נדרים 78b — תלמוד אויף ייִדיש

מועדי ה'

-

צריכין קידוש בית דין.

שבית דין מקדש את ראש חודש, ולפי זה נקבע אימתי יחול המועד.

אבל

שבת בראשית

-

אין צריכה קידוש בית דין.

אלא היא קבועה ועומדת מיום בריאת העולם.

וכמו כן,

מועדי ה' צריכין

בית דין

מומחה,

דיינים סמוכים שיקדשו את החודש ועל ידי כך נקבע מתי יחול המועד.

ואין פרשת נדרים צריכין מומחה

להתיר את הנדר, ו

אפילו בית דין הדיוטות

יכולים להתיר את הנדר .

ומדרשות אלו לומדים בית שמאי שג' הדיוטות יכולים להתיר נדרים.

ומקשינן:

הא בפרשת נדרים

-

"ראשי המטות" כתיב,

וראשי המטות הינם תלמידי חכמים, ואיך אפשר לומר שאף הדיוטות כשרים לכך?

ומתרצינן:

אמר רב חסדא, ואיתימא רבי יוחנן

: זה שצריך "ראשי המטות" להתרת נדרים, נאמר

ביחיד

המתיר את הנדר, שאז צריך שיהיה דוקא

מומחה.

אבל כאשר שלשה מתירים את הנדר, אז מהני אף בג' הדיוטות.

אמר רבי חנינא

: בעל

השותק

ביום ששמע את הנדר

על מנת למיקט

[להקניט את אשתו] -

מפר אפילו מכאן ועד י' ימים.

כי אין שתיקתו נחשבת כשתיקה המקימה את הנדר, כיון שכוונתו היתה להפר לה אחר כך.

מתיב רבא,

מברייתא לעיל בענין נערה המאורסה שאביה ובעלה מפירים נדריה בשותפות.

דתניא:

אימתי אמרו שאם מת הבעל נתרוקנה רשות

ו של הארוס

לאב,

ויכול האב להפר לבדו את הנדרים שנדרה בתקופת האירוסין, רק

בזמן שלא שמע

הבעל את הנדר קודם שמת,

או ששמע ושתק, או ששמע והפר, ומת בו ביום

ששמע.

אבל

אם

שמע

הבעל את הנדר

וקיים, או ששמע ושתק

במשך יום שמעו,

ומת ביום

של אחריו,

והרי זה נחשב קיום.

אין

האב

יכול להפר

לאחר קיומו של הבעל.

ומוכיח רבא מדברי הברייתא שגם שתיקת הבעל על מנת למיקט נחשבת קיום, ושלא כדברי רב חנינא:

מאי לאו,

האם אין הברייתא, האומרת "שמע הבעל וקיים, או ששמע ושתק, ומת ביום שאחריו, אין האב יכול להפר", מדברת

בשותק על מנת למיקט?

כי אם המדובר בשותק על מנת לקיים, הרי זה "קיים", האמור כבר בברייתא מקודם.

ואם כן מוכח שאף שתיקה על מנת למיקט נחשבת שתיקה המקיימת.

ודוחה הגמרא:

לא.

כוונת הברייתא היא

בשותק,

וחושב בלבו

על מנת לקיים

את הנדר

.

אך תמהה הגמרא על הדחיה:

אי הכי, היינו

מה שאמרה הברייתא תחילה

או שמע וקיים.

ולדבריך תיקשי, מדוע חזרה ונקטה הברייתא פעמיים את אותו אופן של קיום?

אלא,

יש ליישב את הקושיה על רב חנינא מהברייתא באופן אחר:

הברייתא מדברת

בשותק סתם,

שלא חשב בלבו לא לקיים ולא להפר.

ולכן, אין להוכיח מברייתא זו על דין השותק על מנת למיקט.

מתיב רב חסדא

מברייתא אחרת על דינו של רב חנינא.

דתניא: יש

חומר בהקם

יותר

מבהפר.

ויש חומר בהפר

יותר

מבהקם.

חומר בהקם

מבהפר -