פסחים 99b — תלמוד אויף ייִדיש

מתניתין:

ערבי פסחים,

סמוך

"למנחה

קטנה", דהיינו חצי שעה קודם זמנה [שזמנה של מנחה קטנה הוא בשעה תשע ומחצה של היום, בשעות בינוניות], דהיינו, מתחילת שעה העשירית -

לא יאכל אדם

,

עד שתחשך,

כדי שיאכל בערב מצה של מצוה לתיאבון. לפי שיש הידור מצוה באכילת המצה לתיאבון.

ו

אפילו עני שבישראל

,

לא יאכל

בליל פסח

עד שיסב

על מטה ליד השלחן כדרך בני חורין, זכר לחירות.

ולא יפחתו לו

גבאי צדקה, המפרנסין את העניים,

מ

ליתן לו

ארבע כוסות של יין

.

שתיקנו חכמים לשתות בליל הסדר [כנגד ארבעה לשונות של גאולה שנאמרו בגאולת מצרים, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי].

ואפילו

הוא עני שבעניים, שמתפרנס

מן התמחוי

של צדקה, שהיא קערה שאוספין בה מזון לעניים [ועני שיש לו אפילו רק מזון שתי סעודות אינו נוטל מן התמחוי], גם לא יפחתו לו מארבע כוסות.

גמרא:

והוינן בה:

מאי איריא

שנקט תנא דמתניתין דוקא

"ערבי פסחים"?

והלא

אפילו

ב

ערבי שבתות וימים טובים נמי

אסור לאכול סמוך למנחה?

דתניא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה,

שמתאוה לאכול ויהיו חביבין עליו הקידוש וסעודת שבת,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך.

ומתרצינן:

אמר רב הונא

: מתניתין דקתני "ערבי פסחים" דוקא,

לא צריכא אלא לרבי יוסי, דאמר: "אוכל והולך עד שתחשך".

ואשמעינן מתניתין ד

הני מילי בערבי שבתות וימים טובים. אבל בערב הפסח, משום חיובא דמצה

שלא תהא נאכלת בלילה על השובע,

מודה

רבי יוסי שלא יאכל סמוך למנחה.

רב פפא אמר: אפילו תימא

מתניתין

רבי יהודה

היא, בכל זאת לא קשיא.

ד

התם, בערבי שבתות וימים טובים, מן המנחה ולמעלה הוא דאסור

היינו דוקא מתשע שעות ומחצה ואילך. אבל

סמוך למנחה

חצי שעה קודם, דהיינו מסוף שעה תשיעית,

שרי

.

אבל בערב הפסח

-

אפילו סמוך למנחה נמי אסור!

ומקשינן לרב פפא:

ובערב שבת סמוך למנחה

מי

שרי?

והתניא: לא יאכל אדם בערב שבת וימים טובים מתשע שעות ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך.

הרי שלרבי יהודה אפילו בערבי שבתות וימים טובים נמי אסור סמוך למנחה. וקשיא לרב פפא.

אמר מר זוטרא: מאן לימא לן ד

ברייתא זו

מתרצתא היא,

שהגירסא בה נכונה?