סוכה 10a — תלמוד אויף ייִדיש

היכי דמי? כגון, שהתחתונה

מסוככת כהלכתה, ו

צלתה מרובה מחמתה, ועליונה

אינה מסוככת בסכך רב, ו

חמתה מרובה מצלתה.

ו

לכן, התחתונה כשרה, היות ואין כאן חסרון של סוכה תחת סוכה, לפי שהעליונה אינה סוכה, הואיל וחמתה מרובה מצילתה. והעליונה פסולה, מדין סוכה שחמתה מרובה מצילתה, כיון שאינה מסוככת כהלכתה.

וקיימי תרוייהו

בתוך עשרים

אמה לקרקע.

כי אם גג הסוכה העליונה הוא גבוה יותר מעשרים אמה מקרקעית הסוכה התחתונה, גם הסוכה התחתונה פסולה, כי אז סכך הסוכה העליונה נחשב כפסול ביחס לסוכה התחתונה, לפי שהוא גבוה מעשרים אמה, ומצטרף הסכך הפסול עם הסכך הכשר, וממעט את הסכך הכשר שכנגדו. ושאר הסכך הנותר, שאינו כנגד הסכך העליון, אינו מספיק בכדי להצל על רוב הסוכה. אבל, כאשר סכך הסוכה העליונה הוא בתוך עשרים אמה לקרקע, נחשב הוא כסכך כשר, ואינו פוסל את הסוכה שתחתיו, על אף שהוא מצטרף ומיצל עליה.

ומבואר בדברי רבי ירמיה, שסכך פסול המיצל מעל הסכך הכשר, לא רק שאינו מצטרף להכשירו אם לא עירבם זה בזה, אלא הוא גם פוסל את הסכך הכשר שכנגדו.

ופעמים שהעליונה כשרה ותחתונה פסולה, היכי דמי?

כגון, דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן,

ואז הסוכה התחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה, והעליונה כשרה.

וקיימא עליונה בתוך עשרים

אמה לגגה של התחתונה, שהיא קרקעית הסוכה העליונה. שאם לא כן, הרי היא פסולה מדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה.

ומקשה הגמרא:

פשיטא

שאם אחת הסוכות חמתה מרובה מצילתה, אין חסרון של סוכה תחת סוכה, שהרי כל סוכה שחמתה מרובה מצילתה אינה סוכה, ומה חידש רבי ירמיה בדבריו?!

ומתרצת הגמרא:

תחתונה כשרה, ועליונה פסולה,

והיא בתוך עשרים אמה לקרקע הסוכה התחתונה,

איצטריכא ליה.

מקרה זה הוא המחודש בדברי רבי ירמיה.

כי

מהו דתימא, ניגזר

ונפסול את התחתונה,

דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר,

שמא תהיה הסוכה העליונה גבוהה מעשרים אמה, ויהיה הסכך העליון פסול,

,

לפי שהסכך הפסול פוסל את הסכך הכשר שכנגדו, ומצטרף הכשר עם הפסול לשיעור צילתה מרובה מחמתה. והוא לא יתן לבו לכך, לפי שהוא סבור, כיון שהסכך העליון חמתו מרובה מצילתו, אין הוא חשוב דיו כדי לבטל את הסכך הכשר שתחתיו, וכאילו אינו קיים כלל.

קא משמע לן,

שלא גזרו שמא יטעה ויכשיר את התחתונה, גם כאשר העליונה גבוהה מעשרים אמה.

עתה דנה הגמרא:

כמה יהא

המרחק

בין סוכה לסוכה,

בין הסכך העליון לסכך התחתון,

ותהא תחתונה פסולה

משום סוכה תחת סוכה, ולא יחשבו שני הסככים כסכך אחד?

אמר רב הונא

: אם יהיה המרחק ביניהם

טפח,

לא יחשבו כסכך אחד. אבל אם אין ביניהם הפסק אויר טפח, נחשב הכל כסכך אחד, ואין האויר נחשב כמקום לעצמו. ומנין למדנו זאת?

שכן מצינו באהלי טומאה,

שהגובה הקטן ביותר הנחשב אוהל, הוא

טפח.

דתנן

[אהלות ג ז]: דף עץ שאורכו

טפח, על

רוחב

טפח,

והוא עומד

ברום

בגובה

טפח

מן הקרקע, הרי הוא

מביא את הטומאה.

כלומר, אם הוא מאהיל באותה שעה על כזית מן המת ועל כלים, הרי הוא מביא את הטומאה על הכלים, אף שאין הם נוגעים במת, מדין טומאת אוהל.

ו

כן הוא

חוצץ בפני הטומאה.

אם יש כלי על גבי הדף, והדף חוצץ בין הכלי לטומאה, הכלי טהור, ואין הטומאה בוקעת ועולה דרך הדף.

