טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
ראש השנה 10b — תלמוד אויף ייִדיש
ראש השנה 10b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — ראש השנה 10b
וכי
אינו דין
שנאמר
שיום אחד
[בסוף שנה ראשונה]
עולה
לה למנין שנה, אף
בתחילתה
, בתחילת קצבת השנים, מקל וחומר?!
שהרי תחילת המנין קלה יותר מסופו, כפי שלמדנו בענין נדה.
אלא, בהכרח, שלדעת רבי מאיר, הסובר שיום אחד בשנה חשוב שנה בסוף השנים, הרי אף בתחילתן יום אחד בשנה חשוב שנה.
ומעתה, בהכרח, שהברייתא לעיל [שאמרה הנוטע פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה] היא שלא כדעת רבי מאיר.
ותמהינן:
ואלא מאי?
כדעת מי כן תעמיד את הברייתא?
אם לדעת
רבי אלעזר
[הסובר ששלשים יום בשנה חשובים שנה]? הרי לדעת רבי אלעזר צריך
שלשים
יום לקליטת הזרע בקרקע,
ו
עוד
שלשים
יום אחרים
בעי
[צריך] כדי להחשיבם לשנה. שהרי כל זמן שהזרע לא נקלט בקרקע הרי הוא כמונח בבית. [ואין מתחילים למנות את השנה הראשונה אלא לאחר שהזרע נקלט].
הילכך הנוטע פחות משישים יום לפני ראש השנה, לא עלתה לו שנה לדעת רבי אלעזר. ואיך אפשר להעמיד את הברייתא דלעיל כדבריו?
דתנן
[שביעית ב ו] שאין הנטיעה נקלטת בקרקע בפחות משלשים יום:
אין נוטעין
נטיעות,
ואין מבריכין
, אין מכופפים את הענף מן העץ לתוך הארץ [על מנת שיגדל עץ חדש],
ואין מרכיבין
אילן על גבי גזע של אילן אחר, ב
ערב שביעית
-
פחות משלשים יום לפני ראש השנה
, היות שזמן קליטת הנטיעה הוא שלשים יום.
ואם נטע והבריך והרכיב
בתוך אותם שלשים יום -
יעקור!
רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים
-
שוב אינה קולטת
אפילו בשלשים יום.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים
: זמן הקליטה הוא
שתי שבתות
[ארבעה עשר יום].
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי
התנא
האומר
שהנטיעה נקלטת ב
שלשים
יום - הנוטע לפני השביעית
צריך
שיקדים
שלשים
יום לקליטה,
ו
עוד
שלשים
יום לתוספת שביעית.
ו
לדברי האומר
שהנטיעה נקלטת ב
שלשה
ימים, הרי הנוטע בערב שביעית
צריך
שיקדים ויטע
שלשה ושלשים
יום לפני השביעית.
ו
לדברי האומר
שהנטיעה נקלטת ב
שתי שבתות,
הרי הנוטע לפני שביעית
צריך
שיקדים
שתי שבתות ו
עוד
שלשים יום.
ולפי זה, אם נאמר שהברייתא דלעיל [שהנוטע פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה] סוברת כדעת רבי אלעזר ששלשים יום בשנה חשובים שנה, אם כן, אפילו אם נטע יותר משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה, שהרי צריך להקדים עוד שלשים יום לקליטה, [לדעת תנא קמא שבמשנה בשביעית הנזכרת].
ואי נמי
, וגם אם נאמר שרבי אלעזר
כרבי יהודה סבירא ליה
שהנטיעה נקלטת בשלשה ימים, [ולא בשלשים יום], עדיין קשה: שהרי
שלשה
ימים לקליטה
ו
עוד
שלשים
יום
בעי!
ומדוע שנינו בברייתא שהנוטע שלשים יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה?
ובהכרח, שאי אפשר להעמיד את הברייתא דלעיל [שהנוטע פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה] כדעת רבי אלעזר.
אלא לעולם
, בהכרח שהברייתא נשנית על ידי
רבי מאיר
, הסובר שיום אחד בשנה חשוב שנה.
וכי קאמר
, ומה שאמר רבי מאיר [בברייתא] שצריך שיקדים לנטוע
שלשים
יום לפני ראש השנה, זהו משום שלדעת רבי מאיר צריך שלשים יום
לקליטה.
