פסחים 59a — תלמוד אויף ייִדיש

והטעם שתמיד קודם לפסח, הוא משום ש

יאוחר דבר

[קרבן פסח]

שנאמר בו

"בערב"

ו"בין הערבים"

"תזבח את הפסח בערב" [דברים טז] "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" [שמות יב] -

לדבר

[קרבן תמיד]

שלא נאמר בו

"בערב"

אלא

"בין הערבים"

[במדבר כח] "את הכבש השני תעשה בין הערבים" -

בלבד

.

ומקשינן:

אי הכי, קטרת ונרות נמי נקדמו לפסח

מאותו הטעם:

יאוחר דבר

[פסח]

שנאמר בו

"בערב"

ו"בין הערבים"

לדבר

[קטורת ונרות]

שלא נאמר בו אלא

"בין הערבים"

בלבד

דכתיב [שמות כז] "ובהעלות אהרון את הנרות בין הערבים יקטירנה". והא דכתיב "בין הערבים" קאי גם על קטורת וגם על נרות.

ומדוע אם כן אמר התנא שפסח קודם לקטורת ולנרות?!

ותרצינן:

שאני התם

[בקטורת ונרות]

דמיעט רחמנא

בנרות

"אותו"

שלא תהיה עבודה אחרת אחרי הדלקתם [כדמפרש לקמן]. וקטורת הוקשה לנרות, לפיכך צריך להקריב את הפסח לפני קטורת ונרות.

דתניא

: [שמות כז] כתיב בנרות

"מערב ועד בקר"

-

תן לה

שמן כ

מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר

[והשיעור הוא חצי לוג לכל נר, שזה מספיק ללילה הארוך ביותר].

דבר אחר: אין לך עבודה שכשירה

להתחיל אותה

מערב עד בוקר אלא זו

[הדלקת הנרות]

בלבד

.

מאי טעמא?

אמר קרא

שמות כז]

"יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר"

-

אותו מערב עד בוקר ואין דבר אחר

[עבודה אחרת] כשרה להתחיל

מערב עד בוקר

.

ואיתקש קטרת לנרות

[דכתיב "ובהעלות אהרון את הנרות בין הערבים יקטירנה"] - ללמד שכשם שאין עבודה כשרה אחרי הדלקת הנרות, כך אין עבודה כשרה אחרי הקטרת הקטורת [חוץ מהדלקת הנרות]. הילכך הפסח קודם לקטורת ולנרות.

ומביאה הגמרא ברייתא שסוברת כמו שהקשינו לעיל - שיאוחר פסח לקטורת ונרות:

ותניא כי קושיין

:

דתניא:

תמיד קודם לקטרת, קטרת

-

קודמת לנרות

[הטעם לסדר זה מפורש ביומא דף לא א ].

ונרות

-

קודמות לפסח

.

והטעם שקטורת ונרות קודמות לפסח הוא משום ש

יאוחר דבר

[פסח]

שנאמר בו

"בערב"

ו"בין הערבים"

לדבר

[קטורת ונרות]

שלא נאמר בו אלא

"בין הערבים"

בלבד

.

ומקשינן:

והא כתיב

"אותו"

שמשמע למעט, ומדוע לא ממעט התנא מכאן שאין עבודה אחרת כשרה אחרי נרות, כמו שתירצנו לעיל?

ותרצינן: מאחר ו"אותו" כתוב לגבי נרות שהיא עבודה שבפנים [בהיכל, ששם מקום המנורה], מסתבר לומר שאינו ממעט כל שאר עבודות.

אלא

האי

"אותו"

-

מיבעי ליה למעוטי

דוקא

עבודה

שהיא

בפנים

דומיא דנרות, ולא למעט פסח, שאינו עבודת פנים, ואינו דומה לנרות.

ומאי ניהו

[עבודת פנים שממעטינן מ"אותו"]? -

קטורת

שמקטירים אותה על מזבח הזהב, שגם הוא בפנים, בהיכל.

והסיבה שצריך לזה מיעוט היא:

סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב

שמות ל]

"ובהעלות אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה"

הרי שהדלקת הנרות כתובה קודם בפסוק -

אימא נדליק נרות ברישא, והדר נקטיר קטורת

.

לפיכך

מיעט רחמנא

לגבי נרות

"אותו"

שאין עבודת פנים אחרת כשרה לאחר הדלקת הנרות. לפיכך צריך להקדים קטורת לנרות.

ומקשינן:

אלא

"בהעלות אהרן את הנרות

בין הערבים

-

יקטירנה"

[שמשמע כי נרות קודמות לקטורת] -

למה לי?

ותרצינן: באמת המשמעות של הפסוק איננה שנרות קודמות לקטורת, אלא להיפך -

הכי קאמר רחמנא: בעידן דמדלקת נרות

[בזמן שאתה מדליק נרות] -

תהא מקטרא קטרת

[תהיה הקטורת כבר מוקטרת].

תנו רבנן: אין לך דבר

[בעבודות הקטרה ]

שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד

.

לפי

שנאמר בה

"בבקר בבקר"

.

ויוקדם קטורת

, שהיא

דבר שנאמר בו

"בבקר בבקר", דכתיב

[שמות ל]

"והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר", ל

תמיד, שהוא

דבר שלא נאמר בו אלא

"בקר"

אחד

.

ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות

בכל יום].

ופסח

[כדאמרינן לעיל יאוחר דבר].

ומחוסר כפורים

[כגון מצורע או זב שכבר עברו עליהם ימי טהרתם וטבלו ביום השביעי, ועדיין אסור להם לאכול בקדשים עד שיקריבו ביום השמיני את הקרבנות המפורשים בהם].

ולא התירו למחוסר כיפורים תמיד, אלא רק

בערב הפסח

, כששכח ולא הביא את כפרתו לפני תמיד של בין הערבים, ואם לא יביאנה היום יהיה אסור לו לאכול קרבן פסח בערב.

ואי אפשר לשחוט את הפסח על מי שאינו ראוי לאכול בערב, כדתנן לקמן סא א: שחטו לטמאים פסול.

ונמצא שאינו יכול לקיים את המצוה של הקרבת קרבן פסח אלא אם כן יביא את כפרתו. ולפיכך התירו לו להביא את כפרתו לאחר התמיד, ואף על פי שעובר בזה על עשה דהשלמה. שהקרבת הפסח היא מצות עשה שיש בו כרת, ויבא עשה של פסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת.

ולאחר שמביא כפרתו נטהר לאכילת קדשים מדאורייתא [שהרי כבר טבל אתמול ביום השביעי והעריב שמשו, וכשמקריב אחר כך את כפרתו ביום השמיני נגמר כל סדר טהרתו], אבל עדיין אסור מדרבנן לאכול בקדשים.

ולפיכך דינו הוא

שטובל שנית

[אף על פי שכבר טבל מאתמול ביום השביעי לטהרתו ],

ואוכל את פסחו לערב

.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה

שהקריב שלמים קודם לתמיד של בין הערבים, והוא שכח להביא את כפרתו לפני התמיד, ואם לא יביאנו לאחר התמיד לא יוכל לאכול את בשר השלמים.

כי אכילת בשר הקרבנות היא מצוה, כדכתיב [שמות כט] "ואכלו אותם אשר כופר בהם"

\- ומצוה זו היא בין לכהנים בחלק המגיע להם ובין לבעלים בחלק שלהם.

לפיכך, התירו לו לדחות את מצות עשה דהשלמה ולהקריב את כפרתו לאחר התמיד, כדי לקיים את המצוה של אכילת הקרבן.

ומדרבנן חייבו אותו עוד, שיהיה

טובל

שנית,

ואוכל בקדשים לערב

.

03לעיל למדנו שאסור להקריב קרבנות אחרי תמיד של בין הערביים מדכתיב "עליה חלבי השלמים" ודרשינן: עליה השלם כל הקרבנות כולם.

והרי זה לאו הבא מכלל עשה להקריב את כל הקרבנות דוקא לפני התמיד ולא לאחריו. ולאו הבא מכלל עשה נחשב עשה [ונקרא "עשה דהשלמה" - שהוא עשה שנלמד מדכתיב "עליה השלם"].

ועל פי זה הוינן בדברי הברייתא:

בשלמא לתנא קמא

שהתיר להביא כפרתו לאחר התמיד רק לצורך אכילת הפסח, טעמו הוא משום ש

יבא עשה דפסח

שהוא חמור,

שיש בו כרת

[למי שמבטל את העשה של פסח, כדכתיב [במדבר ט] "והאיש אשר הוא טהור וחדל לעשות הפסח - ונכרתה"]

וידחה עשה

הקל

דהשלמה שאין בו כרת

. שהרי אם לא יביא כפרתו היום, אי אפשר יהיה לשחוט עליו את הפסח, כי הוא לא יוכל לאכול בערב. ועשה הקל נדחה מפני עשה החמור.

אלא, לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן

ברוקא

, שהתיר להקריב כפרתו לאחר התמיד בכל ימות השנה כדי להתירו באכילת כל הקרבנות, תיקשי -

מאי אולמיה

[מהי העדיפות]

דהאי עשה

[דאכילת כל הקרבנות]

מהאי עשה

[דעליה השלם]? והרי עשה אינו דוחה עשה אחר אלא אם העשה הדוחה חמור יותר מהעשה הנדחה!

03התורה חייבה מספר קרבנות במחוסרי כפרה: מצורע עשיר מביא חטאת ועולת בהמה וכבש לאשם. ואילו מצורע עני מביא חטאת העוף ועולת העוף וכבש לאשם.

יולדת עשירה מביאה עולת בהמה וחטאת העוף. ועניה מביאה חטאת ועולת העוף.

זב מביא חטאת ועולת העוף בין בעני ובין בעשיר.

ביולדת ובזב, הכפרה תלויה בחטאת. כדכתיב בחטאת יולדת [ויקרא יב] "והקריבו לפני ה' וכפר עליה". ומשעה שהקריבו את החטאת מותרים לאכול בקדשים, אף על פי שעדיין חייבים בעולה.

[ולגבי מצורע מבואר בסמוך שאסור בקדשים עד שיקריב את כל קרבנותיו].

חטאת העוף שונה מכל הקרבנות, שלא מקטירים ממנה כלום על המזבח וכדתנן בזבחים [פרק ו משנה ד]: אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים.

ועל פי זה תרצינן:

אמר רבינא אמר רב חסדא: הכא

, מדובר

בחטאת העוף

[שמביא מצורע עני ]

עסקינן, שאין למזבח אלא דמה

ולא מקטירים ממנה כלום על המזבח.

והמקריב קרבן שאין בו הקטרה לאחר תמיד של בין הערביים אינו עובר על עשה דהשלמה, כי עשה דהשלמה הוא איסור שלא להקטיר קרבן אחרי תמיד של בין הערביים [כדכתיב "והקטיר עליה חלבי השלמים"].

לפיכך אף על פי שעשה של אכילת קדשים לא עדיף מעשה דהשלמה, מותר להקריב חטאת העוף של מחוסר כפורים לאחר תמיד של בין הערבים כדי להתירו לאכול בקדשים, כי ממילא אינו עובר בזה על עשה דהשלמה.

ועוד תרצינן:

רב פפא אמר אפילו תימא

שמדובר

בחטאת בהמה

, ויש דרך להקריבה כדי שהבעלים יתכפרו ויהיו ניתרים באכילת קדשים מבלי לעבור על העשה דהשלמה.

והיינו, שביום רק שוחטים וזורקים את הדם [ולקמן מבואר שגם הכהנים אוכלים את הבשר]. וזה מספיק כדי להתירו בקדשים, כי עיקר הכפרה של הקרבן תלוי בזריקה [ובאכילת הכהנים]. ואילו את האימורין אינו מקטיר היום אלא

מעלה ומלינה בראשו של מזבח

, ולמחר יקטירם לאחר תמיד של שחר שלמחרת.

ואף על פי שקדשים נפסלים בלינה, כאן האימורין לא נפסלים מלהקטירם למחרת, כי לינה אינה פוסלת מה שכבר נמצא בראש המזבח.

ומקשינן על רב חסדא שהעמיד בחטאת העוף:

וה

רי במצורע

איכא

גם

אשם

, ואשם אינו בא מן העוף אלא מן הבהמה בלבד ואימוריו טעונים הקטרה, וכשמקטירם אחרי תמיד של בין הערביים עובר על עשה דהשלמה! ומבארינן את הקושיא:

בשלמא לרב פפא היינו

, יש עצה שלא יעבור על העשה דהשלמה,

דמלין לה

לאימורין של האשם בראשו של מזבח, ומקטירם לאחר תמיד של שחר של מחר, כמו שאמר לעיל לגבי חטאת,

אלא לרב חסדא

שלא התיר להלינה ומתוך כך הוצרך להעמיד בחטאת העוף שאין בה הקטרה -

מאי איכא למימר

לגבי אשם שיש בו הקטרה?!

ותרצינן:

אמרי

: מדובר במקרה

ש

כבר

קרב אשמו

לפני תמיד של בין הערביים ונשארה רק החטאת, ובזה העמדנו בחטאת העוף שאין בה הקטרה.

ועדיין קשה על רב חסדא:

וה

רי במצורע

איכא

גם

עולה

, ואפילו אם נעמיד בעני שמביא עולת העוף הרי היא טעונה הקטרה על גבי המזבח, ועדיין עובר על עשה דהשלמה!

וכי תימא

שאינו חייב להקריב את העולה היום כי ה

עולה לא מעכבא

מלאכול בקדשים,

אי אפשר לומר כן. כי

והתניא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: כשם

שפשיטא

שחטאתו ואשמו מעכבין אותו

מלאכול בקדשים [בחטאת פשיטא שמעכבת, כי בחטאת יולדת כתיב "והקריבו לפני ה' וכפר עליה" ולומדים משם לחטאת של שאר מחוסרי כפרה. ובאשם מצורע פשיטא שמעכב שהרי צריך לתת מדמו על הבהונות של המצורע, ובודאי שטעם הדבר הוא משום שזהו מה שמכפר עליו לטהרו] -

כך עולתו מעכבתו

.

וכי תימא

שמדובר

ב

מקרה

ש

כבר

קרבה עולתו

לפני התמיד, כמו שתירצנו לעיל לגבי אשם, ונשארה רק החטאת.

ומי

[ואיך יתכן ש]

קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון?

והתניא

: כתיב [בקרבן עולה ויורד שמביא מי שעבר על שבועה ושאר עבירות המנויות שם, ודינו שעני מביא חטאת ועולת העוף, ויקרא ה]:

"והקריב את אשר לחטאת ראשונה"

.

מה תלמוד לומר?

אם ללמד שתהא

החטאת

קודמת לעולה הרי כבר נאמר

"ואת השני יעשה עולה כמשפט"

. ואם העולה היא שניה, ממילא החטאת היא ראשונה?

אלא זה בנה אב

[דין זה התורה בנתה אותו להחשב אב ויסוד ללמוד ממנו]

לכל חטאות, שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן

.

ומבארינן עוד:

וקיימא לן

במסכת זבחים דף צ א שצריכים את הבנין אב רק כדי ללמד

דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה

[כגון ביולדת עשירה שמביאה עולת בהמה וחטאת העוף, ואף על גב שבהמה חשובה יותר מעוף, מכל מקום חטאת העוף קודמת לעולת בהמה].

ולפיכך קשה, שמאחר ואי אפשר להקריב את העולה לפני החטאת, לא יתכן להעמיד במקרה שהעולה קרבה לפני התמיד והחטאת לאחר התמיד!

ותרצינן:

אמר רבא: שאני עולת מצורע

[שאינה מעכבת אם הקריב את העולה קודם]. משום

דרחמנא אמר

[אחרי שכתב אודות הקרבת החטאת ]: