שבת 117a — תלמוד אויף ייִדיש

ופרכינן:

מי דמי

טלטול תיק הספר לטילטול העור?

התם

בתיק הספר -

נעשה

התיק

בסיס ל

ספר שהוא

דבר המותר

, ולכן מותר לטלטלו.

הכא

בעור -

נעשה

העור

בסיס ל

בשר שהוא

דבר האסור

בשבת, שהרי מותר לאכול את בשר קרבן הפסח רק בערב, במוצאי שבת, בכניסת חג הפסח, ולכן אסור לטלטלו .

אלא, הכי קאמרי ליה: אם מצילין תיק של ספר עם הספר, ואף על פי שיש בתוכו מעות

שהן מוקצה -

לא נטלטל עור אגב בשר?

ופרכינן:

מי דמי?

התם

-

נעשה

התיק

בסיס לדבר האסור

המעות

ולדבר המותר

הספר. אבל

הכא

בעור -

כולו נעשה בסיס

רק

ל

בשר שהוא

דבר האסור!

אלא, הכי קאמרי ליה: אם מביאין תיק שיש בתוכו מעות מעלמא להציל בו ספר תורה

, למרות שבשעה שמביאים אותו הוא בסיס לדבר האסור בלבד -

לא נטלטל עור אגב בשר!?

והוינן בה:

והיא גופה

טלטול תיק עם מעות לבד, לצורך הצלת ספר -

מנלן

שמותר לעשות כך?

אילימא דמדהיכא

, כשם שבמקום

דאית ביה

מעות בתיק שיש בו ספר

לא

הצריך התנא ד

שדי להו

, אלא יכול ליטלו לתיק עם הספר ביחד עם המעות שבו -

איתויי נמי מייתינן

, מכאן אנו למדים שניתן להביא תיק ריק שאין בו ספר אך יש בו מעות כדי להציל ספר.

מי דמי?

התם

, כשיש בו מעות עם הספר לא הצרכנו לזרוק את המעות, כי

אדהכי והכי

, עד שישליכם

נפלה דליקה

בספר. אבל

הכא

, שמביא תיק ריק ממקום אחר,

אדהכא והכי

, בזמן שהוא צריך בין כה וכה להביאו -

לישדינן!

הוא יכול גם להופכו ולנער ממנו את המעות שבתוכו .

אלא, אמר מר בר רב אשי: לעולם

,,

כדאמרינן מעיקרא

. שנחלקו רק על ההפשט ואת זה דימו להצלת תיק עם ספר

ודקא קשיא לך הכא טלטול והכא מלאכה

כאן מדובר

כגון דלא קבעי ליה לעור

, שאינו מתכוון להפשיט עבור העור, ואינו נחשב מלאכה מהתורה באופן כזה.

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון

שסובר שמלאכה בשבת שעושה בלי כונה למלאכה, מותר

בפסיק רישיה ולא

ימות!

משל הוא, כאומר אני אחתוך ראש בהמה זו, ואיני מתכוון שתמות. שרבי שמעון מודה שאם ברור שיצא ממעשיו מלאכה, אסור אפילו אם אינו מתכוון .

ואם כן כשמפשיט בודאי אסור, שהרי ברור שהוא מפשיט עור?

ומשנינן:

דשקיל ליה בברזי

. שחותכו לעור לחתיכות קטנות שאין זה דרך הפשט .

הוצאת חפץ בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים אסורה מן התורה, והוסיפו חכמים, ואסרו גם את המקומות הדומים לרשות הרבים, שלא להוציא אליהם, ולא לטלטל בהם.

"מבוי" הוא מעבר אל רשות הרבים.

המבוי מוקף סביבו במחיצות, ובראשו פתח, שדרכו יוצאים דיירי הבתים אל רשות הרבים.

מן התורה הוא נחשב לרשות היחיד מכח המחיצות המקיפות אותו. אך כיון שהוא משמש מעבר לאנשים רבים הגרים בבתים מסביבו אל רשות הרבים, גזרו חכמים שלא לטלטל בו ושלא להוציא אליו.

