תענית 19a — תלמוד אויף ייִדיש

אותה העיר,

שלא ירדו בה גשמים,

מתענה, ו

גם

מתרעת

.

וכל

הערים ש

סביבותיה

[הסמוכות לאותה העיר] , אף שירדו בהם גשמים, מכל מקום הן

מתענות,

משום שבני אותה העיר שלא ירדו בה גשמים ילכו לקנות בערים שסביבן תבואה, ועל ידי כך יהיה בהן רעב .

ו

מכל מקום, אותן ערים

לא מתריעות,

משום שסוף סוף ירדו בהן גשמים.

רבי עקיבא אומר

להיפך: אותן הערים

מתריעות

-

ולא מתענות

.

וכן עיר שיש בה

מכת

דבר

[מגיפה שמתים בה],

או

שיש בה

מפולת

[שחומותיה והבתים שבה נופלין ברוח] ,

אותה העיר

-

מתענה ומתרעת

.

וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות

.

רבי עקיבא אומר

: הערים שסביבה

מתריעות

-

ולא מתענות

.

איזהו דבר?

איזו מגיפה נחשבת למכת דבר, שמחמתה מתענין ומתריעין?

עיר המוציאה חמש מאות רגלי

[דהיינו, שיוצאים בה כל יום חמש מאות בני אדם לעיסוקיהם] ,

ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים, זה אחר זה

-

הרי זה

נחשב למכת

דבר

.

אבל אם מתו

פחות מכאן

-

אין זה

נחשב למכת

דבר

.

על

דברים

אלו,

המוזכרים להלן, אף אם אירעו במקום מסויים,

מתריעין

עליהן

בכל מקום

,

אף במקומות מרוחקים יותר, ולא רק בסביבות אותו מקום שאירעו בהן:

על השדפון

שנפל בתבואה ,

ועל הירקון

[הוא מין חולי] ,

ועל הארבה,

ועל החסיל

[הוא מין של ארבה] ,

ועל החיה רעה

ההורגת בני אדם,

ועל החרב

[חיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום],

על כל המאורעות הללו,

מתריעין עליה

בכל מקום,

מפני שהיא מכה

ש

מהלכת

ממקום למקום. ולכן בכל מקום צריכין להתריע, כדי שלא תגיע אליהם המכה.

כפי שמצינו, שכך היה

מעשה, שירדו זקנים מירושלים

לעריהם

שבארץ ישראל,

וגזרו

על אנשי מקומם

תענית

, על שנראה

בגודל

כִּמלא פי תנור

שדפון

[כלומר, שנשדפה תבואה בשיעור שאפשר לעשות ממנה פת כמלא פי תנור. ולהלן יתבאר מהו "כמלא פי תנור"]

ב

עיר

אשקלון,

אף שהיא אינה בארץ ישראל, אלא בארץ פלשתים.

ועוד גזרו תענית

בעריהם

על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן,

שזהו בכלל חיה רעה שהוזכרה לעיל, שהיא מכה מהלכת.

רבי יוסי אומר: לא

גזרו תענית

על שאכלו

זאבים תינוקות, כי באמת לא כך היה המעשה.

אלא

גזרו

על שנראו

שם, בעבר הירדן, זאבים, אף שלא הזיקו עדיין .

על

מאורעות

אלו

דלהלן

מתריעין בשבת

באמירת עננו:

על עיר שהקיפוה נכרים

לכבשה,

או

שה

נהר

המקיף את העיר עומד לעלות על גדותיו,

ועל הספינה המיטרפת בים,

ועומדת לטבוע .

רבי יוסי אומר: ל

צורך

עזרה,

כדי שיבואו ממקומות רחוקים לעזור - מתריעין . אבל -

ולא לצעקה

. אין מתריעין וצועקים בבקשת רחמים מן השמים בשבת, משום שאין אנו בטוחין שתועיל תפילתנו - כדי שנצעק על כך בשבת .

שמעון התימני

אומר: אף על הדבר

מתריעין בשבת.

ולא הודו לו חכמים

לשמעון התימני בדבר זה.

על כל צרה

שלא תבוא

על הצבור

-

מתריעין עליהן

, חוץ מרוב

[מריבוי]

גשמים

. כלומר, אין מתריעין על כך שיורדים יותר מדי גשמים .

והמשנה מביאה מעשה בענין זה.

מעשה

היה בארץ ישראל, שהיתה בצורת.

באו ו

אמרו לו לחוני המעגל

התפלל שירדו גשמים!

אמר להם

חוני:

צאו והכניסו

את

תנורי

ה

פסחים

העשויים מחרס, המוצבים בחצירות, אל הבתים,

בשביל שלא ימוקו

[ימסו ויתפרקו] על ידי מי הגשמים .

התפלל

חוני -

ו

עדיין

לא ירדו גשמים

.

מה עשה?

עג עוגה

[עשה צורת עיגול בקרקע] -

ועמד בתוכה

.

ואמר לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי

[כלומר, בטחו בי שתפילתי תועיל], משום

שאני כבן בית לפניך

.

נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן,

מתוך עיגול זה

עד שתרחם על בניך

.

התחילו גשמים מנטפין,

שירדו מעט גשמים.

אמר

חוני לפני הקדוש ברוך הוא:

לא כך שאלתי,

לא גשמים כאלה ביקשתי.

אלא גשמי בורות שיחין ומערות,

שימלאו את מאגרי המים.

התחילו

הגשמים

לירד בזעף

ובכוח. ואף גשמים כאלו אינם רצויים, כי הם יכולים להזיק לצמחים.

אמר חוני

לפני הקדוש ברוך הוא:

לא כך שאלתי

.

אלא גשמי רצון ברכה ונדבה,

היורדים בנחת ובעין יפה.

ירדו

גשמים

כתקנן

וכרגילותם. אבל היו מרובים כל כך, והציפו את רחובות ירושלים,

עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית,

שהוא המקום הגבוה ביותר בעיר ,

מפני

ריבוי

הגשמים

.

באו

ישראל

ואמרו לו

לחוני:

כשם שהתפללת עליהם,

על הגשמים,

שירדו, כך התפלל

עליהם עתה

שילכו להן!

אמר להם

חוני:

צאו וראו אם נמחית אבן הטועין

[מקום גבוה הוא שהיה בירושלים, וכל מי שאבדה לו אבידה, או שמצא מציאה, נפנה לשם, כי שם היו מכריזים על האבידות והמציאות].

כלומר, ראו אם כיסו מי הגשמים את אותה האבן, שהיתה במקום גבוה בירושלים. שאם כן, אכן יש גשמים יותר מדי, ואתפלל עליהם שילכו .

אמנם, לבסוף הביא חוני פר תודה והתפלל, ונסתלק המטר [כפי שמסופר בברייתא המובאת בגמרא להלן].

שלח לו שמעון בן שטח

לחוני:

אלמלא

[אילו לא] ש

חוני אתה

-

גוזרני

[הייתי גוזר]

עליך נידוי

. לפי שאין זה נאה לדבר כך לפני הקדוש ברוך הוא. שאתה מטיח דברים כלפי הקדוש ברוך הוא, ואומר: לא כך שאלתי!

אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא

לפני המקום

-

ו

הוא

עושה לך רצונך, כ

מו

בן, שהוא מתחטא על אביו

-

ועושה לו רצונו

.

ועליך הכתוב אומר: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך"

.

ממשיכה המשנה ודנה בענין תענית הגשמים.

היו מתענין

על עצירת גשמים,

וירדו להם גשמים

.

אם ירדו הגשמים

קודם הנץ החמה

-

לא ישלימו

את תעניתן להתענות עד הערב. שהרי קודם שהתחיל זמן התענית, בהנץ החמה, כבר ירדו גשמים.

אבל אם ירדו הגשמים

לאחר הנץ החמה,

שכבר חלה עליהם התענית -

ישלימו

תעניתן, למרות שנענו כבר מן השמים .

