טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג

שבת 55b — תלמוד אויף ייִדיש

שבת 55b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.

אָריגינעלער טעקסט — שבת 55b

מיתיבי: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?

אמר להם: מצוה קלה ציויתיו

, שלא יאכל מעץ הדעת,

ועבר עליה!

אמרו לו: והלא משה ואהרן, שקיימו את כל התורה כולה, ו

למה הם

מתו?

אמר להם

הקב"ה בלשון הכתוב בספר קהלת: "הכל - כאשר לכל! כי

מקרה אחד

יקרה

לצדיק ולרשע, לטוב

ולטהור ולטמא"! שמאחר שנגזרה מיתה על האדם, כולם נכללו בגזירה זו.

הרי שאף על מי שלא חטא כלל נגזרה מיתה. וקשה על רב אמי.

ומשנינן

: רב אמי,

הוא דאמר כי האי תנא

:

דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן

-

בחטאם

שחטאו במי מריבה

מתו. שנאמר

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן,

יען לא האמנתם בי

להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". שמתו קודם הכניסה לארץ.

ויש לנו לדייק, שאמר להם הקב"ה:

הא אילו האמנתם בי

, ולא חטאתם -

עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם!

מיתיבי: ארבעה

אנשים, במשך כל הדורות, לא היו ראויים למות, ולא

מתו

אלא

בעטיו

בגללו

של נחש

, שהשיא את חוה בעץ הדעת, ועל ידי כן ירדה מיתה לעולם. ולא מחמת חטאם מתו, לפי שלא חטאו מימיהם .

ואלו הם:

בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד

.

וכולהו

ידענו על כך

מגמרא

[בקבלה].

לבר מישי אבי דוד, דמפרש ביה קרא

שלא חטא מימיו.

דכתיב "ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא. ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי, אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב

". וצרויה היא אחות דוד. נמצא שאביגיל שהיא אחותה של צרויה, הרי היא בת ישי אבי דוד. ונקראת "בת נחש".

וכי בת נחש הואי, והלא בת ישי הואי?

-

ד

ה

כתיב בבני ישי, "ואחיותיהן צרויה ואביגיל

"!?

אלא

, מכאן שלא חטא ישי. ולכן קראו לבתו "בת נחש". לומר:

בת מי שמת

רק

בעטיו של נחש!

והוינן בה: האי ברייתא -

מני

היא?

אילימא

אותו

תנא, ד

תניא: "אמרו

מלאכי השרת

מפני מה קנסת מיתה, וכו'".

אי אפשר לומר כך.

שהרי לפי אותו תנא יש להקשות:

והא איכא נמי משה ואהרן

שלא חטאו.

אלא לאו

, האי ברייתא - כ

רבי שמעון בן אלעזר היא

. שאמר "אף משה ואהרן בחטאם מתו". ויש רק אותם ארבעה שמתו בלא חטא.

ושמע מינה

, שכולם מודים ש

יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עון

. וקשה על רב אמי.

ו

מסקינן:

תיובתא דרב אמי תיובתא!

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר

כי

ראובן חטא

במעשה בלהה,

אינו אלא טועה.

לפי

שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר

".

מלמד, שכולן שקולין כאחת!

ונכתב כן לאחר מעשה בלהה כדי להוציא מלב הטועים, שלא יחשדוהו.

אלא מה אני מקיים

איך נפרש את הפסוק "וילך ראובן

וישכב את בלהה פילגש אביו

"? -

מלמד, שבלבל מצעו של אביו

. שהוציא את מטת יעקב מאהל בלהה, והכניסה לאהל לאה.

ומעלה עליו הכתוב, כאילו שכב עמה

.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל

נקי

אותו צדיק

ראובן

מאותו עון

שמובן מפשטות הפסוק,

ולא בא

אירע

מעשה זה

של משכב בלהה

לידו

.

כי, וכי

אפשר שעתיד זרעו

של ראובן

לעמוד על הר עיבל, ולומר "ארור שוכב עם אשת אביו", ויבא חטא זה לידו

של ראובן?!

אלא מה אני מקיים

[מפרש] את הפסוק

"וישכב את בלהה פילגש אביו

"? - שאת

עלבון אמו תבע

ראובן. שבחיי רחל היתה מטתו של יעקב נתונה באוהל רחל. וכשמתה, הכניס יעקב את מטתו לאהל בלהה שפחתה.

ואמר

ראובן:

אם רחל אחות אמי היתה צרה לאמי

, וכי בלהה

שפחת אחות אמי תהא

אף היא

צרה לאמי?!

עמד

ראובן

ובלבל את מצעה

, שהעביר את מטת יעקב לאהל אמו.

אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל

ראובן.

אחת של שכינה, ואחת של אביו. והיינו דכתיב "אז חללת יצועי עלה

". שאותו שם שהיה עולה על יצועו של יעקב [דהיינו שכינה], נסתלק ממנו על ידי מעשה ראובן .

ודייקו כך ממה שלא נאמר "אז חללת יצועי עלית", אלא "עלה". משמע שעל השכינה נאמר. שעד שלא נבנה אהל מועד, היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים.

ומה שאמרנו שראובן לא חטא,

כ

מחלוקת

תנאי

היא.

דתניא: כתיב בברכת יעקב לראובן

"פחז כמים אל תותר

".

רבי אליעזר אומר

: "פחז" הוא נוטריקון של:

פ -

פזתה

, פזיז היית, ומיהרת לחטוא.

ח -

חבתה

חטאת.

ז -

זלתה

, זלזלת.

רבי יהושע אומר

: "פחז" הוא נוטריקון של

פסעת

[עברת]

על דת, חטאת, זנית

.

רבן גמליאל אומר: פיללתה

, התפללת להנצל מן החטא,

חלתה

מלשון חילוי, כמו "ויחל משה",

זרחה תפלתך

וניצלת מן החטא.

אמר רבן גמליאל: עדיין אנו צריכים ל

רבי אלעזר ה

מודעי

שיפרש לנו מקרא זה!

רבי אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה, ודורשה

לנוטריקון שלה מסופה לתחלתה:

זעזתה

ויראת מלחטוא.

הרתעתה

את עצמך מלחטוא.

פרחה חטא ממך

.

נמצא, שלרבי אליעזר ולרבי יהושע, חטא ראובן. ולרבן גמליאל ולרבי אלעזר המודעי, בקש לחטוא ולא חטא.

רבא אמר, ואמרי לה

שאמר זאת

רב ירמיה בר אבא

: "פחז" הוא נוטריקון הפוך של:

זכרת ענשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול

לכבוש את יצרך,

פירשת מלחטוא

.

ועתה מבארת הגמרא כי יש עוד אנשים שסבורים שהם חטאו, אבל באמת הם לא חטאו, ונותנת בהם הגמרא "סימן":

ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, ושלמה, ויאשיהו, סימן!

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר

ש

בני עלי חטאו

בחטא אשת איש האמור בהם,

אינו אלא טועה. שנאמר "ושם שני בני עלי, חפני ופנחס, כהנים לה"

'.

וסבר לה

רבי יונתן

כרב. דאמר רב: פנחס לא חטא

, כמבואר בסמוך.

ומקיש

הפסוק את

חפני לפנחס. מה פנחס לא חטא, אף חפני לא חטא

.

אלא מה אני מקיים

[מפרש] את הפסוק "ואת

אשר ישכבון את הנשים

הצבאות פתח אהל מועד"?

שהיו מסרבים להקריב קרבנות, ולא היו מקריבים כי אם בקושי, כדכתיב שם. וכשהיו יולדות וזבות באות למשכן שילה להקריב את קיניהן, היו הם שוהים מלהקריבן. ולא סמכו הנשים עליהם שיקריבו את קיניהן ונתעכבו שם. ו

מתוך ששהו

בני עלי מלהקריב

את קיניהן,

גרמו לכך

שלא הלכו

הנשים

אצל בעליהן,

עד שראו את קיניהן קרבין . לפיכך,

מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום

, לפי שביטלון מפריה ורביה.

אמנם, אף שלא חטאו בחטא אשת איש, אבל חטאו בבזיון קדשים.

גופא: אמר רב: פנחס

בן עלי

לא חטא

באשת איש.

שנאמר "ואחיה בן אחיטוב, אחי אי כבוד, בן פנחס בן עלי כהן ה'

בשלה נושא אפוד

וגו"

'. וכי

אפשר שחטא

אשת איש

בא לידו, ו

עדיין

הכתוב מייחסו

לשבח, ומייחס אחריו את בן בנו?!

והלא כבר נאמר "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב, ומגיש מנחה לה' צבאות

".

ודרשינן:

אם ישראל הוא

האיש החוטא -

לא יהיה לו

בן

"ער

" [חריף להבין ולהורות]

בחכמים, ולא

בן

"עונה" בתלמידים.

ואם כהן הוא

החוטא -

לא יהיה לו בן "מגיש מנחה

".

והכתוב הזה מדבר במי שבא על הנכרית ועל הזונה. ואילו כאן מייחס את אחיה בן אחיטוב, שהוא כהן מגיש מנחה, לפנחס בן עלי.

אלא לאו, שמע מינה, פנחס לא חטא

. והפסוק "אשר ישכבון את הנשים", על חפני לבדו נאמר. ורב חולק על רבי יונתן שאמר ששניהם לא חטאו.

ומקשינן:

אלא

קשה, ד

הא כתיב

בהו

"אשר ישכבון

", בלשון רבים, ומשמע ששניהם חטאו.

ומשנינן:

"ישכבן" כתיב

, בכתיב חסר בלא וא"ו. ועל חפני לבדו נאמר הפסוק.

ושוב מקשינן:

והכתיב

בתוכחת עלי לבניו

"אל בני, כי לא טובה השמועה

אשר אנכי שומע, מעבירים עם ה'".

אמר רב נחמן בר יצחק: "בני" כתיב

. ואף שהניקוד הוא "בני" ברבים, הכתיב יכול להתפרש כ"בן שלי", ביחיד.

ושוב מקשינן:

והכתיב "מעבירים

" ברבים, ועל שניהם נאמר.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: "מעבירם" כתיב!

[ורש"י לא גרס זאת. שהרי בספרים המוגהים כתוב "מעבירים"] .

ומקשינן:

והכתיב בני בליעל

בלשון רבים?

ומתרצת הגמרא:

מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.