ראש השנה 11b — תלמוד אויף ייִדיש

עדות ביהוסף שמו בצאתו

[מבית האסורים, לשלוט] על ארץ מצרים".

וגו'.

כלומר, באותו היום [בראש השנה] הוציא ה' את יוסף למשול על ארץ מצרים.

שנינו בברייתא:

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים

, לדברי הכל.

ומביאה הגמרא מקור לדבר:

כתיב הכא

בענין שיעבוד מצרים [שמות ו]:

"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים"

.

וכתיב התם

בתהילים, בהמשך הפסוק: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. עדות ביהוסף שמו.

הסירותי מסבל שכמו".

מכאן שהוסר הסבל של שיעבוד מצרים בראש השנה.

שנינו בברייתא: רבי אליעזר אומר, בניסן נגאלו ממצרים, בתשרי עתידין להגאל לעתיד לבוא.

ומביאה הגמרא את המקור לדבריו:

בניסן נגאלו

-

כדאיתא!

כמו שמפורש בתורה בענין יציאת מצרים.

בתשרי עתידין ליגאל

-

אתיא

למדים זאת בגזרה שוה

"שופר שופר"

:

כתיב הכא

[בתהילים שם]:

"תקעו בחדש שופר

בכסה ליום חגנו", בחג ראש השנה.

וכתיב התם

[ישעיה כז] בענין הגאולה לעתיד לבוא:

"ביום ההוא יתקע בשופר גדול

".

כשם שתקיעת השופר האמורה בתהילים [שם] היא בראש השנה, אף תקיעת שופר האמורה בגאולה שלעתיד לבוא, היא בראש השנה.

שנינו בברייתא:

רבי יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.

והוינן בה:

מנלן

הא?

ומשנינן:

אמר קרא

[שמות יב] בענין ליל פסח,

"ליל שימורים".

ללמדך, כי זה הוא ה

ליל המשומר ובא

לגאולה,

מששת ימי בראשית.

ואידך

, רבי אליעזר, הסובר שבתשרי עתידין להגאל, מפרש את המקרא "ליל שימורים", שהוא

לילה המשומר ובא

בכל הדורות

מן המזיקין.

שנינו בברייתא לעיל, שרבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו מתי נברא העולם: לדעת רבי אליעזר העולם נברא בתשרי. ואילו לדעת רבי יהושע העולם נברא בניסן.

ו

מאחר שנחלקו בענין בריאת העולם. לכן,

אזדו לטעמייהו

, נחלקו והלכו לשיטתם אף בענין זמן המבול, כדלהלן:

דתניא

: נאמר [בראשית ז יא] בענין המבול:

"בשנת שש מאות שנה לחי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש,

ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו" [והתחיל המבול].

ונחלקו רבי יהושע ורבי אליעזר מה הוא היום ה"שבעה עשר יום לחדש השני" שהוזכר בפסוק?

רבי יהושע אומר

:

מאחר והעולם נברא [לדעתו] בניסן, לכן החדש השני המוזכר בנח, הוא החודש שאחרי חודש ניסן, היות ובניסן מתחיל מנין שנות כל הדורות.

הלכך,

אותו היום

שהחל בו המבול -

י"ז באייר היה

, שהוא החדש השני מניסן.

והוא

יום שמזל כימה

, זנב מזל טלה -

שוקע ביום

מתחת לארץ.

ו

אף

מעיינות מתמעטין

באייר, שהרי כבר כלתה עונת הגשמים.

ומתוך ששינו

אנשי דור המבול את

מעשיהן

, מטוב לרע -

שינה הקדוש ברוך הוא עליהם

את

מעשה בראשית

, בשני דברים:

א. המבול ירד ביום. שהרי נאמר [בראשית ז יג]: "בעצם היום הזה בא נח אל התבה". ונח נכנס לתיבה רק כאשר ירדו המים והכריחוהו להכנס לתיבה, שנאמר [שם פסוק ז]: "ויבא נח אל התבה מפני מי המבול". מכאן שהמבול ירד ביום.

וכיצד הביא הקדוש ברוך הוא את המבול? נטל שני כוכבים ממזל כימה, שהוא זנבו של מזל טלה, שיש בו הרבה כוכבים, ונעשה נקב בשמים. ודרכו ירדו המים לארץ. ומאחר שבי"ז אייר מזל כימה הוא מתחת לארץ, הוצרך הקדוש ברוך הוא לשנות ממעשה בראשית,

והעלה

את

מזל כימה ביום.

ונטל שני כוכבים מכימה

, ונעשה נקב בשמים.

ו

דרך אותו הנקב

הביא

הקדוש ברוך הוא

מבול לעולם.

ב. בי"ז אייר המעיינות מתמעטים. ושינה הקדוש ברוך הוא את מעשה בראשית, והתגברו המעיינות, ושטפום.

רבי אליעזר אומר

:

מאחר שהעולם נברא [לדעתו] בתשרי, לכן החדש השני המוזכר בפסוק נמנה החל מתשרי, שבו מתחיל מנין שנות כל הדורות.

הלכך,

אותו היום

["בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש"] שהתחיל המבול -

י"ז במרחשון היה

[שהוא החדש השני מתשרי].

והוא

יום שמזל כימה עולה ביום

מעל הארץ.

ו

אף ה

מעיינות מתגברים

במרחשון, שהרי אז היא עונת הגשמים. הלכך, לא הוצרך הקדוש ברוך הוא לשנות את מעשה בראשית ולהעלות את כימה ביום. ואף לא הוצרך להגביר את המעיינות. שהרי מזל כימה עולה במרחשון ביום, ואף המעינות מתגברים באותו הזמן.