שבת 156a — תלמוד אויף ייִדיש

אמר רב חסדא

:

רבי יוסי בר יהודה היא

. ומיירי כשמגבל בשינוי [כדמוקי לה בסמוך]. ומאחר דאינו מחייב אלא בגיבול, כיון שנעשה הגיבול בשינוי אין בו משום לש. אבל לרבי דמחייב על עצם נתינת המים, לא מהני מה דמשנה בגיבול. שהרי אף בלא גיבול כלל הוא חייב.

והני מילי

דמותר,

הוא

דוקא היכא

דמשני

ומגבל שלא כדרך שהוא עושה בחול. וכיון שאין עושה כדרך לישה, מותר.

והוינן בה:

היכי משני?

אמר רב חסדא

: שמגבל

על יד על יד

[מעט מעט].

ושוין

כולי עלמא, ומודים

שבוחשין

בתרווד [כף]

את השתית

[תערובת של קמח ומים ושמן ומלח] בחומץ

בשבת

. ואף רבי שמחייב בנתינת מים לבד מתיר בהכי. כיון דעביד שינוי בעצם נתינת המים, כמבואר להלן.

ו

כולי עלמא מודים

ששותים זיתום המצרי

בשבת. ואינו אסור משום גזירת רפואה. שהרי אף בלא רפואה נמי משקה הוא. ותנן "כל המשקין שותה אדם לרפואה בשבת".

ומקשינן: ואיך מותר לבחוש את השתית? והרי גיבול הוא,

והאמרת

דלרבי

"אין גובלין

".

ומשנינן:

לא קשיא. הא

דאין גובלין,

ב

עיסה

עבה.

ו

הא

דבוחשין את השתית, היינו

ב

עיסה

רכה

. ובבלילה רכה אין משום לישה.

[וכן הוא לרבי. אבל לרבי יוסי בר יהודה, מותר אף בעבה על ידי שינוי ].

והני מילי

דמותר,

הוא

דוקא היכא

דמשני,

ובוחש שלא כדרכו.

והוינן בה:

היכי משני?

אמר רב יוסף: בחול

דרכו שהוא

נותן את החומץ, ואחר כך נותן את השתית. ובשבת

ישנה מכך, ויהיה

נותן את השתית, ואחר כך נותן את החומץ.

לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה

בשבת

לגבלא דבי נשיא

[שומר הבהמות של אביו, שהיה מגבל את מאכלן],

דקא גביל

מורסן במים על ידי שינוי,

וספי

[האכיל]

ליה לתוריה

[לשורו].

בטש

[מחה]

ביה

לוי.

אתא

רב הונא

אבוה

דלוי,

ואשכחיה

כשהוא מוחה במגבל.

אמר ליה: הרי אמר אבוה דאמך משמיה דרב

-

ומנו

אבי אמו של לוי,

רבי ירמיה בר אבא

הוא -:

גובלין

את המורסן בשבת, אבל

לא מספין

בו את הבהמה. וכדתנן במתניתין "אין מאמירין את העגלים".

ו

עגל קטן

ד

עדיין לא למד לאכול בעצמו ו

לא לקיט

את האוכל בלישניה,

מהלקיטין

[מלעיטין]

ליה

.

והני מילי

דגובלין את המורסן,

הוא

דוקא היכא

דמשני

בגיבול.

היכי משני?

אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי

: מגבלו

שתי וערב

. שפעם אחת מוליך את המקל שתי, ופעם אחת ערב.

ותמהינן:

והא לא מיערב

המורסן

שפיר

בהכי.

אלא

אמר רב יהודה: מנערו בכלי

. ומתערב מאליו בלא שיגבלו בידיו. וזהו שינויו.

כתיב אפינקסיה דזעירי: אמרית

שאלתי

קדם רבי

-

ומנו

רבו של זעירי,

רבי חייא

ושאלתיו:

מהו לגבל

בשבת?

ואמר

לי רבי חייא:

אסור

.

ושוב שאלתיו:

מהו לפרק

בשבת אוכל מתוך כלי שלפני בהמה זו ולתתו לפני בהמה אחרת?

ואמר

לי:

מותר

. ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוא, אלא ודאי חזי הוא. לפי שאין הבהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה .

אמר רב מנשיא

: מדה

חדא

שרגילין לתת לפני בהמה אחת בחול, נותנין אותה אף בשבת

קמי חד

בהמה. וכן

תרי

מדות

קמי תרי

בהמות,

שפיר דמ

י, ונותנין כן אף בשבת. אבל ליתן

תלתא

מדות

קמי תרי

בהמות,

אסור

. דהואיל ואף בחול אין נותנין הרבה כל כך, טירחא דלא צריכה היא, ואסורה בשבת. וכל שכן דתרי מדות קמי בהמה אחת, דאסור.

רב יוסף אמר

: מותר להרבות במדת האוכל וליתן לפני הבהמה

קב, ואפילו קביים

.

עולא אמר

: מותר ליתן לפניה אף

כור, ואפילו כוריים

.

כתיב אפינקסיה דלוי: אמרית קדם רבי

-

ומנו

רבו,

רבינו הקדוש

ושאלתיו

על

מה

דהוו גבלין

אינשי

שתיתא בבבל.

ו

הוה צוח רבי

-

ומנו, רבינו הקדוש

-

על דהוו גבלין שתיתא

, ומחה על כך.

ולית

מאן

דשמיע ליה

, ולא קבלו את דבריו.

ולית חילא בידיה למיסר

[לא היה כח ביד רבי לאסור לגמרי] את גיבול השתית,

מ

שום

דרבי יוסי בר יהודה

התיר זאת. שהרי אף בבלילה עבה התיר לגבל על ידי שינוי. וכל שכן בשתית שהיא רכה.

כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי

מאן ד

נולד

בחד בשבא

[ביום ראשון],

יהי גבר, ולא חדא ביה

. כלומר, יהיה אדם שלם במדה אחת, ולא תהיה בו אף מדה אחת אחרת.

והוינן בה:

מאי "ולא חדא ביה

"?

אילימא

, שיהיה כולו רע ו

לא

תהיה בו אף

חד

מדה

לטיבו

[שום מדה טובה] - הא ליכא למימר הכי.

ד

האמר רב אשי: אנא בחד בשבא הואי

[נולדתי]. וודאי היו בו הרבה מדות טובות.

אלא, לאו

, שיהיה כולו טוב ולא תהיה בו אפילו

חדא

מדה

לבישו

[לרעה] - הא ליכא נמי למימר הכי.

ד

האמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא, הווין

[נולדנו]

בחד בשבא. אנא

נעשיתי

מלך

[ראש ישיבה].

והוא

[בר קקוזתא]

הוה ריש גנבי.

שכל מי שנולד ביום ראשון, נעשה ראש. כמו שיום זה הוא ראש למעשה בראשית. שמע מינה, דנולדים בו צדיקים ואף רשעים.

אלא

הכי קאמר: מי שנולד באחד בשבת,

אי

[או]

דכולי

מדותיו הן

לטיבו

[מדות טובות],

אי כולי

מדותיו הן

לבישו

[מדות רעות] .

[

ומאי טעמא?

משום

דאיברו ביה

ביום זה,

אור וחושך

. והוא רמז לצדיקים ורשעים. והמהרש"ל לא גריס לה].

האי מאן ד

נולד

בתרי בשבא

[ביום שני],

יהי גבר רגזן

.

מאי טעמא?

-

משום דאיפליגו ביה מיא

. שביום שני למעשה בראשית הבדיל ה' בין מים עליונים למים תחתונים. וכן האדם הנולד בו, יתבדל מחברת בני אדם.

האי מאן ד

נולד

בתלתא בשבא

[ביום שלישי],

יהי גבר עתיר

[עשיר],

וזנאי

מזנה

יהא

.

מאי טעמא?

-

משום דאיברי ביה

ביום זה

העשבים

. וכתיב ביה "תדשא הארץ". והדשאים פרים ורבים מאוד, וממהרים לצמוח. והוא ענין עשירות וגם ענין פריצות.

[ועוד, דלא כתיב בעשבים "למינהו". אלא הם יוצאים בערבוביא ויונקים זה מזה].

האי מאן ד

נולד

בארבעה בשבא, יהי גבר חכים ונהיר

[זיותן, שפניו מאירות. ובערוך פירש שיהיה בעל זכרון].

מאי טעמא?

-

משום דאיתלו ביה מאורות

ביום זה. וכתיב "ותורה אור".

האי מאן ד

נולד

בחמשה בשבא, יהא גבר גומל חסדים

.

מאי טעמא?

-

משום דאיברו ביה דגים ועופות

. והן אינם טורחים במאכליהם. אלא הם ניזונים בחסדו של הקדוש ברוך הוא .

האי מאן ד

נולד

במעלי שבתא

[בערב שבת],

יהא גבר חזרן

.

אמר רב נחמן בר יצחק

: מאי

"חזרן

"? - מחזר

במצוות

. שכן דרך בני אדם בערב שבת, לחזר אחר מצות שבת .

האי מאן ד

נולד

בשבתא

-

יהי

סופו ש

בשבתא ימות, על

שום

דאחילו

[חללו]

עלוהי

בלידתו

יומא רבא דשבתא.

אמר רבא בר רב שילא: ו

אותו אדם,

קדישא רבא יתקרי

. שיהיה פרוש וקדוש. וכדכתיב ביום השבת, "ויקדשהו" .

אמר להו רבי חנינא

לתלמידים שראו כל זאת בפנקסו של רבי יהושע בן לוי:

פוקו

[צאו] ו

אמרו ליה לבר ליואי

[לרבי יהושע בן לוי]:

לא מזל היום

שנולד בו

גורם

את עתידו של האדם,

אלא מזל השעה

שנולד בה גורם זאת.

שז' מזלות יש בגלגל הרקיע המשמשים בזה אחר זה, כל אחד שעה אחת, וחוזר חלילה. והם: חמה, נוגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק, ומאדים. וכל שעה מתחיל לשמש מזל אחר.

ו

האי מאן ד

נולד

ב

שעה של מזל

חמה, יהי גבר זיותן

. שיאירו פניו כמו שהשמש מאירה לעולם.

ויהי אכיל מדיליה, ושתי מדיליה

, ולא יצטרך לאחרים. כמו השמש, שאינה מאירה אלא בשעות הקבועות לה, ואינה מסיגה את גבול הלילה.

ורזוהי גליין

[כל סודותיו יהיו מגולים]. כמו השמש שהוא פומבי לכל. לפיכך,

אם גניב, לא מצלח

להסתיר את מעשה גנבתו.

האי מאן ד

נולד

ב

שעת

כוכב נוגה, יהי גבר עתיר, וזנאי יהי

.

מאי טעמא?

-

משום דתלי

[

דאיתיליד

]

ביה

במזל נוגה,

נורא

[אש]. לפיכך, יצר של תשמיש בוער בו כתנור.

האי מאן ד

נולד

ב

שעת מזל

כוכב, יהי גבר נהיר וחכים. משום ד

כוכב,

ספרא דחמה הוא

.

כי "כוכב" הוא כוכב הלכת הקרוב ביותר לחמה, ומקיף אותה במשך שמונים ושמונה יום בלבד.

ולכן, נחשב כאילו הוא הסופר של מזל חמה, לכתוב את דרך הילוכו ותקופותיו, כיון שהוא מצוי תמיד אצלו.

האי מאן ד

נולד

ב

שעת מזל

לבנה, יהי גבר

סביל מרעי

ן [סובל צרות]. כלבנה זו שמתמעטת והולכת.

ויהא

בנאי וסתיר, סתיר ובנאי

[יבנה ויסתור, ויסתור ויבנה שוב]. כלבנה זו שגדלה ומתמעטת וחוזר חלילה.

ויהא

אכיל

ממה

דלא דיליה ושתי דלא דיליה

, אלא משל אחרים. כלבנה זו שמסגת את גבול החמה למשול אף ביום.

ורזוהי כסיין

. שיצליח להסתיר סודותיו, כמו לבנה שאינה מאירה כל כך. לפיכך,

אם גניב, מצלח

בכך. לפי שלא יתגלו מעשיו.

האי מאן ד

נולד

ב

שעת מזל

שבתאי, יהי גבר דמחשבתיה בטלין

. לפי ש"שבתאי" משמש בתחלת יום השבת. והוא ממונה על חורבן והשבתת כל דבר. שכן המלאכה אסורה בשבת [מהרש"א].

ואית דאמרי: כל

מחשבות

ד

אחרין

מחשבין עליה

, יהיו

בטלין

.

האי מאן ד

נולד

ב

שעת מזל

צדק, יהי גבר צדקן

.

אמר רב נחמן בר יצחק

: ו"צדקן" היינו

צדקן במצות

. דהיינו במצות צדקה לעניים.

האי מאן ד

נולד

ב

שעת מזל

מאדים, יהי גבר אשיד דמא

[שופך דם].

אמר רב אשי

: מאי שופך דם? -

אי

[או]

אומנא

המקיז דם,

אי גנבא

ההורג נפשות,

אי טבחא

[שוחט],

אי מוהלא

. שלא נגזר עליו אלא שישפוך דמים. והבחירה בידו אם ישתמש בכח זה למצוות, או לאיסור [מהרש"א].

אמר רבה: אנא במזל מאדים הואי

[נולדתי]. וכי שופך דמים אני?

אמר

ליה

אביי

: אין. דהא

מר נמי עניש וקטיל

לבני אדם העוברים על דבריך.

איתמר: רבי חנינא אומר: מזל מחכים מזל מעשיר

. שלפי מזל הלידה נקבעת החכמה והעשירות של האדם.

ויש מזל

אף

לישראל

. ואין תפילה וצדקה משנה את המזל.

רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל

. שעל ידי תפלה וזכויות, משתנה מזל הישראל לטובה .

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה. דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל?

-

שנאמר "כה אמר ה', אל דרך הגוים אל תלמדו, ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה

". שמע מינה,

הם

הגוים

יחתו

[ייראו] ממזלות השמים. אבל

לא

יחתו מהם

ישראל

.

ואף רב סבר: אין מזל לישראל

.

דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל?

-

שנאמר

באברהם

"ויוצא אותו החוצה

, ויאמר הבט נא השמימה, וספר הכוכבים, אם תוכל לספר אתם, ויאמר לו כה יהיה זרעך".

מאי "ויוצא"? [שהרי לפי פשוטו, שהוציא אותו החוצה, קשיא. דהא במחזה היה, ולמה הוצרך להוציאו? הרי אף בתוך אהלו יכול היה להראותו. מהרש"א].

שאמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בן ביתי

[אליעזר]

יורש אותי?

אמר לו: לאו

.

"כי אם אשר יצא ממעיך

" יירשך.

אמר

אברהם

לפניו

: רבונו של עולם,

נסתכלתי באיצטגנינות

[חכמת המזלות]

שלי, ו

ראיתי שלפי מזלי

איני ראוי להוליד בן

.

אמר ליה הקדוש ברוך הוא: צא מאיצטגנינות שלך.

לפי

שאין מזל לישראל

.

[ש"אברם" אין לו בן, אבל "אברהם" יש לו בן. "שרי" לא תלד, אבל "שרה" תלד. רש"י, בראשית טו א].