ומקשינן: מאחר שאמרנו שלדעת רבי מאיר אין הנטיעה נקלטת אלא לאחר שלשים יום.
אי הכי
, אם כן, מדוע שנינו בברייתא שהנוטע שלשים יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה?
הרי
ל"א בעי!
צריך שיקדים שלשים ואחד יום לפני ראש השנה; 30 יום לקליטה, ועוד יום אחד כדי שיחשב לשנה ראשונה של ערלה [שיום אחד בשנה חשוב שנה]!
ומתרצינן:
קא סבר
רבי מאיר,
יום שלשים עולה
[נחשב]
לכאן ולכאן
, גם לסוף ימי הקליטה, וגם לענין שיום אחד בשנה חשוב שנה.
והגמרא מפרשת את טעמיהם של רבי מאיר ורבי אלעזר [שנחלקו כמה ימים בשנה חשובים שנה]:
אמר רבי יוחנן: ושניהן
[רבי מאיר ורבי אלעזר],
מקרא אחד דרשו
:
נאמר [בראשית ח] בענין המבול:
"ויהי באחת ושש מאות שנה
[לחיי נח]
בראשון
[בחדש הראשון]
באחד לחדש
חרבו המים מעל הארץ".
ורבי יוחנן מפרש את דעתו של רבי מאיר:
רבי מאיר סבר: מדאכתי
, ממה שעדיין רק
יום אחד הוא דעייל
נכנס
בשנה
האחת ושש מאות,
וקא קרי
, וקורא
לה
הכתוב
"שנה"
-
שמע מינה
ש
יום אחד בשנה חשוב שנה.
ואידך
, רבי אלעזר [הסובר שיום אחד בשנה אינו חשוב שנה] דוחה את ראייתו של רבי מאיר, ועונה לו:
אמנם
אי כתיב "בשש מאות ואחת שנה"
אכן היתה מכאן ראיה
כדקאמרת
, שיום אחד בשנה חשוב שנה.
אבל
השתא
, עכשיו
דכתיב "באחת ושש מאות שנה"
, יש לפרש ש
"שנה
" -
אשש מאות קאי
. והיינו, שהמילה "שנה" מתייחסת רק לשש מאות [שנכתב בסמוך לה] ולא על האחת.
ומאי "אחת
"? -
אתחלתא דאחת!
כלומר, לאחר שש מאות שנה, בתחילת השנה האחת.
ועתה רבי יוחנן מפרש את דעתו של רבי אלעזר:
ורבי אלעזר
, הסובר ששלשים יום בשנה חשובים שנה -
מאי טעמיה?
משום
דכתיב
בפסוק הזה:
"בראשון
[בחדש הראשון]
באחד לחדש"
.
מדאכתי
, ממה שעדיין רק
יום אחד הוא דעייל
[שנכנס]
בחדש, וקא קרי ליה
הכתוב
"חדש"
-
שמע מינה
ש
יום אחד בחדש חשוב חדש.
ומ
זה
דיום אחד בחדש חשוב חדש
אנו לומדים שאף
שלשים יום בשנה חשובין שנה
.
ו
היינו, כשם שמצינו יום אחד נחשב
"חדש
"
\-
למנוייו
, שיחידת זמן של יום, שעל פיה מוגדר ונמנה החודש, שהרי החודש הוא סך המנין של שלשים יום [וכמו שנאמר [במדבר יא] "עד חדש ימים"], נחשבת יחידת הזמן כמו החודש כולו.
ו
מכאן שאף בענין
שנה,
אחד
למנוייה
חשוב שנה. והשנה הרי נמנית על ידי מנין החדשים שנאמר [שמות יב]: "לחדשי השנה".
ומכאן למד רבי אלעזר ששלשים יום [חדש] בשנה חשובים שנה.
[
מכלל דתרווייהו
, רבי מאיר ורבי אלעזר,
סבירא להו בניסן נברא העולם
].
תניא
:
רבי אליעזר אומר
:
א.
בתשרי נברא
העולם.
ב.
בתשרי נולדו אבות
אברהם ויעקב.
ג.
בתשרי מתו אבות
אברהם ויעקב.
ד.
בפסח נולד יצחק.
ה.
בראש השנה נפקדה שרה
לטובה לפני הקדוש ברוך הוא, ונגזר עליה הריון. וכן נפקדו
רחל וחנה.
ו.
בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין.