שבועות 16a — תלמוד אויף ייִדיש

על פי נביא נאכלת, ועל פי נביא נשרפת

, כלומר, לא מטעם "יוצא" נשרפת, אלא שכך הורו בשעת קידוש ירושלים חגי זכריה ומלאכי הנביאים, ואין טעם בדבר. שנינו במשנה: ו

כל שלא נעשית בכל אלו

הנכנס לשם אין חייב עליה:

איתמר

:

רב הונא אמר

: "כל שלא נעשית

בכל אלו

"

תנן

, ואם חסר בקידוש אחד מן הדברים שנשנו במשנתנו אינו קידוש.

רב נחמן אמר

: "כל שלא נעשית

באחת מכל אלו

"

תנן

, ואין כל הדברים שנשנו במשנתנו מעכבים את הקידוש, אלא אף באחד מהם די שיחול הקידוש -

וטעמו של רב נחמן הוא, משום שהרי בימי עזרא קידשו את ירושלים ולא היו שם מלך ולא אורים ותומים, הרי שאין כל השנויים במשנה מעכבים.

ומפרשינן מחלוקתם:

רב הונא אמר

: "

בכל אלו

"

תנן

, ואף על גב שמקידושו של עזרא הרי מוכח שאין כולם מעכבים, היינו משום דהוא

קסבר: קדושה ראשונה

שקידש שלמה את ירושלים

קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבא

, כלומר, לא בטלה הקדושה הראשונה מירושלים אלא קיימת היא מאז ולעולם, ונמצא שלא הוצרכה ירושלים לקידוש מחדש,

ועזרא

שעשה מה שעשה

זכר בעלמא הוא דעבד

, ואין ללמוד מזה לקידוש גמור.

רב נחמן אמר

: "

באחת מכל אלו

"

תנן

, היינו משום דהוא

קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, ועזרא קדושי קדיש

קידוש גמור

אף על גב דלא הוו אורים ותומים

, הרי שאין כל השנויים במשנתנו מעכבים, ולמדנו שדי באחד מהן כדי לקדש.

איתיביה רבא לרב נחמן

מלשון משנתנו, ששנינו: "

כל שלא נעשית בכל אלו

"!?

תירץ לו רב נחמן לרבא:

תני

במשנתנו "כל שלא נעשית

באחת מכל אלו

".

תא שמע

כדברי רב הונא מהא דתניא:

אבא שאול אומר: שני ביצעין

[משטחים]

היו בהר המשחה

[הר הזיתים]:

תחתונה

, כלומר, האחת היתה בשפולי ההר,

ועליונה

, והשניה היתה למעלה הימנה בשיפוע ההר; וחילוק היה ביניהן באופן הקידוש:

תחתונה נתקדשה בכל אלו

שנשנו במשנתנו, כי בימי בית ראשון כשהיו כל אלו הכניסוה וחיברוה לעיר על ידי חומה אחרת שבנו סביבה -

ואילו

עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה

[כשעלו ישראל מגולת בבל] שהוסיפו על העיר ובנו היקף חומה אחרת מבחוץ,

שלא במלך ושלא באורים ותומים;

ולפיכך:

תחתונה שהיתה קדושתה גמורה, עמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים

הנאכלים בירושלים,

אבל לא מעשר שני

שמקום מאכלו הוא בירושלים, כי הקפידו הם לאוכלה דוקא לפנים מחומת ירושלים הראשונה -

ו

אילו

חברים אוכלין שם קדשים קלים

ומעשר שני

, שהרי היתה לה קדושה גמורה של ירושלים.

ואילו בעליונה שלא היתה קדושתה גמורה, עמי הארץ היו נכנסין שם ואוכלים שם קדשים קלים

שלא כדין,

אבל לא מעשר שני

.

ו

אילו

חברים אין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני

, שהרי אינה קדושה בקדושת ירושלים.

ומפני מה לא קידשוה

עולי גולה?

משום

שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין

של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר

, ובימי עולי גולה לא היה מלך ולא אורים ותומים, ולא היו יכולים לקדש כדין.

ולמה קידשוה?

ועד שלא מסיימת הגמרא להביא את כל הברייתא, תמהה הגמרא על לשון הברייתא: איך אתה אומר

"למה קידשוה!?"

ו

הא אמרת לא קידשוה!?