וגזירה זאת היא בשני מישורים:

האחד, כיון שהוא מקום העשוי להילוך הרבים, הרי הוא נראה כרשות היחיד בפני עצמה, השונה מרשות היחיד הפרטית, וגזרו חכמים שלא להוציא בשבת מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת כדי שלא יבואו לטעות ולהתיר הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.

והשני, כיון שהוא משמש את האנשים הגרים סביבו כמעבר אל רשות הרבים, הרי הוא עצמו נראה כרשות הרבים, ואם יטלטלו בו ויוציאו אליו, יבואו לטעות ולהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או שיטעו לחשוב שמותר לטלטל ברשות הרבים, או שיבואו לטעות להכניס אליו מרשות הרבים [בתוך ארבע אמות].

ביאור טעמן של הגזירות הללו נמצא בדברי הראשונים בתחילת מסכת עירובין.

כמו כן תיקנו חכמים שיהיה ניתן להתיר את המבוי בטלטול על ידי תיקונים שימנעו את החששות בשני המישורים.

א. תיקנו "שיתופי מבואות", שנותנים כל בני המבוי אוכל ומניחים את האוכל במקום אחד, ונמצא כאילו גרים כל בני המבוי ברשות אחת ואינם חולקים רשות לעצמם, ואין כאן הוצאה מרשות של אחד לרשות של אחר.

ב. מניחים לחי [עמוד] או קורה בפתח המבוי, ובכך מנתקים אותו מרשות הרבים, והרי הוא מעתה רשות היחיד גמורה, שאין לחשוש שיבואו לדמותה לרשות הרבים.

שנינו במשנה:

ולהיכן מצילין אותן

למבוי שאינו מפולש. בן בתירא אומר אף למפולש.

והוינן בה:

היכי דמי

מבוי

מפולש,

ו

היכי דמי

מבוי

שאינו מפולש?

אמר רב חסדא

: מבוי שיש לו

שלש מחיצות

משלשת צידיו,

ו

בצד הרביעי

שני לחיין

-

זהו מבוי שאינו מפולש

.

מבוי שיש לו

שלוש מחיצות ולחי אחד

-

זהו מבוי המפולש.

ותרוייהו

, רבנן ובן בתירא,

אליבא דרבי אליעזר

.

דתנן: הכשר מבוי,

בית שמאי אומרים: לחי וקורה

.

ובית הלל אומרים: או לחי או קורה

.

רבי אליעזר אומר: שני לחיים

משני צידי הפתח .

אמר ליה רבה

: וכי מבוי שיש בו

שלוש מחיצות ולחי אחד

"מבוי

מפולש" קרית ליה?

ועוד, לרבנן

דאמרי מצילין למבוי שאינו מפולש, ועתה אמרנו שזהו מבוי שיש לו שלש מחיצות ושני לחיים, שהוא מבוי חסום כהלכה, אם כן

נציל לתוכו

גם

אוכלין ומשקין

. ואילו מלשונם של חכמים משמע שאוכלים מותר להציל רק לחצר המעורבת ולא למבוי, ורק ספר מותר למבוי שאינו מפולש!

אלא, אמר רבה: שתי מחיצות

אחת מכאן ואחת מכאן,

ושני לחיין

משני קצוות המחיצה האחת -

זהו מבוי שאינו מפולש

.

שתי מחיצות ולחי אחד

-

זהו מבוי המפולש.

ותרוייהו, אליבא דרבי יהודה

. והתיר בן בתירא לטלטל למבוי שיש לו שתי מחיצות ולחי אחד בלבד.

דתניא: יתר על כן אמר רבי יהודה

:

מי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים

-

עושה לחי מיכן

בקצה בית,

ולחי מיכן

בקצהו השני.

או

עושה

קורה מיכן וקורה מיכן

-

ונושא ונותן באמצע.

אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך.

אמר ליה אביי: לדידך נמי, לרבנן, נציל לתוכו

של המבוי החסום לגמרי אליבא דרבי יהודה

אוכלין ומשקין!?