סנהדרין 49b — תלמוד אויף ייִדיש

מתניתין:

ארבע

סוגי עונשי

מיתות נמסרו לבית דין,

לדון את החייבים בהן.

וסובר התנא קמא שהמיתה החמורה שבהן היא

סקילה,

ולאחריה

שריפה,

ולאחריה

הרג. וחנק

היא הקלה שבהן.

שלדעתו סקילה חמורה משריפה, ושתיהן חמורות מהרג, ושלשתן חמורות מחנק. ואם נתחייב אדם שתי מיתות, הרי הוא נידון בחמורה .

רבי שמעון אומר

: אין סדר חומרתן כפי שנקט התנא קמא, אלא החמורה שבהן היא

שריפה,

ולאחריה

סקילה,

ולאחריה

חנק. והרג

היא הקלה שבהן.

שלדעתו שריפה חמורה מסקילה, וחנק חמור מהרג.

זו

אופן עשיית

מצות הנסקלין

כמו שנשנו בפרק הקודם. ובמשניות הבאות, יתבאר אופן עשיית שאר המיתות.

גמרא:

אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא: כל מקום

שמצינו במשניות

ששנו חכמים

סדר של דברים

דרך מניין,

שסידרו את הדברים והביאו דבר אחרי דבר,

אין מוקדם ומאוחר.

אין חשיבות לסדר הדברים, לפי שחכמים לא דקדקו להקדים בהבאת הדבר הקודם ולאחר את המאוחר, כי מצינו מקומות שנשנה דבר בסוף המשנה, כאשר צריך להקדימו במעשה, כגון: סדר שמונה בגדים של כהונה גדולה, שהמכנסים קודמות בלבישה, והמשנה לא הקדימה לשנותן כסדר לבישתן .

ויש מקומות מסויימים שבהם המשנה סדרה את הדברים כמשפטם לכתחילה, ואם שינה את סדר הדברים, בדיעבד כשר, כגון הדברים המובאים בסדר חליצה.

חוץ משבעה סמנין,

האמורים לגבי כתם של דם, שבהם המשנה דקדקה בסדר הדברים.

דתנן: שבעה סמנין

מעבירין על הכתם

לבודקו אם הוא דם נדה המטמא טהרות שנגע בהן, או שהוא רק צבע והטהרות טהורות:

רוק תפל

רוק ריק ונגוב וחסר כל טעם מאכל, דהיינו רוק של אדם שלא טעם כלום כל היום ,

ומי

לעיסת

גריסין

של פול - שלועסים וכוססים אותם ומשפשפים בהם את הבגד,

ומי רגלים

שהחמיצו והסריחו ,

ונתר

מין אדמה רכה הנקראת נתר ומשפשפים בה את הבגד לניקוי,

ובורית

מין עשב שמנקה ,

קמוליא

מין גיר,

ואשלג

מין חומר ניקוי הנמצא בנקבי מרגליות העולות מתוך הים .

אם כיבס את הבגד בכל שבעת סממנין אלו לפי הסדר שנימנו במשנה, תחילה רוק תפל, אחר כך מי גריסין, ואחר כך מי רגלים וכו' והכתם נעלם, סימן שהיה זה דם, ואם הכתם לא נעלם, סימן שהיה זה צבע ולא דם .

וקתני סיפא

של המשנה: אם

העבירן

את הסממנין על הבגד

שלא כסידרן

שלא כסדר שנימנו במשנה,

או שהעבירן שבעתן כאחד

את כל שבעת הסממנין בבת אחת -

לא עשה ולא כלום,

שאם לא עבר הכתם בכך, עדיין יש להסתפק שמא הוא דם, ומה שלא נעלם בניקוי, הוא משום שאין הגריסין מועילים אלא רק לאחר הכיבוס ברוק, וכן כולם מועילים רק אם מכבסים בהם לפי הסדר שנימנו במשנה.

רב פפא סבא משמיה דרב אמר: אף ארבע מיתות

שבמשנתינו המשנה דקדקה בסדרן,

מדקא מפליג רבי שמעון

והביא את אותן ארבע מיתות בסדר אחר -

שמע מינה

כי הסדר שנכתבו

דוקא קתני,

כפי סדר חומרתן, את החמור יותר תחילה, ואם נתחייב אדם שתי מיתות, המיתה שהוקדמה במשנה, קודמת לחברתה.

ואידך

רב סחורה, גם כן מודה שהמשנה דקדקה בסדר המיתות לסדרן כפי חומרתן, אלא שרב סחורה

בפלוגתא לא קא מיירי,

לא רצה להביא דין שיש בו מחלוקת .

רב פפא אמר: אף סדר יומא

גם סדר עבודת יום הכיפורים, הסדורות במשניות במסכת יומא זו אחר זו, יש לעשותן כפי הסדר שנכתבו בדווקא.