אבל,

אם היה גבוה הדף מן הקרקע

פחות מרום,

מגובה

טפח,

הרי הוא

לא מביא

טומאה על הכלים המצויים תחתיו, על אף שהוא מאהיל על המת ועליהם באותה שעה.

ו

כן הוא

לא חוצץ

מפני הטומאה, והכלי שעל גבי הדף טמא, היות והטומאה שתחתיו בוקעת ועולה עד לרקיע.

דין זה הוא הלכה למשה מסיני, ש"טומאה רצוצה", היינו, טומאה שאין מעליה אויר בגובה טפח עד גג האוהל, הרי היא בוקעת ועולה, ואין אותו דף נחשב כאוהל החוצץ בפני הטומאה.

הרי ששיעור אוהל טפח. וכמו כן כאן, אף שלהכשר הסוכה אין סכך פחות מגובה עשרה חשוב סכך, מכל מקום, אם יהיה הפסק אויר בגובה טפח בין שני הסככים, הם יחשבו כסוכה תחת סוכה.

ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי

: רק אם יש מרחק

ארבעה

טפחים בין שני הסככים, הסוכה התחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה, לפי

שלא מצינו מקום חשוב

להיות רשות לעצמו, כגון, לענין רשויות שבת וכדומה, שהוא

פחות מארבעה

טפחים.

ושמואל אמר

: רק אם יש

עשרה

טפחים בין שני הסככים, נחשבים הם כסוכה תחת סוכה.

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא דשמואל?

כ

שיעור

הכשרה

של הסוכה,

כך

הוא שיעור

פסולה

של סוכה תחת סוכה.

מה,

כמו

הכשרה

של הסוכה, הוא

ב

גובה

עשרה

טפחים, [כמבואר במשנה לעיל ב א],

אף פסולה

הוא

ב

גובה

עשרה

טפחים. וטעמו של שמואל הוא, שאין הפסול מחמת שיושב תחת שני סככים, אלא משום שיושב תחת שתי סוכות. וכל סוכה שאין בה גובה עשרה טפחים אינה סוכה. ולכן אם אין בעליונה גובה עשרה טפחים, היושב בתחתונה יצא ידי חובתו, על אף שהוא יושב תחת שני סככים, לפי שאינו יושב תחת שתי סוכות.

ומקשה הגמרא לשמואל:

תנן, רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה, התחתונה כשרה.

[שאין הסוכה העליונה נחשבת סוכה, הואיל ואינה ראויה לדיורין].

ודנה הגמרא:

מאי

"

אין דיורין

בעליונה", שבגלל זה מכשיר רבי יהודה את הסוכה התחתונה?

אילימא דיורין ממש,

שאין בני אדם דרים בתוכה בשעה זו, אבל הסוכה עצמה ראויה למגורים.

כך ודאי לא יתכן לפרש!

כי

אטו,

האם

דיורין קא גרמי

את הפסול? הרי גם אם לא דרים בה יש לפוסלה, משום סוכה תחת סוכה.

אלא לאו, מאי "אין דיורין"

דקאמר רבי יהודה? -

כל שאינה ראויה לדירה. והיכי דמי,

שאינה ראויה לדירה?

דלא גבוה

גג הסוכה העליונה

עשרה

טפחים מגג הסוכה התחתונה, שהוא קרקעיתה של הסוכה העליונה, ולכן אין הסוכה העליונה נחשבת סוכה. ומשום כך הכשיר רבי יהודה את הסוכה התחתונה.

ומדייקת הגמרא:

מכלל, דתנא קמא,

הפוסל את הסוכה התחתונה, גם כשאין דיורין בעליונה,

סבר, אף על פי ש

הסוכה העליונה

אינה ראויה לדירה,

התחתונה

פסולה.

ואם כן קשה לשמואל מדברי תנא קמא, דהיינו חכמים, שהלכה כמותם.

כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא,

בארץ ישראל: לא היתה כוונת רבי יהודה להכשיר את הסוכה התחתונה, כשהעליונה אינה גבוהה עשרה טפחים, שהרי במקרה הזה גם לפי תנא קמא הסוכה התחתונה כשרה, וכמו שאמר שמואל.

אלא פירוש "אינה ראויה לדירה" שאמר רבי יהודה הוא:

אם אין

גגה של

התחתונה

חזק מספיק, שאינה

יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה,

ולהחזיק גם את האדם הישן עליהם,

התחתונה כשרה,

לפי שאי אפשר לדור בעליונה, וממילא היא אינה נחשבת סוכה. וכיון שלדעת שמואל "כהכשרה כך פסולה", ואין הסוכה העליונה פוסלת את התחתונה אלא אם היא נחשבת סוכה, סוכה זו, שאינה ראויה לדירה, אינה פוסלת את התחתונה.