רבי אליעזר אומר

: אם ירדו הגשמים

קודם חצות

היום, שהוא זמן אכילה, הרי זה נחשב כאילו לא התחילו להתענות, שהרי התענית ניכרת בכך שלא אוכלים את הסעודה בזמנה, בחצות היום. ולכן

לא ישלימו

תעניתן .

אבל אם ירדו הגשמים

לאחר חצות,

שכבר התחילו תעניתן -

ישלימו

את התענית .

מעשה

היה,

שגזרו תענית ב

עיר

לוד

על עצירת גשמים,

וירדו להם גשמים קודם חצות

היום.

אמר להם רבי טרפון

: היות וירדו גשמים קודם חצות, לא חלה התענית. ולכן

צאו ואכלו ושתו, ועשו יום טוב

מתוך שמחה.

ויצאו

העם,

ואכלו ושתו, ועשו יום טוב

.

ובאו בין הערבים

לבית הכנסת,

וקראו הלל הגדול

. דהיינו, מזמור "הודו לאלקי האלקים כי לעולם חסדו".

והטעם שאמרו מזמור זה, משום שנאמר בו: "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו".

גמרא:

שנינו במשנתנו:

סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה

.

הרי לנו, שכבר בזמן רביעה ראשונה, אם לא ירדו גשמים - מתענין.

ורמינהי

: אם עבר זמן

רביעה ראשונה ושניה

ולא ירדו גשמים, אזי יש

לשאול

[לבקש] על הגשמים.

אבל אם עבר כבר זמן רביעה

שלישית,

ועדיין לא ירדו גשמים, אזי יש

להתענות

.

מוכח, שרק ברביעה שלישית מתענין, ואילו בראשונה ובשניה - רק שואלים את הגשמים!

אמר רב יהודה: הכי קאמר

[כך אמר, לכך נתכוין] התנא של משנתנו:

סדר תעניות האמור

לעיל, אימתי הוא נוהג - כשעברה רביעה ראשונה. דהיינו,

בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית

-

ולא ירדו גשמים

. כי כל גשמי היורה, דהיינו שלש הרביעות, נקראים רביעה ראשונה .

אבל

אם

ירדו גשמים ברביעה ראשונה, וזרעו

את האדמה,

ולא צמחו

הצמחים.

אי

נמי

[או] שאכן

צמחו

צמחים,

ו

לאחר מכן

חזרו ונשתנו

לדבר אחר -

מתריעין עליהן מיד

.

אמר רב נחמן

: מה ששנינו במשנתינו שמתריעין עליהן מיד, היינו

דוקא

כאשר

נשתנו

הצמחים. שאז יש להתפלל שיחזור יופיים לתקנו, כפי שהם רגילים להראות.

אבל

אם

יבשו

-

לא

מתריעין מיד, כי התפילה כבר לא תועיל, והרי זו תפילת שוא .

ותמהה הגמרא: וכי מה חידש לנו רב נחמן?

פשיטא

[פשוט הדבר],

נשתנו תנן

[הרי במשנה שנינו, שדווקא אם נשתנו - אזי מתריעין מיד]!

ומבארת הגמרא:

לא צריכא

[לא נצרכו דבריו של רב נחמן], אלא לאופן

דאקון

. שעלתה התבואה בקנה [בגבעול שלה], ונתקנה מעט לאחר שנתייבשה .

מהו דתימא

[שמא תאמר] ש

אקנתא,

אותו תיקון מועט,

מילתא היא

[דבר בעל משמעות הוא], ותועיל תפילה לתקן יותר,

קמשמע לן

[השמיענו] רב נחמן, שאין הדבר כן. כי אותו תיקון מועט אינו נחשב כלל, ולא תועיל תפילה .

שנינו במשנתנו:

וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם כו'

מפני שהיא מכת בצורת.

מאי "מכת בצורת"?

אמר רב יהודה אמר רב

: כאשר יש הפסקה כזו בין הגשמים,

מכה

היא,

המביאה

בסופו של דבר

לידי בצורת

.