טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
שבת 106a — תלמוד אויף ייִדיש
שבת 106a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — שבת 106a
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אחד מן האחין שמת
ידאגו כל האחין כולן
שמא ימותו.
אחד מבני החבורה שמת תדאג כל החבורה כולה.
אמרי לה
: דוקא
דמת גדול
האחין ידאגו הואיל ושלטה מדת הדין בראש הבית.
ואמרי לה
: דוקא
דמת קטן
האחין שבקלקלה מתחילין מן הקטן.
שנינו במשנה:
וכל המקלקלין פטורין.
תני רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן: כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר
שמצינו משנה שהחובל בחבירו בשבת חייב וכן יש משנה שהמבעיר את הגדיש חייב אעפ"י שהן מקלקלין. הרי שמלאכות אלו יוצאות מן הכלל לענין מקלקל.
אמר ליה רבי יוחנן: פוק תני לברא
צא לחוץ ואמור שם ברייתא זו, כלומר טעות הוא,
חובל ומבעיר אינה משנה
שאף הם פטורין במקלקל.
ואם תמצי לומר משנה, "חובל"
-
בצריך
את הדם היוצא מהחבלה
לכלבו
דמתקן הוא לגבי הכלב.
"מבעיר"
-
בצריך לאפרו
ולכן הוא חייב, אבל במקלקל גמור פטור.
ומקשינן לרבי אבהו:
והאנן תנן
במתניתין:
כל המקלקלין פטורין
משמע אפילו חובל ומבעיר וקשיא אברייתא דרבי אבהו דקתני חוץ מחובל ומבעיר?
ומתרצינן:
מתניתין, רבי יהודה
דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה וממילא אין הכרח לומר דחובל ומבעיר שונים מכל המלאכות, שהרי גם בהם יתכן אופנים שלא יהא מקלקל, כדאמרינן לעיל בצריך לכלבו וצריך לאפרו, שאעפ"י שלגבי המלאכה עצמה הוא מקלקל והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה מ"מ חייב עליה, אבל מקלקל גמור פטור גם בחובל ומבעיר.
ברייתא, רבי שמעון
דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וא"כ לא יתכן שום חובל ומבעיר שלא יהא מקלקל, ואפילו מבעיר עצים לצורך בישול נחשב מקלקל דאף שהוא מתקן אצל אחרים מ"מ הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וע"כ דחובל ומבעיר חייב אפילו במקלקל.
ומבארינן:
מאי טעמא דרבי שמעון?
מדאיצטריך קרא למישרא מילה
בשבת [כדדרשינן מדכתיב "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" והיה יכול לומר "ובשמיני", ומרבינן מ"ביום" דאפילו בשבת]. ומילה הוי מקלקל דחובל, משמע
הא חובל בעלמא חייב
ואפילו מקלקל.
ומדאסר רחמנא הבערה גבי בת כהן
שזינתה שעונשה בשריפה וילפינן [ביבמות ו, ב] שאין שורפין אותה בשבת
שמע מינה: מבעיר בעלמא חייב
ואפילו מקלקל.
[והקשה הרש"ש מדוע לא יליף מעצם המלאכות דחובל ומבעיר שנמנו באבות מלאכות משום שהיו במשכן, ולא יתכן אלא במקלקל כדאמרינן לעיל].
ורבי יהודה
אמר לך:
התם
במילה ובת כהן
מתקן הוא, וכדרב אשי, דאמר רב אשי: מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי
דבמילה נמי מתקן גברא הוא. וכן בבת כהן
מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סמנין
שהמלאכה שם אינה מבעיר אלא מבשל, שהיו מבשלים פתילה של עופרת עד שנמסה ונותנים לתוך פיה, ובישול גמור הוא ואינו מקלקל אלא מתקן וצירף את הפתילה, כבישול סמנין של צבע במשכן. אבל מקלקל גמור פטור בחובל ומבעיר.
שנינו במשנה:
שיעור המלבן
כמלא רוחב הסיט כפול.
רב יוסף מחוי
-
כפול
. היה מראה באצבעותיו המרחק שבין האמה לאצבע, וכפול מזה הוא השיעור.
רב חייא בר אמי מחוי פשוט
. פעם אחת, שהיה מראה המרחק שבין הגודל לאצבע שהוא כפלים מבין אמה לאצבע.
מתניתין:
רבי יהודה אומר: הצד צפור למגדל
שהכניס אותה לארון,
וצבי לבית, חייב.
אבל צפור לבית עדיין אינה נחשבת כניצודה שיכולה לברוח דרך החלונות, וכן צבי שהכניסו לגינה או לחצר אין זו צידה.