יבמות 121a — תלמוד אויף ייִדיש

אי נמי, שמא איהו

הנשחט עצמו, בפירכוסיו יותר מדאי

קירב מיתתו

, ואין גלות אלא למי שעשה בעצמו את כל המיתה.

מאי בינייהו

בין שתי האוקימתות?

דשחטיה בביתא דשישא

, שאין בו רוח,

ופרכיס

הנשחט.

אי נמי, דשחטיה בברא

, בחוץ, במקום שיש רוח,

ולא פרכיס

הנשחט.

רבי יהודה אומר: לא כל

האדם ולא כל המקום.

איבעיא להו: רבי יהודה בן בבא לקולא פליג, או לחומרא פליג?

האם כוונתו לומר שיכולים להעיד על מת לפי תנאי המקום והזמן אפילו לאחר שלשה ימים, והוא מקיל.

או שמא לפי תנאי המקום והזמן יתכן ואי אפשר להעיד אפילו אם לא חלפו שלשה ימים ממיתתו. והוא מחמיר.

תא שמע: דההוא גברא דטבע ב

עיר הנקראת

כרמי

.

ואסקוהו

והעלוהו מן המים למקום הנקרא

"בי הדיא" לבתר תלתא יומין

.

ו

בכל זאת

אנסבה רב דימי מנהרדעא לדביתהו

.

ותו, ההוא גברא דאטבע ב

נהר

דגלת, ואסקוהו אגישרא דשביסתנא, ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני

, לפי עדות שושביניו, מכיכיו,

לבתר חמשה יומי

.

אי אמרת בשלמא לקולא פליג

-

אינהו

, שהשיאו את נשותיהם,

דעביד כרבי יהודה בן בבא

.

אלא אי אמרת לחומרא פליג, אינהו, דעביד

להשיא את נשותיהם -

כמאן

הקילו להתירן להנשא?

ומשנינן:

שאני

הטובע ב

מיא

-

דצמתי.

שצומתים את צורת הפנים, ואין פני המת מתנפחים ומשתנים כמו מי שמת על היבשה.

ומקשינן:

והאמרת

ש

מיא מרזו

מחזקים את ה

מכה!?

ומשנינן:

הני מילי

שמים מחזקים את המכה,

היכא דאיכא מכה

.

אבל היכא דליכא מכה

-

מיצמת צמית.

והני מילי דכי אסקיה

, שבשעה שמעלים את המת הטובע מהמים,

חזייה בשעתיה,

רואים ומכירים אותו אז.

אבל אישתהי

-

מיתפח תפח.

ואין מעידים עליו.

מתניתין:

מי ש

נפל למים,

וטבע בהם,

בין שיש להן סוף

, וכפי שיבואר להלן,

בין שאין להן סוף

-

אשתו אסורה.

במים שיש להם סוף, יש לחוש שמא שהה בהם יום או יומיים.

ובמים שאין להם סוף יש לחוש שמא שהה במים, ויצא ממקום אחר, ועדיין חי הוא.

אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול

של מים,

ועלה

משם

לאחר שלשה ימים.

אמר רבי יוסי

: אין צורך לחכות שלשה ימים במי שטבע במים שיש להם סוף, כי אם היה ניצל, היו רואים אותו.

ו

מעשה בסומא, שירד לטבול במערה

, שהיא מים שיש להם סוף,

וירד

האדם שהוא

מושכו

, מנהיגו של הסומא

אחריו

למים.

ושהו

שם

כדי שתצא נפשם

, ולא המתינו,

והשיאו

בית דין

את נשותיהם.

אך אם טבע במים שאין להם סוף, מודה רבי יוסי שהיא אסורה לעולם, שמא עלה מן המים במקום שאין רואים אותו מכאן.

ושוב מעשה בעסיא, באחד ששלשלוהו לים,

, במים שאין להם סוף,

ולא עלתה בידם

ממנו

אלא רגלו,

וכל גופו נעלם במים.

אמרו חכמים

: אם נחתכה רגלו

מן הארכובה

[מהברך]

ולמעלה

-

תנשא

אשתו, לפי שאינו יכול לחיות כך.