אלא

כך היא כוונת הברייתא:

למה הכניסוה

וחיברוה לירושלים?

מפני שתורפה

[גילויה וערותה]

של ירושלים היתה, ונוחה היא ליכבש משם

.

הרי מבואר מברייתא זו שאי אפשר לקדש בלא שיהיו כל אלו השנויים במשנתנו, ודלא כרב נחמן הסובר, שדי באחת מכל אלו!?

ומשנינן:

תנאי היא

, דין זה תלוי במחלוקת תנאים - שהרי בברייתא שתתבאר בסמוך מבואר שנחלקו תנאים בדין קדושה ראשונה אם קידשה לעתיד לבא, ובמחלוקת זו תלוי גם אם כל אלו מעכבים, וכפי שנתבאר לעיל בגמרא; ואם כן, אין כאן קושיא על רב נחמן, כי אותה ברייתא הסוברת כרב הונא, הוא משום שהיא סוברת כדעת האומר "קידשה לעתיד לבא" ולא הוצרך עזרא לקדש, ולכך היה די בלא שיהיו כל אלו. אבל קידוש ממש אינו חל בלי שיהיו כל אלו. אבל רב נחמן סובר כמו התנא הסובר שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, ולא נתקדשה ירושלים בימי עזרא אלא על ידי קידושו, הרי שמועיל הקידוש בלי שיהיה את כל אלו.

דתניא: אמר רבי אליעזר

:

שמעתי

מרבותי: כשעלו בני הגולה בימי עזרא, התחילו להקריב קרבנות עשרים ושתים שנה קודם שנגמר בנין הבית, ולפיכך:

כשהיו בונין

בימי עזרא

בהיכל, עשו

בתחילה - כדי שיוכלו להקריב קרבנות -

קלעים

כתחליף

ל

חומת ה

היכל, וקלעים

כתחליף

ל

חומת ה

עזרות

, עד שיבנו את חומותיהם

; אלא

שהיה חלוק מקום החומה שבנו ביחס לקלעים בין ההיכל והעזרות:

שבהיכל בונין

את החומה

מבחוץ

לקלעים, כלומר, נתנו את הקלעים לפנים ממקום החומה העתידה, ואת החומה היו בונים במקום הראוי לה מחוץ לקלעים

; ו

אילו

בעזרות בונין

את החומה

מבפנים

לקלעים, כלומר, נתנו את הקלעים מחוץ למיקומה של החומה, ואת החומה היו בונים במקומה לפנים מן הקלעים.

אמר רבי יהושע: שמעתי

מרבותי:

א.

שמקריבין

קרבנות במקום העזרה

אף על פי שאין

עדיין שם

בית

.

ב.

אוכלין קדשי קדשים

במקום העזרה

אף על פי ש

עדיין

אין

שם

קלעים

לעזרה.

ג. אוכלים

קדשים קלים ומעשר שני

בירושלים

אף על פי ש

עדיין

אין חומה

-

מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבא

.

ומכאן יש ללמוד מחלוקת תנאים בדין "קידשה לעתיד לבא", שהרי:

לאו מכלל

, האם אין הדבר כן דיש כאן מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע:

דרבי אליעזר סבר

: קדושה ראשונה

לא קידשה לעתיד לבא

, ולפיכך אמר רבי אליעזר שהוצרכו לעשות קלעים עד שיבנו את החומה, דאם אין בית אין קרבן דקדושה ראשונה בטלה לה; ועל זה בא רבי יהושע לחלוק שאין צריך בית ולא קלעים ולא חומה, כי קדושה ראשונה לא בטלה.

אמר

תמה

ליה רבינא לרב אשי

:

ממאי

, מהיכן מוכרח שיש כאן מחלוקת בדין זה, והרי

דלמא דכולי עלמא קדושה

ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא

, וכמו שאמר רבי יהושע, ואין כאן מחלוקת בדבריהם כלל,

ומר

רבי אליעזר -

מאי דשמיע ליה קאמר, ומר

רבי יהושע -

מאי דשמיע ליה קאמר

, והיינו שאין שתי השמועות חלוקות, אלא שתי שמועות בשני ענינים הם -

וכי תימא

: והרי ממקומו הוא מוכרע שרבי אליעזר סובר לא קידשה לעתיד לבא, שאם לא כן,

קלעים, לרבי אליעזר, למה לי?

לשם מה הוצרכו כלל לקלעים, אם לא שאי אפשר להקריב בלי בית ולכך הוצרכו הקלעים.

זו לא קשיא - כי הוצרכו הקלעים

לצניעותא בעלמא

, בעת הקרבת הקרבנות; ואם כן אין הכרח מכאן שנחלקו תנאים בדין קדושה ראשונה, ואם כן אכתי תיקשי על רב נחמן שאמר "באחת מכל אלו תנן", מן הברייתא דלעיל שמבואר בה שאינה קדושה אלא בכולם!?

אלא הני תנאי

[תנאים אלו] הם שנחלקו בדין קדושה ראשונה אם קידשה לעתיד לבא:

דתניא

:

שנינו בערכין לב א "ואלו הן בתי ערי חומה [שדין גאולת המוכר מן הקונה שונה מבתי ערי החצרים, ואין להם גאולה אלא עד שנה, ולאחר שנה נחלט ביד הלוקח], שלש חצרות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של ציפורי, וחקרה של גוש חלב ויודפת.

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי

:

למה מנו חכמים

במשנה בערכין רק

את

הערים ה

אלו

לענין מצות בתי ערי חומה, אף על פי שהרבה עיירות היו מוקפות חומה? משום

שכשעלו בני הגולה

בימי עזרא

מצאו

את הערים ה

אלו

,

וקידשום

בקדושת בתי ערי חומה.

אבל ראשונות, בטלו משבטלה

הארץ

, כלומר, כשגלו ישראל מן הארץ.

אלמא קסבר

רבי ישמעאל בר יוסי:

קדושה ראשונה

שנתקדשו הערים

קידשה לשעתה, ולא קידשה לעתיד לבא

-

הרי לנו תנא אחד הסובר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא; ומאידך תנא אחר סובר שקידשה לעתיד לבא, שהרי:

ורמינהי

סתירה מברייתא אחרת, ששנינו בה:

אמר רבי ישמעאל בר יוסי: וכי אלו

ערים מוקפות חומה בארץ ישראל

בלבד היו?

והלא כבר נאמר

במלחמת ישראל בעוג: "

ששים עיר כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן, כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה

דלתיים ובריח", הרי שהיו ערים רבות מוקפות חומה -

אלא למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני

הגולה מצאו אלו וקידשום

-

ועד שלא סיימה הגמרא להביא את המשך הברייתא, ששנינו שם: ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה בידך מסורת מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצוות אלו נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא - מקשינן עלה:

וכי

קידשום השתא

כשעלו מן הגולה,

הא אמרינן לקמן

בהמשך הברייתא -

דלא צריכא לקדושי

, אלא כל עיר שהיתה מוקפת חומה קדושה לשעתה ולעתיד לבא, ולמה לי קידוש אחר!?

ומשנינן:

אלא

כך תאמר:

מצאו

ערים

אלו ומנאום!

ושוב חוזרת הגמרא לסיים את הברייתא:

ולא אלו

הערים

בלבד

הם בדין ערי חומה,

אלא כל שתעלה בידך מסורת מאבותיך

שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כל מצוות אלו

נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא

-

והרי

קשיא דרבי ישמעאל בר יוסי, אדרבי ישמעאל בר יוסי!?

ויישבו על כך בני הישיבה שני תירוצים:

איבעית אימא: תרי תנאי

נינהו

אליבא דרבי ישמעאל בר יוסי

[שנחלקו בדעתו של רבי ישמעאך ברבי יוסי] -

איבעית אימא: חדא מינייהו

[אחת מן הברייתות],

רבי אלעזר בר יוסי אמרה

, כדמפרש ואזיל.

ובין כך ובין כך מצינו שנחלקו תנאים בקדושה ראשונה אם קידשה לעתיד לבוא.

דתניא: רבי אלעזר בר יוסי אומר

: כתיב בפרשת בתי ערי חומה "

אשר לוא חומה

", ולמדנו מלשון "לוא", שמצד אחד משמע "אשר לא חומה", שאין לא חומה. ומצד שני משמע "אשר לו חומה", שיש לו חומה:

אף על פי שאין לו

חומה

עכשיו, והיה לו קודם לכן

. וכשם שלענין חומה כך, הוא הדין לענין קדושה גם כן, אף על פי שלא קידשה עכשיו רק קודם לכן, קידשה גם כן לעתיד לבא.