דתנן

במסכת יומא [ס א]:

כל מעשה יום הכפורים

כל העבודות של יום הכיפורים שעובד הכהן הגדול בבגדי לבן

האמורים על הסדר

שהובאו במשניות לפי סדר מסוים,

אם

לא עשאן כסידרן, אלא

הקדים מעשה לחבירו

-

לא עשה ולא כלום,

וצריך הוא לחזור ולעשותן על פי הסדר.

ואידך

והאמורא האחר, שלא הביא משנה זו שצריך לעשותן לפי הסדר דווקא, סובר:

ההוא חומרא בעלמא,

מה שצריך לעשות שם את העבודות לפי הסדר שנישנו, הוא מצד חומרא בעלמא שהחמירה התורה בעבודת אותו היום, שאם שינה מהסדר - פסול, ואין הפסול מחמת שיש חשיבות לעבודה אחת יותר מהשניה, אלא הפסול הוא מצד חומר היום, שנכתב בסדר עבודות היום לשון "חוקה" שמשמעותו כי יש לעשות כסדר הזה בדווקא, ולכן לא הביא משנה זו יחד עם המשניות האחרות שהסדר שלהם הוא בדווקא מחמת חשיבות הדברים, כגון: ארבע מיתות, שנכתבו כפי סדר חומרתן, וכן: שבע סממנין, נכתבו כפי צורכו וכוחו של כל אחד מהם שגורם לו להקדם לחבירו, מה שאין כן גבי יום הכיפורים, החשיבות בסדר אינו מחמת חומרת העבודות, אלא רק מחמת חומר היום שלא לשנות בו את הסדר.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אף סדר תמיד,

צריך לעשותו כפי הסדר שנשנה בדווקא.

דקתני עלה: זהו סדר תמיד,

משמע שיש קפידא שיעשה דווקא כפי הסדר שנשנה.

ואידך

רב פפא לא הביא משנה זו, כיון שהוא סובר, כי

ההוא

אותה משנה שכתוב בה שזהו סדר תמיד, אין כוונתה שאם אינו עושה לפי הסדר שנשנה - פסול, אלא הסדר הוא רק

למצוה בעלמא,

ואם שינה והפך את הסדר - כשר.

ו

מה שאמר רב סחורה שבכל המשניות שנשנו דברים לפי סדר, אינו בדווקא, חוץ מהמקומות שהובאו לעיל שהם בדווקא, הוא אמר כלל זה כדי

לאפוקי

[להוציא]

ממצות חליצה,

שלא נאמר שהסדר שנכתב בו הוא בדווקא.

דתנן

ביבמות [קו ב]: סדר

מצות חליצה

כיצד?

בא הוא

היבם

ויבמתו לפני בית דין,

ובית דין

היו נותנין לו עצה

טובה

ההוגנת לו,

כגון אם הוא צעיר והיא זקנה או שהוא זקן והיא צעירה, מייעצים לו לחלוץ ולא לייבם,

שנאמר

[דברים כה ח]:

"וקראו לו זקני עירו ודברו אליו",

היינו דברים הראויים לו.

והיא אומרת

תחילה:

"מאן יבמי

להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" [דברים כה ז].

והוא אומר

לה:

"לא חפצתי לקחתה"

[דברים כה ח].

ובלשון הקדש היו אומרין,

בין היבם ובין היבמה צריכים לומר את הפסוקים הללו בלשון הקודש.

ואחר כך:

"ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו וירקה בפניו"

[דברים כה ט], וצריך שיהיה

רוק הנראה לדיינין,

שהדיינים צריכים לראות את הרוק, בשעה שהיבמה מוציאתו מפיה, כי התיבות "לעיני הזקנים" בפסוק מוסבות אף על "וירקה בפניו".

ואחר כך:

"וענתה ואמרה, ככה יעשה לאיש

אשר לא יבנה את בית אחיו,

ונקרא שמו בישראל

בית חלוץ הנעל" [שם ט - י].

עד כאן דברי המשנה שם.

ואמר רב יהודה

בגמרא שם: סדר

מצות חליצה

כך היא:

קוראה

היבמה את הפסוק "מאן יבמי",

וקורא

היבם את הפסוק "לא חפצתי לקחתה",

חולצת

היבמה

ורוקקת, וקוראה

את הפסוק "ככה יעשה לאיש".

והוינן בה: מאי קא משמע לן?

מה חידש לנו בזה רבי יהודה, הרי

מתניתין היא!

והגמרא שם תירצה:

הא קא משמע לן

: כי

מצוה הכי,

יש מצוה לעשות לפי הסדר הזה, אבל

ואי אפיך

אם הפך את הסדר -

לית לן בה,

אין בזה פסול.

