טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
שבת 64a — תלמוד אויף ייִדיש
שבת 64a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — שבת 64a
אמר ליה
: למדנו טומאת שרצים מטומאת מת משום ד
גמר כלי
האמור בשרצים דכתיב "כל כלי אשר יעשה מלאכה" - מ
כלי
האמור
התם
בטומאת מת דכתיב "כל כלי מעשה".
שנינו בברייתא:
מוסף שק
כל שהוא
על הבגד שטמא משום אריג.
והוינן בה:
אטו בגד לאו אריג הוא?
והרי בגד הוא יותר אריג משק?
ומשנינן:
הכי קאמר: מוסף שק
כל שהוא
על הבגד
, ש
אף על פי ש
השק
אינו אריג
כמו בגד מכל מקום
טמא,
ובזה יש חומר בשק יותר מבבגד .
והוינן בה:
למאי חזי?
למה ראוי אותו שק קטן שאינו אריג אלא קלע קטן העשוי מנוצה של עזים?
אמר רבי יוחנן: שכן עני קולע שלש נימין
של מטוה מנוצה של עזים
ותולה
לתכשיט
בצואר בתו,
ואף על פי שאינו אריג ממש, מכל מקום חשובה קליעתו זו כתכשיט ומקבל טומאה כאריג .
תנו רבנן: "שק"
האמור בכתוב שמקבל טומאת שרץ,
אין לי אלא שק
העשוי למלבושי רועים העשוי מנוצת עזים.
מנין לרבות את הקילקלי
שהוא בגד קשה העשוי משיער של עזים .
ואת החבק
אוכף של חמור.
תלמוד לומר: "או שק"
לרבות גם את אלו .
יכול שאני מרבה
אף
את החבלים ואת המשיחות
העשויים לצורך מדידה ושזורים הם ולא טווים ולא ארוגים,
תלמוד לומר: "שק"
שדוקא מה שדומה לשק טמא.
מה שק טווי ואריג
-
אף כל טווי ואריג
מקבל טומאה. והקולע שלש נימין הרי הן טוויים, וזה דרך אריגתו. אבל חבלים ומשיחות אינם טוויים כלל .
הרי הוא אומר ב
טומאת
מת: "וכל כלי עור וכל מעשה עזים וגו' תתחטאו"
ודרשינן "וכל"
לרבות
את
הקילקלי ואת החבק
שטמאים טומאת מת.
יכול שאני מרבה
לטומאת מת אף
את החבלים ואת המשיחות
, שהרי בטומאת שרץ מיעטם הכתוב, וכאן לא מיעט.
אינו כן, אינם טמאים טומאת מת ולא צריך פסוק למעט אותם,
ודין הוא
שלא נרבה אותם. שהרי
טימא
הכתוב
בשרץ, וטימא במת, מה כשטימא בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג, אף כשטימא במת לא טימא אלא טווי ואריג.
ולא חבלים ומשיחות.
ואם תאמר לא נוכל ללמוד משרץ, כי
הן אם היקל בטמא שרץ ש
טומאתו
היא קלה
, שטמא רק עד הערב,
נקיל בטומאת המת שהיא חמורה
, שטמא טומאת שבעה?
תלמוד לומר
: ילפינן
"בגד ועור
"
"בגד ועור" לגזירה שוה.
שלמדנו טומאת מת מטומאת שרץ.
נאמר "בגד ועור" בשרץ, ונאמר "בגד ועור" במת
-
מה "בגד ועור" האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג
-
אף "בגד ועור" האמור במת לא טימא אלא טווי ואריג.
ועוד למדנו טומאת שרץ מטומאת מת מגזירה שוה זו:
ומה "בגד ועור" האמור
במת טמא כל מעשה עזים
לרבות קילקלי וחבק
אף "בגד ועור" האמור בשרץ טמא כל מעשה עזים.
אין לי אלא דבר הבא מן העזים,
מנין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה?
תלמוד לומר: "או שק"
לרבות.
ומקשינן על דברי הברייתא:
והא אפיקתיה
כבר דרשנו את "או שק"
ל
רבות
קילקלי וחבק
, ואיך נדרוש מאותו פסוק כל דבר הבא מזנב סוס או פרה?
ומשנינן:
הני מילי
שדרשנו קילקלי וחבק מ"או שק" לרבות קילקלי וחבק
מקמי דליתיה גזירה שוה
לפני שדרשנו גזירה שוה היינו צריכים לריבוי זה עבורם, אבל
השתא דאתי גזירה שוה
טומאת שרץ לטומאת מת, אנו לומדים כל מעשה עזים בגזירה שוה, ושוב
אייתור ליה
דרשת "או שק", ולכן דרשו לרבות כל דבר העשוי מזנב הסוס או הפרה.
ואין לי
העשוי מזנב הסוס או הפרה
אלא ב
טומאת
שרץ,
שנאמר בה "או שק"
בטומאת מת מנין?
ודין הוא
למדנו טומאת מת מטומאת שרץ,
טימא במת וטימא בשרץ, מה כשטימא
בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים, אף כשטימא במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים.
שמא תאמר, לא נוכל ללמוד בבנין אב טומאת מת מטומאת שרץ, שהרי
הן אם הרבה
הכתוב
בטומאת
שרץ הטמא טומאת
ערב
בלבד
שהיא מרובה
, שהרי כל טומאות מגע הן טומאת ערב, כגון שרץ, נבילה ושכבת זרע וזב, והנוגע בטמא מת. וכי
נרבה
אנו
בטומאת
מת שהיא טומאת
שבעה, שהיא מועטת
, שלא נאמרה טומאת שבעה אלא במגע מת עצמו?
תלמוד לומר
: ילפינן
"בגד ועור
"
"בגד ועור" לגזירה שוה
.
נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת, מה "בגד ועור" האמור בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים,
שמקבל טומאה,
אף "בגד ועור" האמור במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים.
ומופנה,
גזירה זו של "בגד ועור", משום ששתי תיבות אלו מיותרות הן. אבל גזירה שוה שאינה מופנה אפשר להשיב עליה.
דאי לאו מופנה
גזירה שווה זו, אם כן
איכא למפרך
-
מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה
מה שאין כן מת שאינו מטמא בכעדשה .
לאי
, באמת
אפנויי מופני
, מיותר, מה שכתבה התורה "בגד ועור" כדי שנדרוש גזירה שוה, אבל לטומאת שרץ עצמה אין צורך בפסוק זה.
שהרי
מכדי שרץ איתקש
בפסוק
לשכבת זרע דכתיב "איש אשר תצא ממנו שכבת זרע" וסמיך ליה "איש אשר יגע בכל שרץ", וכתיב ביה בשכבת זרע "וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע".
אם כן
"בגד ועור" דכתב רחמנא בשרץ למה לי,
והרי אפשר ללמוד זאת מטומאת שכבת זרע?
שמע מינה,
שמיותר בגד ועור האמורים בטומאת שרץ
לאפנויי
, ללמדנו גזירה שוה, שאין משיבין עליה פירכא, שהרי זה כאילו כתבה התורה במפורש דין זה.
ואכתי
יש להקשות
שמופנה מצד אחד הוא
. שרק האמור בשרץ מיותר ולא האמור במת.
הניחא למאן דאמר
שגם גזירה שוה שהיא
מופנה מצד אחד למידין
גזירה שוה
ואין משיבין
.
אלא למאן דאמר למידין ומשיבין
-
מאי איכא למימר?
הרי כאן הוא מופנה רק מצד אחד, ויש עליה פירכא?
ומתרצינן: יש לומר
ד
" בגד ועור" האמור ב
מת נמי אפנויי מופנה
ומיותר לגזירה שוה זו.
כי
מכדי, מת
גם כן
אתקש לשכבת זרע דכתיב "והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע" וכתיב בשכבת זרע "וכל בגד וכל עור",
אם כן
"בגד ועור" דכתב רחמנא במת למה לי,
הרי אפשר ללמוד זאת משכבת זרע?
שמע מינה, לאפנויי
ואם כן גזירה שוה זו מופנה היא משני צדדין, ואין משיבין עליה פירכא כלל .
בפרשת מעשה מדין נאמר:
"ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז".
ומפרשינן:
אמר רבי אלעזר: עגיל
האמור שם -
זה דפוס של דדין
שמונחות בו.
כומז
האמור שם -
זה דפוס של בית הרחם.
אמר רב יוסף: אי הכי
שזהו כומז האמור שם, מובן שזהו
היינו דמתרגמינן
בתרגום אונקלוס את הפסוק "כומז" - זהו
מחוך
-
דבר המביא לידי גיחוך
לידי שחוק וקלות ראש.
אמר ליה רבה: מגופיה דקרא שמעת מינה
שכומז הוא דפוס של בית הרחם כי שמו רומז עליו:
כומז
שהוא נוטריקון [רמז לשוני] -
כאן מקום זימה.
עוד נאמר בפרשת מעשה מדין:
"ויקצוף משה על פקודי החיל".
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון?
שמא עשיתם במדין עבירות וקלקול כמעשה שטים שזנו עם בנות מואב, ולכך הוצרכתם קרבן .
אמרו לו
ישראל למשה:
לא נפקד ממנו איש
לא נחסר מאתנו אף אחד, שנהגנו כולנו כדין. [ונפקד מלשון נחסר, והיינו ממדרגתו בשמירת המצוות].
אמר להן: אם כן כפרה למה
הוצרכתם?
אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו
שלא נכשלנו בה, אבל
מידי הרהור לא יצאנו
.
מיד
הקריבו קרבן, שנאמר
"ונקרב את קרבן ה '".
תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה?