סנהדרין 42a — תלמוד אויף ייִדיש

ותרוייהו

ושניהם, גם רבי יהודה שאמר כי מברכין עד היום השביעי בחודש, וגם נהרדעי שאמרו כי מברכין עד היום הששה עשר בחודש,

כרבי יוחנן סבירא להו

הם סוברים שמברכין את הלבנה עד התאריך שבו תתמלא פגימתה.

אלא הם חולקים בדברי רבי יוחנן,

הא

רבי יהודה סובר - כי מילוי הפגימה שאמר רבי יוחנן, הכוונה עד שתתמלא הלבנה

למיהוי כי יתרא,

להיות כמו מיתר הקשת - שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד המיתר, דהיינו חצי כדור, והתאריך שבו מתמלאת הירח להיות כמו חצי כדור, הוא ביום השביעי מתחילת החודש.

הא

נהרדעי סוברים - כי מילוי הפגימה שאמר רבי יוחנן, הכוונה עד תתמלא

למיהוי כי נפיא,

להיות עגולה כמו נפה, דהיינו כדור שלם, והתאריך שבו מתמלאת הירח להיות כמו כדור שלם, הוא ביום הששה עשר מתחילת החודש.

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא

: מדוע לרב יהודה אינו מברך על הלבנה לאחר שעברו שבעה ימים מתחילת החודש, אמנם אינו יכול לומר "מחדש חדשים" אבל

וליבריך

לכל הפחות

"הטוב והמטיב"

שהרי כל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד , שהלבנה מוספת להאיר לעולם !

אמר ליה

רבינא:

אטו כי חסר

האם כאשר הלבנה הולכת ומתחסרת

מי מברכינן "דיין האמת",

האם אנו מחשיבים זאת לרעה כלפינו לברך "ברוך דיין אמת", עד שנחשיב את מליאת הלבנה טובה,

דלבריך

שנברך עליו "ברוך

הטוב והמטיב"?

וכמו שאין אנו מברכים על פגימת הלבנה "ברוך דיין אמת" כך אין אנו מברכים במילואה "ברוך הטוב והמטיב" .

ומקשינן:

וליברכינהו לתרוייהו!

מדוע באמת אין אנו מברכים שני ברכות אלו, בזמן חסרון הלבנה "ברוך דיין אמת" ובזמן מילואה "ברוך הטוב והמטיב"?

ומתרצינן:

כיון דהיינו אורחיה

כיון שכך דרך הלבנה בכל חודש מאז בריאת העולם, אין כאן דין פורענות בחסרונה, ולא הטבת חסד במילואה, ולכן

לא מברכינן

. הלכה נוספת שאמר רבי אחא בר חנינא בשם רבי יוחנן בענין ברכת לבנה:

ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו

-

כאילו מקבל פני שכינה

.

ואנו לומדים זאת מהכתוב:

כתיב הכא

בפרשת החודש [שמות יב ב]:

"החדש הזה

לכם ראש חדשים"

וכתיב התם

בשירת הים [שמות טו ב]:

"זה אלי ואנוהו".

מקישים את שני הפסוקים בגזירה שוה "זה" "זה", כמו שגבי שירת הים זכו לראות פני שכינה עד שבני ישראל שהצביעו באצבעם ואמרו "זה אלי ואנוהו", כך בברכת החודש, נחשב כאילו מקבל פני שכינה, שעל ידי הלבנה ושאר צבא השמים ששומרים תמיד את תפקידם אנו רואים את גדולתו של הקב"ה .

תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא

(לא)

אם לא

זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש,

אם לא היו זוכים ישראל למצוה אחרת, אלא רק למצוה זו שמקבלים בה פני שכינה פעם אחת בחודש -

דיים

במצוה זו .

אמר אביי: הלכך

כיון שמקבלים פני שכינה בשעת ברכת הלבנה בחידושה, לכן

נימרינהו

צריך לומר את הברכה

מעומד,

מפני כבוד השכינה שהוא מקבל .

מרימר ומר זוטרא

מחמת זיקנותם וכבדם, היה קשה להם לעמוד, והיו

מכתפי

נסמכים על הכתף של עבדיהם ,

ומברכי,

כדי לקדש את הלבנה בעמידה .

אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי

ברכת הלבנה בלשון זו:

ברוך

אתה ה'

מחדש חדשים

.

אמר ליה

רב אשי:

האי

ברכה זו -

נשי דידן נמי מברכי

הנשים שלנו גם כן מברכות אותו .

אלא

הברכה שאנו אומרים על הלבנה היא

כדרב יהודה.

דאמר רב יהודה

כך היא נוסח הברכה שאנו אומרים בברכת הלבנה:

ברוך

אתה ה' אלוקינו מלך העולם,

אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם,

חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם

את המצוה שצוית אותם להתנהג בהילוך תקופותיהם.

ששים ושמחים לעשות רצון קונם

כמו שנאמר [תהלים יט ו]: "ישיש כגבור" .

פועלי אמת שפעולתן אמת

שאינם משנים את סדרם.

וללבנה אמר

הקב"ה.

שתתחדש

בכל חדש.

עטרת תפארת

היא זו.

לעמוסי בטן

סימן הוא להם

שהן

שאף הן [ישראל] שסופרים להם

עתידין להתחדש

בגלותם

כמותה

ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים.

הלכה נוספת שאמר רבי אחא בר חנינא בשם רבי יוחנן:

כתוב [משלי כד ו]:

"כי בתחבלות תעשה לך מלחמה".

אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה

שיכול להורות בה, ולעמוד על בוריה ועל עיקרה - רק

במי שיש בידו חבילות של משנה,

שאם יצטרך להסבר בלימודו, ילמדנו מתוך משנה אחרת, או אם יקשה לו דבר על דבר - יבין ליישבם מתוך המשניות הרבות שהוא יודע. אבל אדם שאינו יודע משניות רבות, אפילו אם הוא מפולפל ומחודד ובעל סברא, כיון שלא למד משניות וברייתות הרבה, מהיכך יתגלה לו הסוד.

קרי רב יוסף אנפשיה

קרא רב יוסף על עצמו את הפסוק [משלי יד ד]:

"ורב תבואות בכח שור"

הרבה תבואות בא על ידי כח השור שחורש בשדה, כלומר, המקבל עליו עול תורה כשור לעול ימצא על ידו תורה הרבה .

שנינו במשנה: אם עד

אחד אומר: בשתי שעות

בשעה שניה מתחילת היום היה המעשה. ועד אחד אומר: בשעה שלישית מתחילת היום היה המעשה - עדותן קיימת, כי עלול אדם לטעות בשעה אחת, ואין כאן הכחשה.

ואם עד אחד אומר: בשעה שלישית מתחילת היום היה המעשה. ועד אחד אומר: בשעה חמישית מתחילת היום, עדותן בטילה, שאין דרכו של אדם לטעות בשעתיים, והרי הם מכחישים זה את זה. רבי יהודה אומר: עדותן קיימת, כי אף בשעתיים עלול אדם לטעות.

אמר רב שימי בר אשי: לא שנו

במשנה

אלא שעות,

שבזה נחלקו בכמה שעות אדם טועה,

אבל

אם

אחד

מן העדים

אומר קודם הנץ החמה

היה המעשה,

ואחד

מן העדים

אומר לאחר הנץ החמה

היה המעשה -

עדותן בטילה

לדעת כולם. כי הנץ החמה סימן מובהק הוא, ואין טועים בזמן הנץ החמה שאז השמש זורחת.

והוינן בה:

פשיטא

שכך הדין, ומה הוצרך רב שימי לאומרו.

אלא

יש לומר כי כך אמר רב שימי בר אשי: אם

אחד

מן העדים

אומר קודם הנץ

אירע המעשה,

ואחד

מן העדים

אומר בתוך הנץ

בתחילת הנץ אירע המעשה - עדותן בטלה.

ומקשינן:

הא נמי פשיטא

שאין העדים טועים בכך בין קודם הנץ לבין אחר שהתחילה השמש לזרוח, וודאי הם מכחישים זה את זה ועדותם בטלה.

ומשנינן:

מהו דתימא

היינו חושבים לומר כי אין זו הכחשה, שבאמת היה המעשה קודם הנץ,

הא

ומה שאמר העד השני, שהמעשה אירע בתחילה הנץ החמה, כי

בגילויא קאי,

היה זה בזמן שהחמה עמדה להתגלות, ועוד לא נראה גוף גלגל החמה,

וזהרורי בעלמא הוא דחזא,

וזיו קרני החמה הוא ראה, וטעה וסבר שכבר התחיל הנץ.

לזה

קא משמע לן,

השמיענו רב שימי, כי איש אינו עשוי לטעות בכך.

שנינו במשנה:

ואחר כך מכניסין כו'

אם אמר אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו למקום מושב הדיינים, ומושיבין אותו ביניהם, ולא היה אותו תלמיד יורד משם כל היום כולו.

והוינן בה: וכי רק

אותו היום

היה יושב עם הדיינים לדון עמהם -

ותו לא? והתניא

בברייתא:

אם יש ממש בדבריו

-

לא היה יורד משם לעולם, ואם אין ממש בדבריו

-

אין יורד כל היום כולו, כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו

שאם יורידו אותו באותו יום לעיני כולם, הוא יתבייש.

אמר אביי: תרגומה

תפרש את דברי המשנה

אאם אין ממש בדבריו,

שאז אין מורידים אותו באותו יום, ואילו למחרת אינו יושב עם הדיינים לדון.

אבל אם יש ממש בדבריו, אינו יורד משם לעולם.

שנינו במשנה:

מצאו לו זכות

אם מצאו הדיינים שהנידון זכאי, פטרוהו בו ביום. ואם לא מצאו לו זכות, דוחים את גמר הדין למחר. כמו ששנינו לעיל [לב א]: "דיני נפשות - גומרין בו ביום לזכות, וביום שלאחריו לחובה". כיון שהעבירו את הדין למחר, מיד היו הדיינים מתכנסים שניים שניים או יותר, כדי לעיין בדינו, והיו ממעטין ממאכל, ולא היו שותין יין כל אותו היום שנשאו ונתנו בדינו.

והוינן בה:

יין מאי טעמא

מדוע

לא

היו שותים כל אותו היום?

אמר רבי אחא בר חנינא: אמר קרא

: [משלי לא ד]

"ולרוזנים אי שכר"

כלומר

העוסקין ברזו של עולם

אל ישתכרו

.

שנינו במשנה: היו שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין, שאין כאן אלא רוב של אחד לחובה,

דנין אלו כנגד אלו,

מתווכחים הדיינים ביניהם,

עד שיראה

עד שאחד המחייבים ישוכנע ויצטרף למזכים, ויוכרע הדין ברוב של אחד לזכותו של הנידון.

לא ראו,

אם אף אחד מן הדיינים לא השתכנע לשנות דעתו, והרי הם ממשיכים להחזיק בדעתם

מאי?

אמר רבי אחא: פוטרין אותו

את הנידון, כי אין רוב להכריע את הדין.

וכן אמר רבי יוחנן: פוטרין אותו.

אמר ליה רב פפא לאביי: וליפטריה מעיקרא!

מדוע אנו מאחרים לפוטרו עד שידונו הדיינים וישתכנע אחד מן הדיינים לשנות את דעתו, הרי אפשר לפוטרו מיד אחרי שהוסיפו דיינים עד שבעים ואחד, ונחלקו ביניהם, ואין לחכות עד שישתכנע אחד הדיינים לשנות דעתו, כי אפשר שיחזור בו אחד הדיינים לחובה, ואין מחזרים אחר חובה.

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן

: הטעם שאנו מאחרים לפוטרו עד שידונו הדיינים וישתכנע אחד מן הדיינים לשנות את דעתו, כי אנו מחזרים אחר פסק דין,

כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין,

שגנאי הוא לבית דין שיצאו במחלוקת ואינם יודעים לגמור את הדין.

איכא דאמרי

יש אומרים, כי הדברים נאמרו באופן אחר:

אמר ליה רב פפא לאביי: ולמה לי יוסיפו

מדוע כשהדיינים חלוקים בדעותיהם ואין רוב להכריע הדין מוסיפים עוד שני דיינים.

מדוע לא אומרים כי מיד ידונו הדיינים אלו כנגד אלו, ואם אחד מהדיינים השתכנע מדברי הדיינים החולקים הרי טוב, ואם אף אחד לא השתכנע

ליפטריה

יפטרו את הנדון

מבי דינא קמא

בתחילה ולא יוסיפו עוד דיינים לדון בו.

אמר ליה: רבי יוסי קאי כוותך

אני סובר כמוך, שכך כתוב בברייתא

דתניא: רבי יוסי אומר: כשם שאין מוסיפין על בית דין של שבעים ואחד, כך אין מוסיפין על בית דין של עשרים ושלשה.

תנו רבנן

בברייתא:

אומר

הדיין

בדיני ממונות נזדקן הדין, ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין.

ומבארינן:

מאי נזדקן הדין? אילימא

אם נאמר כי פירושו:

קש דינא

הדין עמוק וקשה וצריך להמתין ולהתיישב בו .

אם כן:

איפכא מיבעיא ליה!

היה צריך להפוך את ההלכה, כי בדיני נפשות צריך לעיין יותר, וודאי שיכול הדיין לומר בדיני נפשות שהדין קשה וצריך להמתין ולעיין בו.

אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: איפוך,

יש להפוך את דברי הברייתא, שבדיני נפשות יכול לומר הדיין כי הדין קשה וצריך להמתין ולעיין בו, ואילו בדיני ממונות אינו יכול להמתין עם הדין.

רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך

את דברי הברייתא,

ומאי

פירוש

נזדקן הדין

-

חכם דינא,

יפה העמדנו את הדין על בוריו, ואין אנו צריכים להפך ולדקדק בו.

ובזה אמרה הברייתא כי בדיני נפשות אין אומרים כן, אלא אף משגמרו את הדין, אם אחד הדיינים מדקדק ומוצא לו זכות, מחזירים את הדין.

מיתיבי

להקשות על דברי המפרש כי נזדקן הדין הכוונה, שהדין עמוק וקשה, ששנינו:

גדול שבדיינין אומר נזדקן הדין.

אי אמרת בשלמא

כי הכוונה

חכם דינא

-

היינו דאמר גדול,

מובן מדוע דווקא הגדול אומר, שהעמידו את הדין על בוריו.

אלא אי אמרת

כי הכוונה

קש דינא

קשה הדין ועמוק - קשה מדוע דווקא גדול הדיינים אומר כן, וכי

לא סגיא דלא אמר גדול?

הרי

כסופי הוא דקא מיכסיף נפשיה

בושה היא לו שהדין קשה ואינו יודע להכריע בו, ומדוע דווקא הוא צריך לומר זאת?

ומתרצינן:

אין,

אכן בושה היא לו, ומשום כך אומרו גדול הדיינים, כי

אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים,

ועדיף לו לבייש את עצמו, מאשר שדיין אחר יאמר: קש דינא. ויתבייש מאחרים.

איכא דאמרי

יש אומרים שהקושיה מהברייתא היא על דברי המפרש כי נזדקן הדין הכוונה, שהעמידו את הדין על בוריו:

אי אמרת בשלמא

כי הכוונה

קש דינא

קשה הדין ועמוק -

היינו

מובן מדוע דווקא גדול הדיינים אומר כן, משום

דאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים,

ועדיף לו לבייש את עצמו, מאשר שדיין אחר יאמר: קש דינא. ויתבייש מאחרים.

אלא אי אמרת

כי הכוונה

חכם דינא

קשה, וכי

גדול אשבוחי משבח נפשיה

מהלל את עצמו, שהעמיד את הדין על בוריו, ואין לו יותר מה לעיין בדין?

והכתיב

[משלי כז ב]:

"יהללך זר ולא פיך"!

ומתרצינן:

שאני מילתא דבי דינא,

שונה דבר זה שאינו אומר בשם עצמו אלא הוא דבר בית הדין,

דאגדול רמיא,

שעל גדול הדיינים מוטל לאומרו.

כמו ששנינו כי גדול הדיינים אומר את דברי בית הדין,

כדתנן: גמרו את הדבר,

לאחר שגמרו הדיינים את המשא ומתן ביניהם ופסקו את הדין ברוב דעות,

היו מכניסין אותן

את בעלי הדין, שכן תחילה היו מוציאין אותם מבית הדין לאחר שהשמיעו טענותיהם, ולא היו נותנים לשום אדם להמצא יחד עם הדיינים בשעה שהיו נושאים ונותנים ביניהם, ולאחר שפסקו את הדין היו מכניסים את בעלי הדין, כדי להודיעם את פסק הדין.

גדול שבדיינין אומר

לנתבע:

איש פלוני אתה זכאי

או

איש פלוני אתה חייב

וכך נגמר הדין.

הדרן עלך פרק היו בודקין

--- title: "חברותא - סנהדרין — פרק שישי - נגמר הדין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02360.html#HtmpReportNum0005L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0005L5" --- פרק שישי - נגמר הדין

Оригинал главы פרק שישי - נגמר הדין