מבואר בדברי רבי יהודה שם שהסדר שהובא במשנה גבי חליצה אינו מעכב.

תניא נמי הכי,

שהסדר בחליצה אינו מעכב, ששנינו:

בין שהקדים חליצה לרקיקה או רקיקה לחליצה

-

מה שעשה עשוי.

ו

כן הכלל שאמר רב סחורה שבכל המשניות שנשנו דברים לפי סדר, הסדר אינו בדווקא, חוץ מהמקומות שהובאו לעיל שהם בדווקא, בא גם

לאפוקי

להוציא

מהא, דתנן

[יומא עא ב]:

כהן גדול משמש

כל השנה

בשמונה כלים

בגדים,

והדיוט

משמש

בארבעה

בגדים: א.

בכתונת,

ב.

במכנסים,

ג.

במצנפת,

ד.

ואבנט.

וכולם היו עשויים מפשתן לבן.

מוסיף עליהן כהן גדול

עוד ארבעה בגדים הנקראים בגדי זהב, והם:

א.

חושן

ארוג מחמישה מיני חוטים: זהב ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש.

ב.

ואפוד

ארוג אף הוא מחמישה מיני חוטים כמו החושן, והוא כמין סינר שלובשו על בגדיו מאחוריו חוגרו מלפניו כנגד לבו.

ג.

ומעיל

העשוי מתכלת בלבד, ועל שוליו פעמוני זהב, כדי שישמע קולו בבואו אל הקודש.

ד.

וציץ,

כמין טס של זהב, וכתוב עליו "קודש לה'", ונתון היה על מצחו.

ותניא

בברייתא:

מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים?

שלא ילבש בגד אחר קודם למכנסים אלא ילבש ראשונה את המכנסים .

שנאמר

[ויקרא טז ד]:

"ומכנסי בד יהיו על

בשרו"

משמע שילבשם בעודו ערום, שאין לובשם אלא על בשרו, שאם לא כן למה נכתב "על בשרו" כלל.

רואים, כי אף שהמשנה הקדימה כתונת למכנסיים, מכל מקום בסדר לבישתן יש להקדים את המכנסיים לכתונת, והמשנה לא הקדימה לשנותן כסדר לבישתן.

ומקשינן:

ותנא מאי טעמא אקדמיה לכתונת?

מדוע התנא הקדים לשנות את כתונת לפני מכנסים, הרי המכנסים קודמים בלבישה?

ומתרצינן:

משום דאקדמיה קרא!

משום שהכתוב הקדימו , שכתוב בפסוק: "כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו" .

ומקשינן:

וקרא מאי טעמא אקדמיה?

מדוע הפסוק הקדים את כתונת למכנסים.

ומתרצינן:

משום דמכסיא כולה גופיה עדיפא ליה,

התורה מעדיפה להביא קודם את הבגד שמכסים בו את כל הגוף, והכתונת מכסה את כל הגוף, מה שאין כן מכנסים אינו מכסה אלא רק את חצי הגוף.

שנינו במשנה, שלדעת תנא קמא, סדר המיתות לפי חומרתן הן, קודם

סקילה

ולאחריה

שריפה כו'.

ומבארינן:

סקילה

לדעת תנא קמא

חמורה משריפה

-

שכן

עונש מיתה בסקילה

ניתנה למגדף,

המברך את השם [בלשון סגי נהור] שנאמר [ויקרא כד יד]: "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה",

ולעובד עבודה זרה

שהן עבירות חמורות.

מאי חומרא?

ומה היא חומרתן של עבירות אלו, עד שאנו אומרים, כי סוג המיתה הניתנת בהן, ודאי היא חמורה משאר סוגי המיתות -

שכן

בעבירות אלו

פושט ידו בעיקר,

שחוטא בה' יתברך, ומשום כך עבירות אלו חמורות מאוד, ואם בעבירות חמורות אלו התורה חייבה אותו סקילה, סימן שהיא מיתה חמורה.

ומקשינן:

אדרבה, שריפה חמורה

מסקילה,

שכן

שריפה

ניתנה לבת כהן שזינתה, ומאי חומרא

ומה היא חומרתה של בת כהן שזינתה -

שכן מחללת את אביה!

[כמו שיתבאר לקמן נב א] שאם היו נוהגים באביה קודש, מעתה נוהגים בו חול, שאומרים עליו: ארור האיש שילד בת זו, ארור האיש שגידל בת זו .

אם כן קשה מנין לחכמים שהסקילה חמורה משריפה, מכך שמצינו שניתנה לעבירה חמורה כמו מגדף ועבודה זרה, אולי השריפה חמורה מסקילה שהרי מצינו שניתנה לבת כהן שזינתה שהיא עבירה חמורה ?