טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נדרים 7a — תלמוד אויף ייִדיש
נדרים 7a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נדרים 7a
דתניא
: כתיב בפרשת נדרי גבוה [דברים כג]:
"כי תדור נדר לה' אלהיך - לא תאחר לשלמו.
כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך".
"
מעמך
" -
זה לקט שכחה ופאה.
עוד הסתפק רב פפא:
האם
יש יד לצדקה, או אין יד לצדקה?
ודנה הגמרא:
היכי דמי?
אילימא
, אם נאמר שהבעיה היא במקום
דאמר
"
הדין זוזא
[הזוז הזה] יהא
לצדקה, והדין
זוזא
נמי
".
ההוא
-
צדקה עצמה היא!
אלא, כגון דאמר
"ו
הדין
זוזא",
ולא אמר
"
נמי
".
מאי?
האם יש יד לצדקה, ולפי זה, "
הדין
זוזא
נמי צדקה
יהא",
קאמר
.
או דלמא
אין יד לצדקה. ולפי זה,
מאי
"
והדין
זוזא" דקאמר? - שיהא הזוז השני
לנפקותא
להוצאה
בעלמא קאמר, ודבורא
"להוצאה"
הוא דלא אסקיה
, שלא סיים דבורו לומר שהסלע השניה היא להוצאה בעלמא.
מי אמרינן כיון דאיתקש
צדקה
לקרבנות, דכתיב
[דברים כג] "
בפיך
-
זו צדקה
", יש לנו לומר:
מה קרבנות יש להן יד, אף צדקה יש לה יד
.
או דלמא
רק
ל
ענין
בל תאחר הוא דאיתקש
, ולא לענין יד.
ובעיה נוספת:
יש יד להפקר, או דלמא אין יד להפקר?
ותמהה הגמרא: הפקר -
היינו צדקה!
לפי שההפקר הוא לכל, ויכולים העניים לקחתו.
ומשנינן: "
אם תמצא לומר
",
קאמר
-
אם תמצא לומר יש יד לצדקה,
משום
דאין היקש למחצה,
מעתה יש לנו להסתפק ב
הפקר
:
מי אמרינן
הפקר
היינו צדקה,
לפי שהעניים יכולים לזכות בו.
או דלמא שאני צדקה, דצדקה לא חזיא אלא
לעניים
.
אבל הפקר
, הוא
בין לעניים בין לעשירים
.
בעי רבינא
: האם
יש יד
ליחוד מקום
לבית הכסא
, שיהא אותו מקום אסור בקריאת שמע [וכן בתפילה ובלימוד תורה],
או לא?
ודנה הגמרא בספק הזה:
היכי דמי?
אילימא דאמר
"
הדין ביתא ליהוי בית הכסא, והדין נמי
" -
ההוא
-
בית הכסא נמי הוה!
אלא, כגון דאמר
"
והדין
ביתא"
ולא אמר
"
נמי
" -
מאי?
האם "
הדין
"
דאמר
-
והדין נמי בית הכסא
.
או דלמא מאי
"
והדין
" -
לתשמישא בעלמא קאמר!
ומפסיקה הגמרא את הסבר השאלה כדי לדון בחידוש שבדברי רבינא -
מכלל
דבריו של רבינא אתה למד,
דפשיטא
ליה לרבינא דיש
"
זימון
"
לבית הכסא
, שייחודו של מקום לבית הכסא אוסרת אותו לקריאת שמע על אף שעדיין לא השתמשו בו.
ו
תימה,
הא מיבעיא ליה
דין זה
לרבינא
, שהסתפק:
הזמינו
למקום מסויים
לבית הכסא,
ועדיין לא השתמש בו -
מהו
לקרוא בו קריאת שמע?
וכן
הזמינו לבית המרחץ
שגם בו אסור לקרוא קריאת שמע -
מהו?
האם
זימון
לבית הכסא
מועיל
להחיל עליו שם בית הכסא או שם בית המרחץ, לאוסרו בקריאת שמע,
או אין זימון מועיל!?
ומשנינן:
רבינא, חדא מגו חדא
, שאלה אחת מתוך שאלה אחרת, בדרך אם תמצא לומר -
קמיבעיא ליה
:
א. האם
זימון
לבית הכסא או לבית המרחץ
מועיל
.
או אין זימון מועיל?
ב.
אם תימצי לומר יש זימון
לבית הכסא או לבית המרחץ -
יש יד
לזימון שכזה,
או אין יד
.
ומסקינן:
תיבעי ליה!
נשארה הבעיה בלי פשיטות.
שנינו במשנה: האומר לחברו
מנודה אני לך
רבי עקיבא היה חוכך להחמיר.
אמר אביי: מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה,
כי נשאר הדבר בספק בעיניו.
דאם כן
לוקה,
ניתני: רבי עקיבא מחמיר.
אמר רב פפא: ב
אומר לחברו:
נדינא מינך
שאני אוכל לך -
דכולי עלמא לא פליגי ד
ודאי לשון הרחקה של נדר הוא, ו
אסור
, ואף לוקה אם יעבור על נדרו.
ואילו באומר לחברו:
משמתנא מינך
שאני אוכל לך - ודאי לשון נידוי הוא ולא לשון נדר, ו
לכולי עלמא שרי
להנות ממנו.
במאי פליגי
תנא קמא ורבי עקיבא -