סנהדרין 101a — תלמוד אויף ייִדיש

רבי יהושע בן לוי אמר: "כל ימי עני רעים"

-

זה

שדעתו קצרה.

שנותן אל ליבו את כל דאגות חבירו, ודואג על כל מה שעתיד לבוא עליו .

"וטוב לב משתה תמיד"

-

זה שדעתו רחבה,

שאינו שם כל כך את הדאגות אל ליבו.

ואמר רבי יהושע בן לוי

: כתוב:

"כל ימי עני רעים".

ויש לתמוה:

והאיכא שבתות וימים טובים,

שאף עני מרוד אוכל בהם מעדנים!

אלא, הטעם שאף שבתות וימים טובים שלו רעים - היינו

כד

ברי

שמואל.

דאמר שמואל: שינוי וסת

[רגילות], שאוכל יותר ממה שהוא רגיל -

תחלת חולי מעיים

הוא. ששינוי זה גורם לו לחלות במעיו.

ולכן גם שבתותיו של העני רעים, כי זה שהוא אוכל מעדנים, שאינו מורגל בהם בימות החול, גורם לו חולי מעיים.

תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים, ועושה אותו כמין זמר

, דהיינו, שאינו קורא את הפסוק לפי הטעמים, אלא בנגינה אחרת. ואף שעיקרו שיר הוא, אסור לעשותו כמין שיר .

ו

כן

הקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו,

דהיינו, שעושה משתה של חול, וקורא פסוקים בקול רם, לשחוק בהם עם בני המשתה -

מביא רעה לעולם.

[אבל אם אומר ביום טוב פסוקים על הכוס, מעניינו של יום, מביא טובה לעולם].

והטעם,

מפני שהתורה חוגרת שק

552 , ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת

לפניו: רבונו של עולם! עשאוני בניך ככנור, שמנגנין בו לצים!

אמר לה

הקדוש ברוך הוא לתורה:

בתי, בשעה ש

ישראל

אוכלין ושותין

-

במה יתעסקו?

אמרה לפניו: רבונו של עולם! אם בעלי מקרא הן

-

יעסקו בתורה ובנביאים ובכת ובים.

אם בעלי משנה הן

-

יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות.

ואם בעלי תלמוד הן

-

יעסקו בהלכות.

ילמדו בהלכות

פסח ב

חג ה

פסח, בהלכות עצרת בעצרת,

ו

בהלכות חג בחג.

העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו,

דהיינו, כפי שאמרנו לעיל, שקורא ולומד פסוקים ועניינים של פסח בפסח וכיוצא בזה -

מביא טובה לעולם. שנאמר: "ודבר בעתו מה טוב".

שנינו במשנתנו:

והלוחש על המכה וכו'.

אמר רבי יוחנן

: מה ששנינו שהלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא, היינו דווקא בלוחש על המכה

ורוקק בה,

שכך דרך המלחשים, לרקק לפני הלחש. והעושה כן אין לו חלק לעולם הבא,

לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה

.

איתמר, רב אמר: אפילו

אם רוקק, ולוחש את הפסוק

"נגע צרעת

כי תהיה באדם והובא אל הכהן" לשם רפואה , אף שאין בכך הזכרת שם שמים על הרקיקה, אין לו חלק לעולם הבא .

רבי חנינא אמר: אפילו

אם רוקק ולוחש את הפסוק

"ויקרא אל משה",

שאין בו שם שמים, ואף אינו מזכירו לשם רפואה, אלא סבור הוא להנצל בזכות דברי תורה שהוא מזכיר, אסור ללוחשו.

תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים

של חולה

בשבת,

ואין בכך משום רפואה, משום שהוקשה סיכה לשתיה, והרי זה מותר כשתיה.

ו

כן

לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת

כדי שלא יזיקו, ואין בכך משום צידה.

ו

כן

מעבירין כלי על גב העין

הכואבת

בשבת,

שכן הדרך, להניח כלי מתכת על עין חולה, כדי לקררה .

אמר רבן שמעון בן גמליאל

: מה ששנינו שמעבירין כלי על גב העין,

במה דברים אמורים

-

בכלי הניטל

בשבת, כגון מפתח סכין וטבעת.

אבל בכלי שאינו ניטל,

דהיינו, כלי מוקצה -

אסור.

ואין שואלין בדבר שדים בשבת.

שכן הדרך כשמאבדין דבר, ששואלין במעשה שדים, והם מגידים להם. ואסור לעשות כן בשבת, משום "ממצוא חפצך".

רבי יוסי אומר: אף בחול אסור

לשאול בשדים, משום סכנה - וכדלהלן.

אמר רב הונא: הלכה כרבי יוסי,

שאף בחול אסור.

ואף רבי יוסי לא אמרה

[שאסור אף בחול] -

אלא משום סכנה.

כי הא דרב יצחק בר יוסף ד

היה שואל בשדים, וביקש השד להזיקו , ונעשה לו נס, ו

איבלע בארזא

[נבלע בארז],

ו

לאחר מכן שוב

אתעביד ליה ניסא

[נעשה לו נס],

פקע ארזא ופלטיה

[פקע הארז, ופלטו החוצה].

תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.

היכי עביד?

רבי חמא ברבי חנינא אמר

: משנה מהדרך שרגיל בחול. שבחול רגילים למשמש ואחר כך לסוך, ולכן בשבת משנה את הסדר, ו

סך

-

ואחר כך ממשמש.

רבי יוחנן אמר: סך וממשמש בבת אחת.

תנו רבנן: שרי

שמן

[מעשה שדים ששואלין על ידי שמן],

ושרי ביצים

[מעשה שדים ששואלין על ידי שפופרת של ביצה] -

מותרין לשאול בהן.

אלא

שנמנעו מלשאול בהן -

מפני שמכזבין

בתשובותיהם .

דרך העושים מעשה שדים, ש

לוחשין על

שמן שבכלי, ואין לוחשין על שמן שביד,

משום שאינו מועיל.

לפיכך סכין משמן שביד,

כי אין לחוש שנעשה בו מעשה שדים, ואין בו סכנה.

ואין סכין משמן שבכלי,

מחשש מעשה שדים.

רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא.

אייתי ליה מישחא במנא.

שף

[סך שמן על פניו] -

נפקן ליה צימחי באפיה

[יצאו לו אבעבועות בפניו], מחמת כשפים.

נפק

[יצא רב יצחק בר שמואל]

לשוק.

חזיתיה ההיא איתתא

[ראתה אותו אשה אחת],

אמרה: זיקא דחמת

[רוח של שד ששמו חמת]

קא חזינא הכא

[אני רואה כאן] על פניך.

עבדא ליה מלתא ואיתסי

[עשתה בו אותה אשה דבר - ונתרפא].

אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רפאך". וכי מאחר שלא שם

הקדוש ברוך הוא מחלה בישראל -

רפואה למה?

לשם מה צריך רפואה?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה

מעצמו נדרש. שנאמר

בתחילת הפסוק:

"ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך".

והיינו,

אם תשמע

לקול ה' -

לא אשים

עליך מחלה.

ואם לא תשמע

לקול ה' -

אשים

עליך מחלה. וזה מה שנאמר בסוף הפסוק, ש

אף על פי כן,

אף שאשים עליך מחלה -

"כי אני ה' רפאך",

תהיה לך רפואה .

אמר רבה בר בר חנה: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו.

אמר להן: חמה עזה יש בעולם

[על עצמו אמר, שכעס עליו הקדוש ברוך הוא, והכביד חליו ].

התחילו הן,

התלמידים,

בוכין, ורבי עקיבא משחק

[צוחק].

אמרו לו: למה אתה משחק?

אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: אפשר ספר תורה

[כינו כך את רבי אליעזר רבם]

שרוי בצער, ולא נבכה?

אמר להן: לכך אני משחק. כל זמן שאני רואה

את

רבי שאין יינו מחמיץ, ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש

[מתקלקל ונעשה צלול מחמת חמימות], כלומר, שהיתה הצלחה בכל מעשיו,

אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו

[כל שכרו] בחייו.

ועכשיו שאני רואה

את

רבי בצער

-

אני שמח,

כי זו ראיה שלא קיבל את כל שכרו בעולם הזה, אלא שכרו שמור לו לעולם הבא.

אמר לו

רבי אליעזר לרבי עקיבא:

עקיבא!

היאך אתה אומר שאני סובל מחמת עוונותי?

כלום חיסרתי מן התורה כולה?!

אמר לו

רבי עקיבא:

לימדתנו רבינו: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

.

תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו

ארבעה זקנים לבקרו. ואלו הם:

רבי טרפון, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא.

נענה רבי טרפון ואמר

לרבי אליעזר:

טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים. שטיפה של גשמים

-

בעולם הזה. ורבי, בעולם הזה

-

ובעולם הבא

.

נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה. שגלגל חמה

-

בעולם הזה

[אבל לעתיד לבוא המאורות מתחדשין].

ורבי, בעולם הזה

-

ובעולם הבא.

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם. שאב ואם

-

בעולם הזה. ורבי, בעולם הזה

-

ובעולם הבא

.

נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין,

שמכפרין הם על העוונות.

אמר להם

רבי אליעזר לתלמידיו:

סמכוני, ואשמעה דברי עקיבא תלמידי, שאמר חביבין יסורין.

אמר לו

לרבי עקיבא:

עקיבא, זו,

דבר זה, שחביבין יסורין,

מנין לך?

אמר: מקרא אני דורש: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו', ויעש הרע בעיני ה'."