאחיה.
ובא האח השני [שעתה הוא היבם], וקידש את בתה הנולדת.
ואחר כך מת האח הראשון, ונופלת לפני אחיו אם אשתו [חמותו].
ונמצא, שיש לו חמות קטנה, הנשואה בנשואין דרבנן, ויכולה עדיין למאן.
ו
אילו אנן
תנן
במשנתנו:
אי אתה יכול לומר
בחמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, ש"נמצאו אילונית" או ש"מיאנו
"!?
ומשנינן:
אימא
: שלש נשים משמשות במוך, קטנה
שמא תתעבר, ו
אז ודאי
תמות
.
דאמר רבה בר ליואי: גבול יש לה
לקטנה לענין התעברותה:
קודם הזמן הזה
, לפני היותה בת י"א שנה ויום אחד -
אינה מתעברת כל עיקר
.
תוך הזמן הזה
, בין י"א שנה ויום אחד לי"ב שנה ויום אחד, יכולה היא להתעבר, אך לא ללדת ולד חי, כי אם היא מתעברת -
היא מתה, ועוברה מת
לאחר זמן הזה
-
היא חיה ועוברה חי.
ולכן, אין מציאות של חמותו קטנה, וממילא אין אפשרות שחמותו תמאן.
ומקשינן:
איני!
והא תני רבה בר שמואל: אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו
היות
שכבר ילדו!
ואין מיאון אחר לידה.
ומכך שתלה התנא [בברייתא שהביא רבה בר שמואל] את אי האפשרות למאן מחמת הלידה, ולא תלה זאת מחמת שאם היא ילדה בנים הרי היא כבר גדולה, מוכח שהיא עדיין קטנה, ובכל זאת היא יכולה להוליד, ותהיה חמותו קטנה.
אלא, שאינה יכולה למאן, משום שקטנה שילדה אינה יכולה למאן, מאחר שילדה.
ואם כן, תיקשי לרבה בר ליואי, שאמר גבול יש לה, ולפני גדלותה היא אינה יכלה להוליד, כי אם היא תתעבר בקטנותה היא ודאי תמות!?
ומשנינן:
אלא, לעולם
אכן יש לשנות בברייתא ששנה רב ביבי קמיה דרב נחמן: קטנה משמשת במוך, כי
שמא תתעבר, ושמא תמות
.
אך תיתכן אפשרות שקטנה תתעבר, ותוליד.
ואלא קשיא הך
ששנה רבה בר ליואי, שאינה יכולה להוליד בקטנותה!
ומשנינן: כיון שילדה - שוב אין היא קטנה, אלא גדולה. כי:
אמר רב ספרא: בנים
-
הרי הם כסימנים
, שלידת הבנים נחשבת כמו הבאת שתי שערות לסימן על גדלות. הילכך, משילדה בן אינה יכולה עוד למאן, אפילו היא קטנה.
ואית דאמרי: בנים
-
עדיפי מסימנים.
למאי נפקא מינה
בעדיפות הזאת?
דאפילו לרבי יהודה, דאמר
: קטנה שהביאה שתי שערות, הרי היא יכולה עדיין למאן,
עד שירבה
השיער
השחור
שמעל מקום הערוה, שתהיינה שם הרבה שערות.
בכל זאת,
ב
לידת
בנים
-
מודה
הוא ששוב אינה ממאנת.