ומקשה הגמרא:

מכלל, דתנא קמא,

החולק על רבי יהודה,

סבר, אף על פי שאינה ראויה

הסוכה התחתונה

לקבל

כרים וכסתות של עליונה, התחתונה

פסולה!?

והרי אין העליונה נחשבת סוכה, ומדוע פוסלת היא את התחתונה?!

ומתרצת הגמרא: אכן, אם אין הסוכה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, גם לדעת תנא קמא התחתונה כשרה. אלא,

איכא בינייהו, דיכולה

הסוכה התחתונה

לקבל

כרים וכסתות של עליונה

על ידי הדחק.

ונחלקו האם באופן כזה נקראת הסוכה העליונה סוכה.

מתניתין:

המשנה מביאה אופנים נוספים בהם הסוכה פסולה, משום שיש לה סכך פסול:

פירס עליה

על סכך הסוכה,

סדין

כדי להגן עליה

מפני החמה,

או

שפירס סדין

תחתיה

תחת הסכך, כדי להגן על היושבים בתוכה

מפני הנשר,

שלא יהיו העלין והקיסמין נושרים על שולחנו, הסוכה פסולה, הואיל והסדין ראוי לקבל טומאה, ופסול לסיכוך.

או

אפילו, לא פרס את הסדין כדי להגן עליה מפני החמה או הנשר, אלא לנוי גרידא, וכגון,

שפירס

את הסדין

על גבי הקינוף,

הקינוף עשוי מארבעה עמודים המחוברים לארבע רגלי המיטה, וגבוהים ממנה, ופורס עליהן סדין כעין אפיריון, והוא רחוק מן הסכך,

פסולה.

אולם, טעם הפסול כשפרס סדין על גבי קינוף, אינו משום שהסוכה עצמה פסולה, וכמו בפירס עליה סדין מפני החמה, שפוסל הסכך הפסול את הסכך הכשר, אלא משום שהקינוף נחשב כאוהל, והיושב תחתיו אינו יושב בסוכה, אלא בתוך חלל האוהל הנמצא בסוכה.

אבל פורס הוא

את הסדין

על גבי נקליטי המטה. "

נקליטין" הם שני עמודים היוצאים מאמצע המיטה, אחד לראש המיטה, והשני למרגלותיה, ונותנים כלונס על גביהן, ופורסין עליו סדין, והוא יורד בשיפוע לשני צידי המיטה. והואיל ואין לו גג רחב טפח, הוא לא נחשב כאוהל, ואינו מפסיק בין הישן במיטה לצל הסכך.

גמרא:

אמר רב חסדא: לא שנו

במשנה, שאם פירס תחתיה סדין פסולה,

אלא

דוקא כאשר פירס תחתיה סדין זה

מפני הנשר,

שאז נעשה הסכך כדי להגן על היושבים בתוכה, ודינו כסכך הנעשה כדי להגן עליהן מפני החמה. ולכן, כיון שהסדין פסול לסיכוך הואיל והוא מקבל טומאה, הסוכה פסולה.

אבל

אם פירס את הסדין כדי

לנאותה,

ולא כדי להגן על היושב בתוכה, הסדין לא נחשב כסכך הסוכה, ו

כשרה.

ומקשה הגמרא:

פשיטא!

מה חידש רב חסדא בדבריו, הרי הלכה זו מפורשת במשנה?! שהרי

"מפני הנשר" תנן.

ומשמע, שאם פירס את הסדין לצורך אחר הסוכה כשרה.

ומתרצת הגמרא: מלשון המשנה לא הייתי למד הלכה זו. כי

מהו דתימא, הוא הדין דאפילו

פירס את הסדין על הסוכה כדי

לנאותה

נמי פסולה,

והאי דקתני "מפני הנשר",

לאו דוקא הוא, אלא

אורחא דמילתא קתני.

שכן דרך בני אדם, שפורסין סדין על סוכתם מפני הנשר, ולא כדי לנאותה.

קא משמע לן

רב חסדא, שאם פירס סדין כדי לנאותה, הסוכה כשרה.

ודנה הגמרא:

לימא מסייע ליה

לרב חסדא מברייתא:

דתניא:

סיככה

לסוכה

כהלכתה,

שהיתה צילתה מרובה מחמתה,

ועיטרה בקרמין,

בבגדי צבעונין שהציורים ארוגים בו,

ובסדינין המצוירין

שהציורין רקומים עליו,

ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורימונים, פרכילי

אשכולות

ענבים, ועטרות של שבולין, יינות, שמנים וסלתות

שנתנם בכלי זכוכית,

אסור להסתפק מהן

ולהשתמש בהן,