פסחים 19a — תלמוד אויף ייִדיש

והשלישי פסול מן התורה, מ

דכתיב

"והבשר אשר יגע

בכל טמא לא יאכל"

! ומדכתיב "כל טמא",

מי לא עסקינן

נמי בבשר קודש

דנגע בשני

, ונעשה שלישי? והרי אף אוכל שני נקרא "טמא". כדכתיב בכלי שנטמא בשרץ, "כל אשר בתוכו יטמא", והיינו אוכל שני. הרי להדיא, דהבשר שהוא שלישי בקודש, נפסל מאכילה.

ו

רביעי

בקודש פסול

מקל וחומר, כדאמרינן

לעיל.

ומכאן מוכרח דלית ליה לרבי יוסי כרבי עקיבא.

ואי סלקא דעתך

ד

סבר כרבי עקיבא

דאמר "שני עושה שלישי בחולין",

ניתני נמי רביעי

פסול

בתרומה

בקל וחומר מטבול יום. מה טבול יום שהוא טהור בחולין, ואפילו הכי הרי הוא פוסל את התרומה, שלישי שהוא טמא בחולין, אינו דין שיפסול את הרביעי בתרומה?!

ו

כן ליפסל נמי

חמישי בקודש

מקל וחומר. מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה, פוסל את הקודש, רביעי שהוא פסול בתרומה, אינו דין שיפסול את החמישי בקודש?!

ומדלא פסל רבי יוסי אלא את השלישי בתרומה ואת הרביעי בקודש, שמע מינה שלא סבר כרבי עקיבא המטמא את השלישי אף בחולין.

ולמאי דמסקינן, שלרבי יוסי טומאת משקין לטמא אחרים אינה מן התורה. לא משכחת לה רביעי בקודש מן התורה . שהרי הכלי שנגע בשרץ נעשה ראשון. והאוכל הנוגע בו נעשה שני. והמשקה הנוגע באוכל נעשה שלישי. ושוב אין הוא מטמא מידי מן התורה .

וכן מוכח מהא דקתני לה ל"רביעי בקודש" גבי מעלות [חומרות] השנויות בקודש [חגיגה ב]. וקיימא לן התם, שכל המעלות מדרבנן הן. ובפרט חמש המעלות האחרונות האמורות שם, דלית להו אפילו דררא דטומאה דאורייתא. וחומר רביעי בקודש הוא מחמש מעלות אחרונות .

ושלישי בקודש, דקאמר ביה רבי יוסי שהוא מן התורה. לא משכחת לה אלא באוכל שנגע באוכל שנגע בכלי שנטמא בשרץ. ובהכרח סבירא ליה, דטומאה עושה כיוצא בה, ואוכל מטמא אוכל בקדשים.

ומה שאוכל מטמא משקה מן התורה. צריך עיון מנא לן? שהרי רבי יוסי לא דריש "יטמא" "יטמא" כרבי עקיבא .

ואסיק רב אשי לשאלתו: מיהו מהכא לא שמעינן,

אלא

דרבי יוסי לית ליה דרבי עקיבא. אבל לומר ש

רבי עקיבא לא סבר כ

האי קל וחומר ד

רבי יוסי, מנלן?

דלמא אית ליה האי קל וחומר. ולעולם הוא פוסל אף את הרביעי בתרומה, ואת החמישי בקודש.

אמר ליה

רב כהנא: בהכרח לית ליה לרבי עקיבא הכי. שאם לא כן, אי אפשר

דלא

לישתמיט

[יוזכר] שום

תנא

, ו

ליתני

טומאת

רביעי בתרומה, ו

טומאת

חמישי בקודש, ונימא

דכשיטת

רבי עקיבא היא.

והלא אי אית ליה לרבי עקיבא כהאי קל וחומר, ממילא אף הם פסולים. ומדלא מצינו שיוזכר כן בדברי התנאים, בהכרח דלית ליה לרבי עקיבא לקל וחומר דרבי יוסי.

וטעמא דלית ליה לרבי עקיבא קל וחומר זה, הוא משום דאית ליה פירכא. דמה לטבול יום שהוא אב הטומאה. תאמר בשני שאינו אלא וולד הטומאה.

וסבר רבי עקיבא, שני עושה שלישי, בין בחולין ובין בתרומה. ובקדשים אף שלישי עושה רביעי. ומקרא מפורש הוא מן התורה. דהא כתיב, "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל". ו"כל טמא" כולל אף שלישי. שהרי לרבי עקיבא אף בחולין מיקרי "טמא".

ותמהינן:

ואנן

, וכי

אהכי

דלא הזכיר כן שום תנא,

ניקום ונסמוך?

ומשום זה נאמר דלית ליה לרבי עקיבא קל וחומר זה?

נפק רב אשי, ואיתימא

נפק

רב כהנא, ודק ואשכח

[דייק ומצא] משנה מפורשת שמוכח מינה, שאין הרביעי פסול בתרומה ואין החמישי פסול בקודש, אף לרבי עקיבא. ומזה מוכרח כרבא, דלית ליה לרבי עקיבא קל וחומר זה.

וכ

הא דתנן: הכלי מצרף את

כל

מה שבתוכו לקודש!

שאם היה הכלי ארוך, ומאכל קודש נמצא בראשו האחד, ומאכל קודש אחר בראשו השני, ונגע טמא באחד האוכלין, נטמא אף האוכל השני עמו. ואף על פי שאין האוכל השני נוגע בראשון, הרי הכלי מצרפן, וחשיבי כגוף אחד, שאם נטמא מקצתו נטמא כולו.

אבל

הכלי

לא

מצרף את האוכלים

לתרומה!

שאם נטמאה התרומה שבצדו האחד של הכלי, לא נטמאה עמה התרומה שבצד השני. שחומר הוא בקודש דוקא, ולא בתרומה.

ואיירי כשלא נגע האדם הטמא בכלי, ולא טימא אותו. אלא נגע באוכל בלבד. ואין האוכל מטמא כלי אף לא מדרבנן.

ועוד חומר בקודש יותר מבתרומה, ש

הרביעי

לטומאה

בקודש, פסול

. אבל לא בתרומה.

ו

רק

השלישי ל

טומאה פסול

בתרומה

.

ואמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו!

שכבר מצינו לרבי עקיבא שחידש דין צירוף כלי לקודש.

כדתנן: הוסיף רבי עקיבא

להעיד על

הסולת

של המנחות,

ו

על

הקטורת, ו

על

הלבונה

של המנחות ושל שלחן הזהב,

ו

על

הגחלים

של המזבח -

שאם

הם מונחים בכלי, ו

נגע טבול יום

[שפוסל את הקדשים]

במקצתן, פסל את כולן!

אלמא, הכלי מצרף את כל מה שבתוכו לגוף אחד. כי אם תאמר שכל גחלת מטמאת את חברתה נמצא שיש שישי ושביעי לטומאה וזה לא יתכן. אלא בהכרח שמדין צירוף נטמא כל מה שבכלי כאחד.

ומדמצינו לרבי עקיבא שאמר כן, מוכח שאף המשנה הראשונה מעדותו של רבי עקיבא היא. וקתני התם "והרביעי בקודש פסול, והשלישי בתרומה". אלמא,

רביעי

בקודש,

אין

, אבל

חמישי, לא. שלישי

בתרומה,

אין,

אבל

רביעי, לא

.

שמע מינה, לא טימא רבי עקיבא שלישי בתרומה, בקל וחומר מטבול יום. וכן לא טימא רביעי בקודש, בקל וחומר ממחוסר כיפורים. ושפיר קאמר רבא, דלית ליה לרבי עקיבא לקל וחומר דרבי יוסי.

[וכיון שהוזכרו דברי רבי יוחנן, מפרשינן לדבריו. ומילתא באנפי נפשא היא].

מדקאמר רבי יוחנן "מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו",

אלמא קסבר

שחומר

צירוף

כלי דקתני גבי קדשים, מ

דרבנן

בלבד הוא. שהרי העיד כן רבי עקיבא אף על הלבונה והגחלים. והם אינם בני קבלת טומאה מן התורה. שהרי אין בהם תורת אוכלין. וחכמים גזרו בהם טומאה, משום שחיבת הקודש מכשרתן ומחשיבתן לאוכלין .

ופליגי

רבי יוחנן על מה

ד

אמר

רבי חנין: דאמר

רבי חנין:

צירוף

כלי בקודש, מ

דאורייתא

הוא. שנאמר

"כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת"

. ודרשינן,

עשה הכתוב

את

כל מה שבכף

לחתיכה

אחת!

וכיון שנטמאה מקצתה נטמאה כולה.

תנן התם

: העיד רבי חנינא סגן הכהנים, על

מחט ש

יש בה חשש טומאה, ו

נמצאה בבשר

הקדשים,

שהסכין והידים

שנגעו בה

טהורות. והבשר

שהמחט נמצאת בו

טמא

.

ואם

נמצאת

המחט

בפרש

[צואה] שבכרס הבהמה,

הכל טהור!

לפי שלא נגעה המחט בבשר.

אמר רבי עקיבא: זכינו שאין טומאת ידים במקדש!

דקיימא לן שגזרו חכמים טומאה על סתם ידים שאינן טבולות. ודין שניות לטומאה נתנו בהן. והרי הן פוסלות את הקדשים, וכן את התרומה [אלא שלתרומה סגי בנטילה, ולא בעינן טבילה] .