טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
פסחים 14b — תלמוד אויף ייִדיש
פסחים 14b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — פסחים 14b
דרחמנא אמר
"וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת". ומדכתיב
ב"חלל חרב"
, הקיש הכתוב את טומאת החרב, והיינו, כל כלי מתכות, לטומאת החלל עצמו.
חרב
[וכן כל כלי מתכת הנוגעים במת] -
הרי הוא כחלל!
שטומאתו שוה לטומאת הדבר המטמאו. שאם נגע החרב במת, נעשה אבי אבות הטומאה. ואם נגע בטמא מת [שהוא אב הטומאה],
הויא ליה
נמי
אב הטומאה
כמותו.
[וגזירת הכתוב היא דוקא בטומאת מת, ולא בשאר טומאות].
נמצא, כי נר המתכת שנגע בטמא מת, הרי הוא אב הטומאה. והוא עושה במגעו את השמן לראשון לטומאה. בעוד שקודם לכן היה השמן שלישי לטומאה בלבד.
וקסבר
רבי עקיבא,
שלישי
לטומאה
מותר
אף
לעשותו ראשון!
נמצא שהוא מוסיף על דברי רבי חנינא סגן הכהנים, שהוא לא אמר אלא ששלישי מותר לעשותו שני.
ותמהינן:
ומאי דוחקיה
[מה הכרחו] דרב יהודה
לאוקמיה
לרבי עקיבא
בנר של מתכת?
נוקמיה בנר של חרס
, שאינו אלא ראשון. והשמיענו שמותר לעשות את השמן השלישי לשני.
ו
דקשיא לך,
מאי הוסיף
רבי עקיבא יותר מרבי חנינא סגן הכהנים? - לא קשיא.
משום שיש שלש דרגות בטומאה.
א. בחולין, לא מצינו אלא שני לטומאה בלבד. אבל חולין הנוגע בשני לטומאה אינו נעשה שלישי לטומאה.
ב. בתרומה, השני לטומאה עושה שלישי. אבל השלישי לא פוסל את הרביעי.
ג. בקדשים, אף השלישי עושה רביעי, ופוסלו.
אם כן, שפיר הוסיף רבי עקיבא על דברי רבי חנינא סגן הכהנים.
דאילו התם
, בקדשים, השלישי לטומאה שנוגע בבשר קדשים אחר, הרי הוא עושהו רביעי לטומאה ופוסלו. נמצא, שהבשר שנטמא בוולד וולד הטומאה ונעשה שלישי, לא זו בלבד שהוא פסול לאכילה, אלא הוא אף בגדר "טמא", לפסול בשר קודש אחר הנוגע בו.
ולכן, אף כשנעשה השלישי לשני, מחמת נגעתו בבשר שנטמא באב הטומאה, לא נוסף בו שום דין טומאה חדש. משום שגם מעיקרא, בעודו שלישי, היה
טמא. ו
אף השתא
טמא הוא.
ומשום כן מותר לעשות את השלישי לשני.
ואילו הכא
בתרומה, אין השלישי פוסל את התרומה הנוגעת בו. ואילו השני פוסל את התרומה הנוגעת בו, ועושה אותה שלישית לטומאה. נמצא, שהשמן השלישי שנפסל בטבול יום, לא היה עד עתה טמא לטמא אחרים, אלא
פסול
בלבד היה.
והשתא, כשנעשה שני על ידי הנר, נוסף בו דין חדש, שמעתה אף
טמא
לטמא אחרים
הוא
נעשה.
והוה אמינא, שמשום כן נאסור לעשותו שני. והוסיף רבי עקיבא דלא חיישינן להכי.
אם כן קשיא, אמאי הוצרך רב יהודה לומר, שהוסיף רבי עקיבא, ששלישי מותר לעשותו ראשון?
אמר רבא: מתניתין קשיתיה
לרב יהודה.
כי אם בנר של חרס עסקינן, שאינו נעשה אלא ראשון לטומאה,
מאי איריא
דתני
"נר שנטמא בטמא מת"?
ניתני
"נר
שנטמא"
, ותו לא. ויובן מאליו שנטמא על ידי אחד מאבות הטומאה, כגון בשרץ וכדומה. שהרי אין ולד הטומאה מטמא כלים. ומאי שנא נטמא בטמא מת או נטמא בשרץ?
אלא
, שמע מינה,
איזהו דבר שחלוקה טומאתו בין
נטמא
בטומאת
טמא
מת ל
בין נטמא ב
שרץ?
-
הוי אומר: זה
כלי
מתכת!
שאם נטמא בשרץ, הרי הוא ראשון. אבל אם נטמא בטמא מת, הרי הוא נעשה אב הטומאה, והשמן הנוגע בו נעשה ראשון.
אלמא, אתא רבי עקיבא להשמיענו, שהשלישי מותר אף לעשותו ראשון.
אמר רבא
: מדקתני "הוסיף רבי עקיבא",
שמע מינה, קסבר רבי עקיבא: טומאת משקין לטמא
דברים
אחרים
היא
דאורייתא
.
והוסיף שמותר לעשות את התרומה השלישית לראשון המטמא אחרים מן התורה.
[ופלוגתא היא לקמן אם משקין מטמאין אחרים מן התורה].
דאי סלקא דעתך
שאין משקין מטמאין אחרים אלא מ
דרבנן
.
מכדי, האי נר מאי קא מהניא להאי שמן
, איזה קלקול הוסיף בו?
אי לאיפסולי לגופיה
דשמן,
הא
הוא כבר
פסול וקאי
מחמת שנטמא בטבול יום, ולשריפה אזיל.
ואף על פי שקודם היה שלישי ועכשיו נעשה ראשון, לא נשתנה דינו בכלום.
אלא בהכרח, כי בכך שעושהו ראשון, נוסף בו דין טומאה לטמא אחרים.
אלמא, הרי הוא מטמא אחרים מן התורה.
ופרכינן:
ממאי
דמדאורייתא הוא?
דלמא
מוסיף בו קלקול, בכך שמטמאו אף
לטמא אחרים מדרבנן!
ומשנינן:
אי
יש כאן תוספת טומאה
מדרבנן
בלבד,
מאי איריא
"נר שנטמא
ב
טמא מת", שהוא
אב הטומאה?
הא
אפילו
כשמדליקים את השמן בדבר שאינו אלא
ראשון
או
שני
לטומאה,
נמי
השמן
תחלה
[ראשון לטומאה]
הוי
, ומטמא אחרים מדרבנן. שהרי גזרו חכמים על המשקין, שאפילו אם נגעו בשני לטומאה. הרי הם נעשים ראשון.
דתנן
: גזרו חכמים על כמה דברים, ונתנו בהם תורת שניים לטומאה. והרי הם פוסלים את התרומה.
כל
שני לטומאה,
הפוסל את התרומה
-
מטמא את המשקין להיות תחלה
, ולטמא אחרים! כיון שהמשקים עלולים בקל לבוא לידי טומאה, כי אינם צריכים "הכשר משקין" כאוכלין, גזרו עליהם חומר הרבה, כדי שיהיו הכהנים נזהרים עליהם לשומרן.
חוץ מטבול יום
. שאף על פי שדינו כדין שני, והוא פוסל את התרומה, לא גזרו בו חכמים שיעשה את המשקין תחלה. משום שטומאתו היא מן התורה, ואין דברי תורה צריכים חיזוק.
אלא
, מדאיירי רבי עקיבא בנר שהוא אב הטומאה, בהכרח בא לחדש שמותר לטמא את השמן אף בטומאה שיש בה כדי לטמא אחרים מדאורייתא.
ו
שמע מינה
, שטומאת משקין לטמא אחרים
דאורייתא היא
.
שנינו במשנה:
אמר רבי מאיר: מדבריהם למדנו
ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח.
והוינן בה:
מדבריהם דמאן
למדנו כן?
אילימא מדברי רבי חנינא סגן הכהנים
, שאמר "לא נמנעו לשרוף את הבשר שנטמא באב הטומאה עם הבשר שנטמא בולד הטומאה" - הא אין ללמוד מזה לנידון דידן.
מי דמי?
והלא
התם
, הבשר שנטמא בולד, הרי הוא כבר
טמא
.
ו
כשיגע בבשר שנטמא באב הרי הוא
טמא
כמות שהיה. ואף שקודם היה שלישי, ועתה הוא נעשה שני, לא נשתנה דינו בכלום.
אבל
הכא
, בחמץ של תרומה, קודם הוא היה
טהור
.
ו
אם ישרף עם תרומה טמאה, הוא יהיה
טמא!
ואלא, מדברי רבי עקיבא
למד רבי מאיר לחמץ.
שהרי התם, השמן שנפסל בטבול יום היה מעיקרא פסול בלבד. ולא היה טמא לטמא אחרים, שהרי שלישי הוא, ואין שלישי עושה רביעי בתרומה. ואילו עתה כשהוא ניתן בנר הטמא, הרי הוא נעשה ראשון, ונעשה טמא אף לטמא אחרים.
אלמא, כיון דלשריפה אזיל, מותר להוסיף בו דין טומאה שלא היה בו מקודם. והוא הדין לתרומת חמץ טהורה, שמותר לטמאותה [ואף בשעה ששית, שאין איסורה אלא מדרבנן].
ומכל מקום קשיא:
מי דמי
זה לזה?
התם
, השמן היה
פסול
מעיקרא, ולכך מותר לעשותו
טמא
.
אבל
הכא
בחמץ, מעיקרא היה חמץ התרומה
טהור
לגמרי.
ו
דלמא אסור לעשותו
טמא
.
ומשנינן:
נימא קסבר רבי מאיר,
ד
מתניתין
איירי בשריפת בשר שנטמא
באב הטומאה דאורייתא
, עם בשר שנטמא ב
וולד הטומאה דרבנן
[וכגון בכלי שנטמא על ידי משקין טמאים . שמן התורה אין הכלי נטמא על ידי משקין ראשונים לטומאה. ורבנן גזרו שיטמאו את הכלי, גזירה משום משקין דזב, שהם אב הטומאה].
דמדאורייתא
הבשר
טהור מעליא.
ואשמועינן רבי חנינא, שמותר אף לטמאותו על ידי ראשון דאורייתא. שהרי אף הטומאה שנטמא בה השתא, אינה אלא מדרבנן. לפי שמן התורה אין אוכל מטמא אוכל. ומדרבנן הרי הוא בין כך טמא. נמצא שלא נוסף בו שום דין טומאה מחודש .