תמיד 30a — תלמוד אויף ייִדיש

ושייפא להו בחבלא דצבתא

[חבל העשוי מצורי דקל] עד שתוסר כל קלפת העץ, ו

שריק מעליה

ומשיר ממנו

בזרא

[זרעיו]. שאף אם יש זרע גרעין בתוך הנטיעות, הוא נופל על ידי שמשייפים אותן.

וקברי

[ושותלים]

ליה

לאותה תאינה חיורתא

היכא דמסיק ימא שירטון.

שבאותו מקום שהים גואה, הלחלוחית מרובה. ומתוך כך לא ימות האילן [שאם היה גדל במקום אחר היה מת, לפי שאין לו קלפה].

ומתוך שנעשה אילן סרק ואין בו פירות שיכחישו את כוחו, הרי הוא גדל הרבה, ועצים הראויים ל

קורה עבדא

. אבל

פירות לא עבדא

.

ותלת בריכי

[ענפים]

מינייהו, לא מחזקא להו גמלא

[דף של גשר]. שמרוב גודלם אין הגשר סובל את כובדם.

וכיון שאינו עושה פירות, לוקחין מענפיו הדקים לצורך המזבח.

שנינו במתניתין:

סידר את המערכה גדולה

מזרחה, וחזיתה מזרחה!

והוינן בה:

מאי טעמא

עביד לחזיתה [פתח שבה] לצד מזרח?

רב הונא ורב חסדא

נתנו טעם בדבר.

חד אמר: כדי שתהא הרוח מנשבת בה

במערכה, וכך תבער בה האש היטב. וכיון ששער העזרה שבמזרח היה מכוון כנגד השערים המזרחים של עזרת הנשים ושל הר הבית, היתה הרוח המזרחית שמבחוץ עוברת דרך כל השערים, עד מקום המערכה.

ועוד, שהרוח המזרחית קשה וחזקה [רא"ש].

וחד אמר: כדי שיהו מציתין את האליתא

[הקיסמין דקין של עץ שהיו מניחים בתוך המערכה, בשביל לחזק את האש]

משם

, דרך אותו הפתח.

מיתיבי

: שנינו במתניתין:

ריוח היה בהן בין הגזירין, שהיו מציתין את האליתא משם!

הרי שמאותו הריוח היו מציתין אותה, ולא מהחזית.

ומשנינן:

אמר לך

האי דאמר דמהחזית היו מציתין אותה:

מקומות מקומות

הרבה

עבדי

לצורך הצתת האליתא, כדי שישרפו עצי המערכה מכל הצדדים.

הדרן עלך פרק ראוהו אחיו

--- title: "חברותא - תמיד — פרק שלישי - אמר להם הממונה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02374.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - אמר להם הממונה

Оригинал главы פרק שלישי - אמר להם הממונה

מתניתין:

אחר שבאו הכהנים ללשכת הגזית,

אמר להם הממונה: בואו והפיסו

ויקבע הגורל מי יעשה את שלש עשרה העבודות דלהלן:

א.

מי

הוא הכהן

השוחט

את התמיד .

ב.

ומי

הוא הכהן

ה

מקבל את הדם ומוליכו, ו

זורק

אותו על המזבח.

ג.

מי מדשן

את

המזבח הפנימי

מהאפר שעליו .

ד. ו

מי מדשן את המנורה

[מוציא את הפתילות והשמן הישנות ושם חדשות במקומן].

ה. ו. ז. ח. ט. י.

מי מעלה אברים

של תמיד

לכבש

.

ונחלקים הם האברים לששה חלקים. א.

הראש והרגל

[האחורית]

של ימין

. ב.

שתי הידים

[הקידמיות]. ג.

העוקץ

[הזנב]

והרגל של שמאל

. ד.

החזה והגרה

. ה.

שתי דפנות

. ו.

הקרביים

.

והעלאת כל חלק מששת החלקים לכבש נעשית על ידי כהן אחר. ויבואר בפרטות לקמן.

ו

כן קבע הגורל:

יא. מי מעלה לכבש את

הסולת

.

יב.

ו

מי מעלה את

החביתין

.

יג.

ו

מי מעלה את

היין

.

ולא היו מפייסין אלא פיס אחד, לעבודה הראשונה. והכהן שזכה בה, היו נמשכין עמו הכהנים העומדים אחריו, וזוכים בשאר י"ב העבודות, כסדר עמידתם .

הפיסו

פיס לכל העבודות האלו, ו

זכה

בהן

מי שזכה.

אמר להן הממונה: צאו וראו אם

כבר האיר היום, ו

הגיע זמן שחיטה

של התמיד! שאין זמנה אלא ביום, שנאמר "ביום זבחכם" .

והיה עולה אחד הכהנים לגג.

אם הגיע

היום, אותו

הרואה אומר: "ברקאי"!

והוא מלשון צוהר ואור.

[והוצרכו לכך, מפני שפעם אחת עלה אור הלבנה, וטעו בו ודימו שכבר יום, ושחטו את התמיד קודם זמנו. יומא כח.].

מתיא בן שמואל

שהיה הממונה על הפיסות, היה

אומר

לרואה שעל הגג: אמור: האם

האיר פני כל המזרח

עד שהוא

מאיר

בחברון

, ונראית היא לאורו?

והוא

[הרואה] משיב ו

אומר

לו:

הן

!

אמר להן

הממונה לכהנים שזכו בפיס, קודם שהאיר היום:

צאו והביאו טלה

לתמיד

מלשכת הטלאים

, והכינו אותו לשחיטה, ובקרוהו ממום!

והרי לשכת הטלאים נתונה במקצוע צפונית מערבית

של בית המוקד .

ובית המוקד, טרקלין גדול היה.

וארבע לשכות היו שם

, פתוחות לו.

אחת, לשכת הטלאים

האמורה.

ואחת, לשכת החותמות.

שמי שהיה צריך סלתות ונסכים למזבח היה משלם שם את דמיהם. והיה הממונה שיושב שם חותם לו על אישור התשלום. והיה הלה ניגש עם חותם זה לממונה על הנסכים, ומקבלם ממנו.

ואחת, לשכת בית המוקד

[הקרויה "בית המוקד הקטן"]. ששם היתה מדורה תמיד.

ואחת, לשכה שעושין בה לחם הפנים

.

נכנסו

הכהנים

ללשכת הכלים, והוציאו משם תשעים ושלשה כלי

שרת של

כסף וכל

י שרת של

זהב

, לצורך עבודות היום.