נדרים 89a — תלמוד אויף ייִדיש

נדרה והיא ברשות הבעל

-

מפר לה.

כיצד? אמרה

בהיותה נשואה:

הריני נזירה לאחר ל'

יום

,

והפר לה בעלה, הרי

אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך ל'

יום,

הרי זה מופר.

שהיות ובשעה שנדרה היתה נשואה, יכול בעלה להפר לה.

נדרה בו ביום, ונתגרשה בו ביום,

ו

החזירה בו ביום

-

אינו יכול להפר.

כי לאחר שנתגרשה, בטלה זכותו של הבעל בנדר, ואינו זוכה בה מחדש לאחר נישואיהם השניים, ואינו יכול להפר לה אלא את הנדרים שתידור מכאן ולהבא.

זה הכלל, כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת, אינו יכול להפר!

גמרא:

תניא אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא, ונשאת

-

רבי ישמעאל אומר יפר

כי הוא סובר שהולכים לפי שעת חלות הנדר.

ורבי עקיבא אומר לא יפר

כי הוא סובר שהולכים לפי שעת עשית הנדר, ואז עדיין לא היתה נשואה.

(וסימנא ילל"י)

זהו סימן לזיכרון המחלוקת כלומר: יפר, לא יפר. לא יפר, יפר.

אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה,

רבי ישמעאל אומר לא יפר

כיון ששעת חלות הנדר היא הקובעת.

ורבי עקיבא אומר יפר

כיון ששעת עשית הנדר היא הקובעת.

אמר רבי ישמעאל

[להוכיח את דבריו מהפסוקים],

הרי הוא אומר "ונדר אלמנה וגרושה",

ודרשינן:

עד שיהא

ה

נדר

חל

בשעת אלמנות וגר ושין.

אבל אם הנדר חל כשהיא נשואה יכול הבעל להפר.

רבי עקיבא סבר, הרי הוא אומר כל אשר אסרה על נפשה,

ודרשינן:

עד שיהא איסורי נדר

[שהיא אוסרת עצמה בנדר],

בשעת אלמנות וגרושין,

אבל אם אסרה את עצמה כשהיא נשואה יכול בעלה להפר לה על אף שהנדר חל לאחר מכן.

אמר רב חסדא, מתניתין רבי עקיבא היא

משנתנו כדעת רבי עקיבא.

אביי אמר, אפילו תימא רבי ישמעאל

אפשר לומר שאף רבי ישמעאל מודה במשנתנו שהולכים אחר שעת עשית הנדר,

וההבדל הוא: ד

מתניתין תליא נפשה ביומי

דבמשנתנו תלתה את נדרה שלא יחול אלא לאחר שלשים יום בעלמא,

אבל ב

ברייתא תליא נפשה בנישואין

ובברייתא תלתה את הנדר שלא יחול אלא לאחר שתנשא או שתתגרש,

ולכן דוקא בברייתא סובר רבי ישמעאל שהולכים אחר שעת חלות הנדר, כיון שאין הנדר יכול לחול ברשות שבו היא נמצאת בשעת העשיה, דהרי היא התנתה ואמרה שהנדר יחול רק אם היא תינשא, או לחילופין, תתגרש, ולכן שעת החלות היא הקובעת.

אבל באופן של המשנה הרי אין חלות הנדר תלוי ברשות מי היא נמצאת, ואפשר ד

שלמו יומי ולא נתגרשה

[שיחלפו ל' יום ולא תתגרש] וכמו כן אפשר ד

שלמו יומי ולא מיתנסבא

[שיחלפו ל' יום ולא תינשא] ואם כן הרי אפשרי הדבר שיחול הנדר באותה רשות שבו היא היתה בשעת העשיה, ולכן באופן זה מודה רבי ישמעאל שהולכים לפי הרשות שבו היא היתה בשעת עשית הנדר

מפרשת הגמרא את סוף דברי המשנה שכתוב זה הכלל וכו' ;

הכלל של משנתנו כתוב אף לעיל בפרק נערה המאורסה ומפרשת הגמרא מה מוסיפים המשניות בכלל זה

"זה הכלל" דקתני גבי נערה המאורסה

[הכלל שכתוב לעיל בפרק נערה המאורסה], נכתב כדי

לאיתויי

;

הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, בנערה המאורסה,

כלומר: נערה המאורסה, שבאו שלוחי הבעל לקחת אותה לבית בעלה, והלך עמהם האב או שלוחיו,

דאביה ובעלה מפירין נדריה

אין האשה יוצאת עדיין מרשות אביה, אלא אביה ובעלה מפירין נדריה, כיון שהאב ושלוחיו עדיין מלוים אותה.

"זה הכלל" דקתני גבי ואלו נדרים

[הכלל שכתוב בפרק ואלו נדרים], נכתב כדי

לאיתויי

;

מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל

כלומר: אם מסר כבר האב את בתו לשלוחי הבעל, או שלוחי האב מסרו אותה כבר לידי שלוחי הבעל,

שאין הבעל מיפר בקודמין

שמכאן ואילך היא נחשבת ברשות בעלה לגמרי, ויכול הבעל להפר רק את הנדרים שתידור מכאן ואילך אבל נדרים שהיא כבר נדרה אינו יכול להפר שהרי אינו מיפר בקודמין,

ואף האב אינו יכול להפר שהרי היא יצאה מרשותו.

מתניתין:

תשע נערות נדריהן קיימין,

ואי אפשר להפר להן, ואלו הן: א.

בוגרת והיא יתומה

נדרה כשהיא בוגרת, והיא יתומה, שאין עליה רשות אב, וכגון שנישאה ואחר כך נתאלמנה, שכבר יצאה מרשות אביה.

ב.

נערה ובגרה, והיא יתומה

נדרה בהיותה נערה, ולאחר מכן בגרה, והרי היא יתומה, שאיננה ברשות אביה כמו באופן הראשון.