מן הארכובה ולמטה

-

לא תנשא.

גמרא:

תנו רבנן: נפל למים, בין שיש להם סוף, בין שאין להם סוף

-

אשתו אסורה, דברי רבי מאיר

.

וחכמים אומרים: מים שיש להם סוף

-

אשתו מותרת, ושאין להם סוף

-

אשתו אסורה.

ודנה הגמרא:

היכי דמי "מים שיש להם סוף

"?

אמר אביי: כל שעומד

אדם

ורואה

את כל מקום המים שטבע בהם

מארבע רוחותיו.

ההוא גברא דטבע באגמא

שהם מים המוקפים סביב ביבשה, ויש להם סוף,

דסמקי

[שם מקום].

אנסבה רב שילא לדביתהו

לאשתו.

אמר ליה רב לשמואל: תא נשמתיה,

בוא ננדה את רב שילא על כך.

אמר ליה: נשלח ליה

להתרותו

ברישא

, תחילה.

שלחו ליה

לרב שילא: הטובע ב

מים שאין להם סוף

-

אשתו אסורה או מותרת?

שלח להו

רב שילא:

אשתו אסורה.

שלחו לו עוד שאלה:

ואגמא דסמקי

-

מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף

הם?

שלח להו: מים שאין להם סוף הוא.

שלחו לו:

ומר, מאי טעמא עבד הכי

להתיר את אשתו?

שלח להם:

מיטעא טעינא

.

אנא סברי, כיון דקוו

המים של האגם

וקיימי

\-

כמים שיש להם סוף דמי

, שאינו יכול להרחיק למקום שאין רואים אותו.

ולא היא, כיון דאיכא גלי

-

אימור גלי אשפלו

, דחפוהו למקום רחוק, ויצא שם.

קרי שמואל עליה דרב

[משלי יב]

"לא יאונה לצדיק כל און

". שלא נכשל לנדות את רב שילא.

קרי רב עליה דשמואל שיעץ לו לפנות תחילה לרב שילא: [משלי יא]

"ותשועה ברוב יועץ

".

תניא אמר רבי מעשה בשני בני אדם

שהיו

מכמרין מכמורים

פורשים רשתות לצוד דגים

בירדן

.

נכנס אחד מהם למחילה של דגים

, שחלקה מוגבהת מהמים וחלקה מלאה מים.

ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחילה

.

ושהה חברו

עד

כדי שתצא נפשו, ובא והודיע בתוך ביתו

שמת.

למחר, זרחה חמה, והכיר

חבירו ב

פתחה של מחילה, ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו.

אמר

על כך

רבי: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף

-

אשתו מותרת, שאין להם סוף

-

אשתו אסורה.

ופרכינן:

אי הכי,

אפילו טבע ב

מים שיש להם סוף, נמי ליחוש למחילה של דגים!?

ומשנינן:

במים שיש להם סוף, מחילה של דגים לא שכיחא.

אמר רב אשי, הא דאמרו רבנן: מים שאין להם סוף אשתו אסורה, הני מילי באיניש דעלמא

.

אבל צורבא מרבנן לא,

כי

אי

אירע

דסליק

-

קלא אית ליה.

ולא היא, לא שנא איניש דעלמא, ולא שנא צורבא מרבנן,

דיעבד אין, לכתחלה לא.

תניא, אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי עקיבא

.

וכשעליתי ביבשה, בא וישב ודן לפני בהלכה.

אמרתי לו: בני, מי העלך?

אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי

. וכך עבר הגל מעלי, ולא טבעתי.

מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם, ינענע לו ראשו.

שלא יעמוד נגדו אלא ימתין ולא יתגרה בו.

אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף

-

מותרת, מים שאין להם סוף

-

אסורה.

תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי מאיר

.

כשעליתי למדינת קפוטקיא, בא וישב ודן לפני בהלכה.

אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה.

אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף

-

אשתו מותרת, מים שאין להם סוף

-

אשתו אסורה.

תנו רבנן: נפל לגוב אריות

-

אין מעידין עליו

.

לחפורה מלאה נחשים ועקרבים

-

מעידין עליו

.

רבי יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים

-

אין מעידין עליו,