סנהדרין 38a — תלמוד אויף ייִדיש

מבארת הגמרא: ד

גמירי,

[מקובלנו]

שאין האשה מתעברת מעומד

והיא נתעברה מעומד.

שהיה בית האסורים צר, ולא היה מקום לשכב, ושלשלו לו שם את אשתו , ובא עליה ונתעברה.

דבר אחר, "שלתיאל" שנשאל על אלתו אל.

כלומר, הקב"ה נשאל על שבועתו , שנשבע שלא יהא לו בן.

וכן בנו של שאלתיאל נקרא

זרובבל

, על שם

שנזרע בבבל

. ומכל הדרשות הללו מבואר, שנולדו לו בנים אחר שגלה לבבל.

ו

כן אותם בנים ישבו על כסא המלוכה, שהרי

מה שמו

של זרובבל נכדו?

נחמיה בן חכליה

שמו.

והוא העלה את ישראל מבבל.

ומוכח, שהגלות שגלה יכניה, כפרה לו על כל עוונותיו .

יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי ולא הוו קא אמרי ולא מידי.

[יהודה וחזקיה ישבו בסעודה לפני רבי, ושתקו ולא אמרו דבר].

אמר להו

רבי למשרתיו

, אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא

[הרבו לפניהם יין, כדי שיאמרו דבר].

כיון דאיבסום

[השתכרו]

, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל

.

ואלו הן, ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל.

שנאמר

בישעיהו [ח' יד']

"והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל".

אמר להם

רבי, שהיה נשיא בישראל:

בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי!

אמר לו רבי חייא, רבי, אל ירע בעיניך. יין ניתן בשבעים אותיות

[כלומר, בגימטריא 70]

, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד

.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, ואמרי לה

[יש אומרים, שמימרא זו]

אמר רב חסדא: דרש מרי בר מר, מאי דכתיב "וישקד

[כמו "וימהר". רש"י]

ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו",

וכי

משום ד"צדיק ה'"

לכן

"וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו"?!

ודרשינן:

אין! צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים

ומיהר לה

גלות

את ישראל בימי

צדקיהו, ו

הגלם ב

עוד

ש

גלות יכניה קיימת.

כלומר, קודם שמתו כל אותם שגלו בימי יכניה, שהיו חכמים בתורה, ולמדוה לבני גלות צדקיהו. ומהיכן אנו יודעים שבני גלות יכניה היו חכמים בתורה?

דכתיב ביה בגלות יכניה

[מלכים ב כד' טז']:

"החרש והמסגר אלף".

ודרשו חכמים:

"חרש" כיון שפותחין

בדברי תורה

הכל נעשו כחרשין.

"מסגר" כיון שסוגרין בהלכה,

כלומר, הלכה שאינם יודעים להשיב בה לשואלם ,

שוב אין

לה

פותחין

אחרים

.

וכמה היו? אלף.

כלומר, רבים הם.

ובאופן אחר:

עולא אמר,

חסד עשה הקב"ה עם ישראל,

שהקדים

והגלה את ישראל שמונה מאות וחמשים שנה מכניסתם לארץ, ולא המתין

שתי שנים

נוספות,

ל

הגלותם כשיגיעו למנין

"ונושנתם"

["ונושנתם" בגימטריא 852].

שהרי נאמר [דברים ד' כה'] "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני יהוה אלהיך להכעיסו: העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ: ", כלומר, כאשר תגיעו למנין "ונושנתם", ותשחיתו את מעשיכם, אזי אבוד תאבדון מהר.

ולכן, עשה הקב"ה חסד על ישראל, והגלם קודם שיגיעו למנין "ונושנתם, כדי שלא יתקיים בהם סיפא דקרא - "אבוד תאבדון מהר".

אמר רב אחא בר יעקב: שמע מינה "מהרה" דמרי עלמא, תמני מאה וחמשין ותרתין הוו.

כלומר, מפסוק זה האמור לענין עונשי הגלות, אפשר גם ללמוד את שיעור זמן הגאולה.

שהרי נאמרו פסוקים רבים המורים על קרוב הישועה, כגון "וקרובה ישועתי לבא", "וארוכתך מהרה תצמח", ובכל זאת עדיין לא נגאלנו. ודרש רב אחא מפסוקים אלו, ש"אבד תאבדון מהר", הוא לאחר 852 שנה, כמנין "ונושנתם", וא"כ גם שיעור "מהרה" האמור בגאולה, לא יפחת מזמן זה.

