סוטה 15a — תלמוד אויף ייִדיש

יא.

ומעלהו

ומקטירו בכלי שרת

:

ותמהינן:

ו

כי "

מקטירו

" עתה

סלקא דעתך

לומר!?

האם עכשיו מקטיר הוא את הקומץ? והרי צריך תחילה למולחו, ורק בהמשך הברייתא נזכרת ההקטרה, וכמו ששנינו: "ומולחו, ונותנו על גבי האישים"!?

אלא אימא: מעלהו

למזבח

בכלי שרת

כדי

להקטירו

.

יב.

ומולחו, ונותנו על גבי האישים

:

דכתיב

"

וכל קרבן מנחתך, במלח תמלח

".

יג.

קרב הקומץ

על גבי המזבח -

שיריה

של המנחה

נאכלין

לכהנים:

ומפרשת הגמרא:

מנלן

שאחר הקרבת הקומץ שיריה נאכלים לכהנים? משום

דכתיב

: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', סולת יהיה קרבנו, ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קומצו, מסלתה ומשמנה, על כל לבונתה,

והקטיר הכהן את אזכרתה

[הקומץ] המזבחה, אשה ריח ניחוח לה'.

וכתיב

[שם]:

והנותרת מן המנחה לאהרן ובניו

".

ומפרשת הגמרא, מה שאמרו בברייתא "

קרב הקומץ

" - שלאחריו מותרים השיריים באכילה - מתפרש:

למר

רבי חנינא -

כדאית ליה

[כשיטתו].

ולמר

רבי יוחנן -

כדאית ליה

.

דאיתמר: הקומץ

-

מאימתי

הוא

מתיר

את ה

שיריים באכילה?

רבי חנינא אמר: משתשלוט בו

[בקומץ]

האור

[אש המזבח] שליטה כל שהיא.

רבי יוחנן אמר: משתיצת האור ברובו

של הקומץ.

יד.

ורשאין הכהנים ליתן לתוכם

של השיריים

יין ושמן ודבש

:

ומפרשינן:

מאי טעמא?

כי

אמר קרא

בפרשת מתנות כהונה [במדבר יח]: "לכל קדשי בני ישראל לך נתתים

למשחה

", ומשמע:

לגדולה

[וכמו שתרגם אונקלוס "לרבו"], ללמד, שיהיו אוכלין אותן

כדרך שהמלכים

המשוחים בשמן המשחה

אוכלין

.

טו.

ואין אסורין

הכהנים

אלא מלחמץ

את השיריים: ומפרשינן טעמא, משום

דכתיב

: "וזאת תורת המנחה, הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח. והרים ממנו בקומצו, מסולת המנחה ומשמנה, ואת כל הלבונה אשר על המנחה, והקטיר המזבח ריח ניחוח אזכרתה לה'. והנותרת ממנה, יאכלו אהרן ובניו, מצות תאכל במקום קדוש, בחצר אוהל מועד יאכלוה.

לא תאפה חמץ, חלקם

נתתי אותה מאשי, קודש קדשים היא כחטאת וכאשם".

ו

אמר רבי שמעון בן לקיש

: קרי ביה "לא תאפה חמץ - חלקם", וללמד:

אפילו חלקם

של הכהנים

לא תאפה חמץ

. שנינו במשנה:

כל המנחות

טעונות שמן ולבונה, וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה:

ותמהינן:

ו

כי

כל

שאר

המנחות טעונות שמן ולבונה!?

והאיכא

"

מנחת חוטא

" [מנחה הבאה על חטא],

דרחמנא אמר

: "

לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה

"! הרי שיש מנחה נוספת, שאף היא אינה טעונה לא שמן ולא לבונה!? ומשנינן: אין שלשת החילוקים שנשנו במשנתנו, עומדים כל אחד בפני עצמו, אלא

הכי קאמר

:

כל המנחות טעונות שמן ולבונה

.

ו

אף כשאינן טעונות שמן ולבונה,

באות

הן, על כל פנים,

מן החיטין, ובאות

גם

סולת

-

מנחת חוטא, אף על פי שאינה טעונה שמן ולבונה

, הרי היא

באה מן החיטין, ובאה סולת

ו

מנחת העומר, אף על פי שהיא באה מן השעורין

, הרי על כל פנים

טעונה

היא

שמן ולבונה, ובאה גרש

[כעין סולת] -

ו

אילו

זו

[מנחת סוטה],

אינה טעונה לא שמן ולא לבונה, ובאה מן השעורין, ובאה קמח

.

תניא: אמר רבי שמעון

:

בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה

, כדי

שלא יהא חוטא נשכר

, להקל במנחתו יותר מבשאר מנחות, שהוא מוציא הוצאות כדי להביא עמהן שמן ולבונה!

ומפני מה אינה טעונה

שמן ולבונה? - כדי

שלא יהא קרבנו

של חוטא

מהודר

.

ו

עוד אמר רבי שמעון:

בדין הוא שתהא חטאת חלב

[חטאת הבאה על חטא בשוגג]

טעונה נסכים

, כדי

שלא יהא חוטא נשכר

, להקל בקרבנו יותר מבשאר קרבנות שהוא מוציא הוצאות להביא עמהן נסכים.

ומפני מה אינה טעונה

חטאת החלב להביא עמה נסכים? - כדי

שלא יהא קרבנו

של חוטא

מהודר

.

אבל חטאתו של מצורע ואשמו

[שאף הוא אינו טעון נסכים בכל מקום],

טעונין נסכים, לפי שאין באין על חטא!

ומקשינן על מה שאמר רבי שמעון, שאין חטאתו של מצורע באה על חטא:

איני!?

והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן

:

על שבעה דברים נגעים באין

:

א. על לשון הרע ב. על שפיכות דמים ג. על שבועת שוא ד. על גילוי עריות ה. על גסות הרוח ו. על הגזל ז. על צרות העין.

הרי שהמצורע חוטא הוא!?

ומשנינן:

התם

, במצורע,

מנגעיה הוא דאיכפר ליה

[בנגעו כבר התכפר לו חטאו] על ידי היסורים והבושת שיש לו, ואינו מביא את הקרבן לכפר על חטאו, כיון שחטאו כבר נתכפר.

ו

כי מייתי קרבן

[כאשר הוא מביא קרבן], הוא כדי להיטהר לגמרי,

לאשתרויי בקדשים הוא דקא מייתי

[כדי להיות מותר בקדשים מביא הוא קרבן, שכל מחוסרי כפורים אסורים באכילת קדשים עד שיביאו כפרתם, כיון שרק בהבאת הקרבן נשלמת טהרתם].

ומקשינן:

אלא מעתה

, שחטאת אינה טעונה נסכים משום שהיא באה על חטא; תיקשי:

"

חטאת נזיר

" - שהוא מביא במלאת ימי נזירותו -

תהא טעונה נסכים, לפי שאינה באה על חטא!?

ומשנינן:

סבר לה

רבי שמעון

כרבי אליעזר הקפר, דאמר: נזיר נמי חוטא הוא

, לפי שציער עצמו מן היין.

שנינו במשנה:

רבן גמליאל אומר: כשם

שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה:

תניא: אמר להן רבן גמליאל לחכמים

:

סופרים! הניחו לי, ואדרשנה כמין חומר

: