טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
פסחים 18a — תלמוד אויף ייִדיש
פסחים 18a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — פסחים 18a
רבי יהודה אומר
:
בטלו
המים
במעיה
מתורת מי חטאת, לפי שאין הם ראויים להזאה, וכבר אין שמם עליהם. הלכך, אין הם מטמאים.
ואי סלקא דעתך
דדוקא
מ
טומאת משקין לטמא
כלים הוא דהדר ביה
רבי יהודה,
אבל ב
טומאת משקין לטמא
אוכלין
לא הדר ביה,
וכרבי יוסי ורבי שמעון סבירא ליה,
דמדאורייתא היא, קשיא:
אמאי בטלו
המים
במעיה לגמרי
מתורת טומאה?
נהי ד
שוב אין להם
טומאה חמורה
כאב הטומאה, ו
לא מטמאו
אדם וכלים, אבל
טומאה קלה
של ראשון לטומאה עדיין תהיה להם. ואוכלין
מיהא ניטמאו
.
שהרי אף אם עתה שוב אינם נחשבים "מי חטאת", עדיין שם מים עליהם. והרי קודם לכן היו מי חטאת. ונטמאו המים הרגילים מחמת נגיעתם בעצמם כשהיו "מי חטאת". שאין לך נגיעה גדולה מזו. וכשנסתלק מהם שם מי חטאת, הרי הם כמשקין שנגעו במי חטאת. ויש להם לטמאות את הבשר.
אלא, שמע מינה, אין משקין מטמאים אוכלים מן התורה. והדר ביה רבי יהודה לגמרי מטומאת משקין לטמא אחרים.
ואף שמדרבנן מיהא מטמאים, לא גזרו חכמים אלא במשקין דעלמא. אבל הכא לא גזרו. משום דמילתא דלא שכיחא הוא, שתשתה הפרה מי חטאת.
ודחינן: לעולם לא הדר רבי יהודה בטומאת משקין לטמא אוכלין. אלא סבר דמדאורייתא היא.
ו
מאי
"בטלו במעיה"
נמי?
-
בטלו מטומאה חמורה
. ששוב אין בהם תורת אב הטומאה דמי חטאת, לטמא אדם וכלים.
אבל טומאה קלה
דראשון לטומאה יש להם, ו
מטמאו
אוכלין.
ותמהינן: מדקאמר רבי יהודה כן,
מכלל דתנא קמא
פליג ו
סבר, טומאה חמורה נמי
יש למים במעיה, ו
מטמאו
אף אדם וכלים.
והא ליכא למימר הכי. ד
הא
"בשרה טמא"
קתני.
ומשמע שאף לתנא קמא אין הם אלא ראשון לטומאה, ואינם מטמאים אלא בשר. אבל כלים ואדם אינם מטמאים. מכלל, דרבי יהודה סבר שאף טומאה קלה אין להם.
ומשנינן:
כולה
מתניתין
רבי יהודה
היא.
וחסורי מיחסרא, והכי קתני
:
פרה ששתתה מי חטאת, בשרה טמא
.
במה דברים אמורים
, ב
טומאה קלה,
שהמים מטמאים דוקא את הבשר. לפי שאין טומאתם אלא כדין משקין שנגעו במי חטאת.
אבל
ב
טומאה חמורה
דאב הטומאה,
לא
מטמאים. משום
שרבי יהודה אומר: בטלו
המים ש
במעיה
מתורת מי חטאת, ואין דינם אלא כראשון לטומאה, שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין, ולא אדם וכלים.
רב אשי אמר: לעולם בטלו
המים
במעיה לגמרי
מתורת טומאה. ואף את הבשר אינם מטמאים.
ודקשיא לך, ראשון לטומאה מיהא ליהוי על ידי נגיעתם בעצמם. לא קשיא.
משום דהוה ליה
המים שבמעיה
משקה סרוח
, שאינו מקבל טומאה ואינו מטמא. כדתניא בתורת כהנים: "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי" - פרט למשקה סרוח.
שנינו לעיל:
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים
: ספק טומאת משקין,
ל
טמא
אוכלין
-
טמאין
מספק. אבל
ל
טמא
כלים
-
טהורין
מספק. לפי שהמשקין מטמאים אוכלין מן התורה. אבל אינם מטמאים כלים אלא מדרבנן.
אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: רבי יוסי
-
בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה. דדריש
רבי עקיבא, מאי דכתיב באוכל שנפל לכלי שנטמא בשרץ
"י
ִ
ט
ְ
מ
ָא", פירושו
"י
ְ
ט
ַ
מ
ֵא" אחרים. והכי נמי דרש רבי יוסי במשקין.
דתנן: בו ביום
שמינו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא,
דרש רבי עקיבא
: כתיב בשרצים
"וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו
כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשברו".
אינו אומר
"טמא", אלא
"יטמא"
. ודרשינן:
יטמא אחרים.
ואף שהכלי אשר נטמא בשרץ הוא ראשון לטומאה, והאוכל שבתוכו אינו אלא שני,
לימד על ככר שני שעושה
משקה אחר במגעו ל
שלישי
לטומאה, ואפילו
בחולין.
ומפרשינן:
ו
רבי יוסי שהלך בשיטתו,
הכא
במשקין
היכי דריש?
מהא דכתיב
"וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא"
, ולא כתיב "טמא", דרשינן:
יטמא
-
לטמא
אוכלין אחרים ב
טומאת אוכלין
.
אתה אומר
לפרש במשקין, "יטמא"
\-
לטמא
אוכלין אחרים ב
טומאת אוכלין
,
או אינו אלא לטמא
משקין אחרים
בטומאת משקין!?
אמרת: לא כך היה!
אין לפרש את הכתוב בדרך זו.
והוינן בה:
מאי
"לא כך היה"?
אמר רב פפא
: לא יתכן לפרש את הכתוב הכי, משום ש
לא מצינו טומאה
[דבר טמא]
שעושה
טומאה
כיוצא בה
, כדדרשינן לקמן מ"יטמא", דאין עושה כיוצא בו טמא. שאין אוכל מטמא אוכל, ואין משקה מטמא משקה. אלא אוכל מטמא רק משקה, ומשקה מטמא רק אוכל.
רבינא אמר: מגופיה דקרא נמי
מוכח כן. ד
לא מצית אמרת, "יטמא"
היינו
לטמא
אחרים ב
טומאת משקין
.
דאי סלקא דעתך
"יטמא"
ד
כתיב ב
סיפא
דקרא [אצל טומאת משקין], היינו
לטמא טומאת משקין
, הרי
"יטמא"
ד
כתיב ב
רישא
דקרא [אצל טומאת אוכלין],
נמי
פירושו
לטמא טומאת משקין
.
ואם כן, למה חילקן הכתוב וכתב פעמיים "יטמא", לטומאת משקין לחוד, ולטומאת אוכלין לחוד?
ניערבינהו וניכתבינהו
יחד. וליכתוב הכי:
"מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים, וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא"
.
תרי
"יטמא"
-
למה לי?
אלא
שמע מינה,
"יטמא"
ד
כתיב ב
רישא
באוכלין טמאים, היינו
לטמא
אחרים ב
טומאת משקין
.
ו
"יטמא"
ד
כתיב ב
סיפא
במשקין טמאים, היינו
לטמא
אחרים ב
טומאת אוכלין
.
ותו הוינן בה:
ואימא
יטמא
לטמא
אף
את
הכלים
. ואמאי קאמר רבי יוסי דטומאת משקין לטמא כלים אינה דאורייתא, וספיקה טהור?
ומשנינן: ליכא למימר הכי. שהרי
ו
כי
לאו קל וחומר הוא
שאינם מטמאים כלים?!
ומה כלי, שמטמא
את ה
משקה, אין מטמא כלי
אחר [כדדריש לקמן],
משקין הבאין מחמת כלי
[שהרי הכתוב מדבר במשקין שנטמאו על ידי כלי שנטמא בשרץ],
אינו דין שלא יטמאו את הכלים?!
ולא יתכן שיהיה המשקה חמור יותר מהכלי שטימא אותו.
ותו הוינן בה:
ואימא, כי לא מטמאו
המשקין את הכלים, היינו
משקין הבאין מחמת כלי
. משום שאינם חמורים יותר מהכלי שנטמאו מחמתו.
אבל משקין הבאין מחמת שרץ
[שנטמאו בשרץ גופו והרי הם ראשונים לטומאה],
הכי נמי ד
חמירי טפי מכלים שנטמאו בשרץ, ו
מטמאו
אף
כלים
.