שנינו במשנה:

"לפיכך

נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".:

תנו רבנן: אדם יחידי נברא. ומפני מה?

שלא יהו המינים אומרין הרבה רשויות בשמים,

וכל אחת בראה אדם לעצמה.

דבר אחר, מפני הצדיקים ומפני הרשעים.

שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק

לפיכך צדיקים אנחנו, ואין אנו צריכים להתרחק מן העבירה, כיון שלא ניכשל בה.

ורשעים אומרים אנו בני רשע,

ולא נעשה תשובה, כי לא תועיל לנו

.

דבר אחר, מפני המשפחות, שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו,

לומר, אבינו צדיק מאביכם

. ומה עכשיו שנברא יחיד מתגרות, נבראו שנים על אחת כמה וכמה.

דבר אחר, מפני הגזלנין ומפני החמסנין.

שלא יאמרו קרקע זו לבני אבינו הראשון היתה, ולא לבני אביכם.

ומה עכשיו שנברא יחידי גוזלין וחומסין, נבראו שנים על אחת כמה וכמה.

עוד שנינו:

"ולהגיד גדולתו

של הקב"ה... ".

כו'

:

תנו רבנן: להגיד גדולתו של מלך מלכי

המלכים הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו.

שנאמר

: [איוב לח' יד]

"תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש

".

ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה?

כדי

שלא יראה אדם דירה נאה, ואשה נאה

26 , ויאמר שלי היא,

ולא יוכלו להכחישו, שהרי אין היכר בין האנשים

.

שנאמר

[שם טו']

"וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר".

כלומר, כיון שמנע מרשעים אורם, היינו שקלסתר פניהם שונה זה מזה, לכן, זרוע רמה תשבר, שלא יוכלו לגזול ולומר שלי היא.

תניא, היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו, בקול במראה ובדעת.

בקול ובמראה, משום ערוה.

שלא יתחלף לאשה בבעלה, ביום מפני המראה, ובלילה מפני הקול.

ובדעת, מפני הגזלנין והחמסנין.

שאם ידע מה בלב חברו, יחפש מצפוניו, וידע היכן ממונו, ויגזלנו .

תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת. ומפני מה

לא נברא ראשון?

שלא יהו המינים אומרים, שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית

. לפיכך קדמו לו כולם.

דבר אחר, שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו, יתוש קדמך במעשה בראשית

.

דבר אחר, כדי שיכנס למצוה

, מצות שבת,

מיד

.

דבר אחר, כדי שיכנס לסעודה מיד.

כלומר, שימצא הכל מוכל לפניו, ויאכל מאשר יחפוץ.

משל למלך בשר ודם, שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ו

רק

אחר כך הכניס אורחין.

אף הקב"ה ברא בתחילה את העולם והשלימו, ורק לבסוף הכניס לתוכו את האדם.

שנאמר

[משלי ט' א - ג]

"חכמת בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה, טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שולחנה, שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת".

מבארת הגמרא:

"חכמת בנתה ביתה", זו

מידתו של הקב"ה שברא את כל העולם כולו בחכמה.

"חצבה עמודיה שבעה", אלו שבעת ימי בראשית.

"טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה", אלו ימים ונהרות וכל צורכי עולם.

"שלחה נערותיה תקרא", זה אדם וחוה

.

"על גפי מרומי קרת", רבה בר בר חנה רמי,

[הקשה סתירה בין הפסוקים], בפסוק ג'

כתיב "על גפי", ו

אילו בפסוק יד'

כתיב "על כסא"?

ותירץ:

בתחלה,

קודם החטא, ישב

על "גפי",

דהיינו במקום גבוה, על כנפי השכינה.

ולבסוף,

אחר שחטא, ירד וישב

על כסא

.

הגמרא מבארת את המשך הפרק במשלי [שם ד']:

"מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו",

אמר הקדוש ברוך הוא, מי פתאו לזה? אשה,

שהיא חסרת לב , היא

אמרה לו.

דכתיב, "נואף אשה חסר לב".

תניא, היה רבי מאיר אומר, אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו

.

שנאמר,

[תהלים קלט' טז']

"גלמי ראו עיניך",

כלומר, מכל מה שראו עיניך נעשה גולמו של האדם. והיינו כל העולם, כדכתיב [זכריה ד' י'] "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.

אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון,