סנהדרין 54b — תלמוד אויף ייִדיש

מקשה הברייתא:

עונש שמענו, אזהרה מניין

?

תלמוד לומר

[ויקרא יח' כב']:

"ואת זכר לא

תשכב משכבי אשה תועבה היא".

למדנו אזהרה לשוכב, אזהרה

לנשכב מניין

?

תלמוד לומר

[דברים כג' יח']

"לא יהיה קדש

[מזומן למשכב זכור]

מבני ישראל"

.

ואומר,

[מלכים א יד' כד']:

"וגם קדש היה בארץ, עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש" וגו'

.

דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אינו צריך

פסוק נוסף לאזהרת הנרבע .

הרי הוא אומר "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה", קרי ביה "לא תשכב"

.

הגמרא ממשיכה לבאר את הדינים שנאמרו במשנה:

הבא על ה

בהמה מנא לן

שדינו בסקילה ?

דתנו רבנן

: נאמר בתורה (ויקרא כ' טו') "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו".

דרשו חכמים:

"איש" פרט לקטן

השוכב עם בהמה

.

"אשר יתן שכבתו בבהמה", בין

בבהמה

גדולה,

ו

בין

בבהמה

קטנה.

"מות יומת", בסקילה.

מקשה הברייתא: מנין

אתה אומר

שדינה

בסקילה? או

לי

אינו

נידון

אלא באחת מכל

מיתות האמורות בתורה?

מתרצת הברייתא:

נאמר כאן "

ואת הבהמה

תה רג ו",

ונאמר להלן

גבי מסית ומדיח [דברים יג' י' יא']:

"כי הרג תהרגנו

ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה: וסקלתו באבנים ומת...

", מה להלן

כשנאמר לשון "הריגה", נידון

בסקילה, אף כאן,

שנאמר לשון "תהרגו", נידונים

בסקילה.

למדנו עונש לשוכב

עם בהמה,

עונש ל

זכר ה

נשכב

לפני בהמה

מנלן?

תלמוד לומר,

[שמות כב' יח']:

"כל שוכב עם בהמה מות יומת".

ודרשינן:

אם אינו ענין לשוכב,

לאדם הבא על בהמה, שהרי כבר נאמר בו "איש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות יומת",

תניהו ענין ל

למד עונש מיתה ל

נשכב,

המביא בהמה עליו.

למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב, אזהרה מניין?

תלמוד לומר,

[ויקרא יח' כג']:

"ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה".

למדנו אזהרה לשוכב, לנשכב

מניין?

תלמוד לומר "לא יהיה קדש

[מזומן למשכב זכור, ומשגל בהמה]

מבני ישראל",

ו

מנין ש"קדש" מוסב גם על הנרבע לבהמה?

הרי הוא

אומר, "וגם קדש היה בארץ

עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש

" וגו',

הרי נזכר לשון "תועבה" אצל "קדש",

ומאידך, נאמר בסיום פרשת העריות, ומוסב גם על משכב בהמה [ויקרא יח' כז']: "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ: ", נמצא שלשון "קדש" הנקרא "תועבה", מוסב גם על משכב בהמה

.

דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר אינו צריך

פסוק נוסף לאזהרת הנרבע לבהמה.

הרי הוא אומר

[ויקרא יח' כג']:

"

ובכל בהמה

לא תתן שכבתך",

ודרשינן לשון "שכבתך" הן לשוכב, והן לנשכב, כאילו נאמר

"לא תתן שכיבתך"

.

להלן יובאו כמה חילוקי דינים הנובעים ממחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא:

הבא על הזכור, ו

בהעלם אחד

הביא עליו זכר. אמר רבי אבהו: לדברי רבי ישמעאל, חייב שתים,

כיון שנלמדו משני פסוקים נפרדים,

חדא, מ"לא תשכב", וחדא "מלא

יהיה קדש",

לפיכך חייב חטאת על כל אחד מהם .

ברם,

לדברי רבי עקיבא, אינו חייב אלא

חטאת

אחת.

כיון ש

"לא תשכב",

ו

"לא תשכב" חדא היא.

ומכיון שנדרש מפסוק אחד, חייב עליו רק חטאת אחת.

אופן נוסף:

הבא על הבהמה, ו

בהעלם אחד

הביא בהמה עליו.

אמר רבי אבהו, לדברי רבי ישמעאל חייב שתים.

כיון שהשוכב והנשכב נלמדו משני פסוקי נפרדים,

חדא, מ"לא תתן שכבתך", וחדא מ"לא יהיה קדש",

לפיכך חייב עליהם שתי חטאות.

אך

לדברי רבי עקיבא, אינו חייב אלא

חטאת

אחת.

כיון ש

"שכבתך", ו"שכיבתך", חדא היא.

אביי אמר, אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי אינו חייב אלא אחת.

דכי כתיב "לא יהיה קדש", ב

זנות

גברי כתיב.

כלומר, במשכב זכור, אך במשכב בהמה לא שייך לשון "קדשות", וזנות .

ומה שנאמר לעיל, דילפינן אזהרה לבהמה מ"לא יהיה קדש", אינו אלא לרווחא דמלתא . אבל עיקר האזהרה אינו משם.

אלא לרבי ישמעאל אזהרה לנשכב מנא ליה?

נפקא ליה מ"כל שוכב עם בהמה מות יומת",

[שמות כב' יח'].

ודרשינן:

אם אינו ענין לשוכב,

לאדם הבא על בהמה, שהרי כבר נאמר בו "איש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות יומת",

תניהו ענין ל

למד עונש מיתה ל

נשכב,

המביא בהמה עליו.

ו

מד

אפקיה רחמנא ל"נשכב" בלשון "שוכב",

למדנו גם אזהרה ל"נשכב", שהוקש ל"שוכב". ו

מה "שוכב" ענש והזהיר, אף "נשכב" ענש והזהיר.

ולכן הסיק אביי, כיון שאף לדעת רבי ישמעאל למדנו אזהרה לשוכב ולנשכב מאותו פסוק, אינו חייב אלא חטאת אחת.

אופן נוסף:

הנרבע לזכר ו

ב

ה

עלם אחד

נרבע לבהמה. אמר רבי אבהו, לדברי רבי עקיבא,

הדורש אזהרה לנשכב לבהמה מ"שכבתך" "שכיבתך",

חייב שתים.

חדא, מ"לא תשכב",

הנאמר בנשכב לאדם, כדלעיל.

וחדא, מ"לא תתן שכבתך"

האמור בנשכב לבהמה.

אך,

לדברי רבי ישמעאל

הדורש לעיל אזהרה לנשכב לזכר, ולנשכב לבהמה, מ"לא יהיה קדש,

ואינו חייב אלא אחת,

שהרי

אידי ואידי "לא יהיה קדש" הוא

[את שני הלאוים למדנו מאותו פסוק].

אך,

אביי אמר, אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי חייב שתים.

שהרי לשיטת אביי, לדעת רבי ישמעאל לא דרשנו אזהרה לנשכב לבהמה מ"לא יהיה קדש", דההוא בזנות דגברי כתיב, כדלעיל,

אלא למדנו מ

דכתיב "כל שוכב עם בהמה מות יומת",

ודרשינן:

אם אינו ענין לשוכב,

לאדם הבא על בהמה, שהרי כבר נאמר בו "איש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות יומת",

תניהו ענין ל

למד עונש מיתה ל

נשכב,

המביא בהמה עליו.

ו

מד

אפקיה רחמנא ל"נשכב" בלשון "שוכב",

למדנו גם אזהרה ל"נשכב", שהוקש ל"שוכב". ו

מה "שוכב" ענש והזהיר, אף "נשכב" ענש והזהיר.

כדלעיל.

ולכן, אם נרבע לזכר ולבהמה בהעלם אחד, חייב שתי חטאות.

אבל הבא על הזכור, ו

בהעלם אחד

הביא זכר עליו,

ו

ה

משיך, ו

בא על הבהמה ו

בהעלם אחד

הביא בהמה עליו, בין לר' אבהו בין לאביי: לרבי ישמעאל, חייב שלש. לרבי עקיבא, חייב שתים.

לדעת רבי אבהו, הדורש בא על הזכור מ"לא תשכב", הביא זכר עליו מ"לא יהיה קדש", בא על הבהמה מ"לא תתן שכבתך", חייב שלש חטאות על שלשת הלאוים הללו, אך על נרבע לבהמה הנלמד גם כן מ"לא יהיה קדש" אינו מתחייב.

ולאביי, הדורש בא על הזכור והביאו עליו משני פסוקים נפרדים, חדא, מ"ואת זכר לא תשכב", וחדא, מ"ולא יהיה קדש". ובא על הבהמה, מ"לא תתן שכבתך". חייב שלש חטאות על שלשת הלאוים הללו, אבל משום נרבע לבהמה לא מחייב. כיון שאף הוא נלמד מ"שכבתך" שכיבתך".

תנו רבנן

בברייתא: משכב

זכור, לא עשו בו קטן כגדול.

כמו שיבואר להלן.

אך, הרובע

בהמה, עשו בה קטנה כגדולה.

כלומר, חייב בין אם רבע בהמה גדולה, ובין קטנה.

מבארת הגמרא:

מאי "לא עשו בו קטן כגדו ל"?

אמר רב: לא עשו ביאת פחות מבן תשע שנים, כ

ביאת

בן תשע שנים.

כלומר, אם הנרבע היה קטן שאינו בן תשע, אינו חייב עליו, אפילו אם הרובע היה גדול.

ושמואל אמר: לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כ

ביאת

בן שלש שנים.

במאי קמיפלגי?

רב סבר,

כיון שאזהרת "נשכב" נלמדת מאזהרת "שוכב", כדעת רבי עקיבא לעיל,

כל

הדינים

דאיתיה בשוכב, איתיה בנשכב, וכל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב.

וכיון שהשוכב צריך להיות בן תשע שנים ויום אחד, ובפחות מכך אין ביאתו ביאה, אף הנשכב צריך להיות בן תשע שנים ויום אחד.

ושמואל סבר, "משכבי אשה" כתיב

במשכב זכור, ואשה ראויה לביאה מגיל שלש.

אכן, בברייתא

תניא כוותיה דרב: "

הבא על ה

זכר בן תשע שנים ויום אחד

,