פסחים 102b — תלמוד אויף ייִדיש

וכש

גמרו

סעודתן, מביאין לו שתי כוסות.

כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון

.

והשני אומר עליו קדושת היום.

והוינן לרבי יוסי:

אמאי

צריך שתי כוסות נפרדות לברכת המזון ולקידוש?

ונימרינהו לתרוייהו אחד כסא!

[בשלמא לרבי יהודה לא קשיא, כיון שהוא מפסיק בעקירת שולחן בין הקידוש לברכת המזון, צריך שתי כוסות]. ומתרצינן:

אמר רב הונא אמר רב ששת: אין אומרים שתי קדושות

[שתי מצוות]

על כוס אחד!

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא?

אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאין עושין מצוות "חבילות חבילות",

שנראה כאילו הם משא עליו, שממהר לפרוק משאו, ונראות המצוות כחבילות משא שפורק מכתפו.

ומקשינן:

ו

כי

לא

מצינו שאומרים שתי קדושות על כוס אחד?

והא תניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת

-

מברך על היין

תחילה, כשעושה הבדלה [לפי שברכת היין תדירה יותר משאר הברכות של הבדלה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם].

ו

אחר כך מברך

על המאור

בורא מאורי האש.

ו

אחר כך מברך

על הבשמים

[ברייתא זו כבית שמאי, ובית הלל סברי שברכת הבשמים היא לפני המאור, כמנהגנו].

ואחר כך אומר הבדלה על הכוס,

לפי שהיא ברכה ארוכה והשאר ברכות קצרות הלכך אומרה לבסוף.

ואם אין לו אלא כוס אחד

ולא ישאר לו יין לכוס של ברכת המזון אחר סעודתו במוצאי שבת -

מניחו לאחר המזון, ומשלשלן

[מלשון שלשלת], שמחברן

כולן

-

לאחריו!

שאומר את כל הברכות אחר ברכת המזון, על אותו הכוס.

הרי שאומרים שתי ברכות על כוס אחד, דהיינו הבדלה וברכת המזון?!

ומתרצינן:

אין לו

-

שאני!

אם אין לו אלא כוס אחת מותר לומר שתי קדושות על כוס אחת, ומה שאמרנו שאין לומר שתי קדושות על כוס אחת הוא כשיש לו יין לשתי כוסות.

ואכתי תקשי:

והא

ליל

יום טוב

ראשון של פסח

שחל להיות אחר השבת, דאית ליה

יין, לפי שכל אדם מישראל יש לו מספיק יין, שהרי אפילו עני בישראל נותנים לו יין לארבעה כוסות,

ואמר רב: יקנ"ה

שסדר הברכות הוא יין, קידוש, נר, הבדלה [שראשי תיבות שלהם יקנ"ה]. וקסלקא דעתין שבליל יום טוב ראשון של פסח שחל במוצ"ש הוא מדבר.

הרי, שאף שיש לו יין מותר לומר שתי ברכות דהיינו קידוש והבדלה על כוס אחד? ומתרצינן:

אמרי: מדלא אמר

רב

"זמן"

, שלא הזכיר בסדר הברכות גם ברכת שהחיינו שאומרים בליל ראשון של פסח,

מכלל, דבשביעי של פסח עסקינן

, שאין אומרים אז שהחיינו.

ושמא עני הוא,

דכל מאי דהוה ליה

כבר

אכיל ליה

בכל ימות החג,

ולית ליה

. שלא נשאר לו עתה כי אם כוס אחד של יין. ולכן מותר לו לומר שתי ברכות על כוס אחד.

ואכתי תיקשי:

והא

ליל

יום טוב ראשון

של פסח,

דאית ליה

יין,

ואמר אביי: יקזנ"ה.

שהסדר הוא: יין, קידוש, זמן, נר הבדלה.

ורבא אמר: יקנה"ז

יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן.

ודבריהם נאמרו על ליל יום טוב ראשון של פסח, שהרי הם הזכירו גם זמן.

הרי, שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד אפילו כשיש לו יין! ומתרצינן:

אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא,

לפי ששניהם ענינם קדושת יום טוב [שגם בהבדלה הוא מזכיר קדושת יום טוב, שאומר ברוך המבדיל בין קדש לקדש], ולכן מותר לאומרם על כוס אחד.

אבל

ברכת המזון וקידוש

-

תרי מילי נינהו,

ואין לאומרם על כוס אחד. ולכן מצריך רבי יוסי לעיל שתי כוסות לקידוש וברכת המזון.

גופא

: ליל

יום טוב שחל להיות אחר השבת

-

רב אמר: יקנ"ה.

שהקידוש קודם להבדלה משום שקדושת היום עדיפא מהבדלה, או משום שאם יבדיל קודם יראה הדבר כאילו קדושת יום השבת היא כמשא עליו שממהר ליפטר ממנה. הלכך, ברכת היין היא הראשונה כבכל קידוש, שהיין קודם לקידוש משום שברכת היין תדירה יותר מהקידוש. ולאחר הקידוש אומר נר והבדלה, כמו בכל הבדלה, שהנר קודם להבדלה.

ושמואל אמר: ינה"ק.

שהוא סובר שהבדלה קודמת לקידוש, כדמפרש לקמן: משל למלך שיוצא ושליט נכנס מלווין קודם את המלך ואח"כ יוצאים לקראת השלטון. כך השבת חשובה מיום טוב, ומלוין אותה קודם בהבדלה. הלכך אומר יין נר הבדלה, לפי הסדר שבכל הבדלה, ואח"כ קידוש.