טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נדרים 29a — תלמוד אויף ייִדיש
נדרים 29a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נדרים 29a
אמר
הקשה
ליה רב המנונא
לעולא הסובר "קדושה פקעה בכדי":
וכי
קדושה שבהן להיכן הלכה
, כלומר: וכי יש קדושה הפוקעת מהקדש ללא פדיון, ואפילו אם מתחילה הקדישם המקדיש לזמן מוגבל!?
ו
הרי
מה אילו אמר
אדם
לאשה
: "
היום את אשתי, ולמחר אי את אשתי
", כלומר "היי לי לאשה עד מחר" -
מי נפקא
למחר
בלא גט!?
הרי פשיטא שלא פקעה, וכך גם בקדושת הקדש, לעולם אין ההקדש פוקע אלא בתמורת הפדיון.
אמר ליה רבא
לרב המנונא:
מי קא מדמית
[וכי אומר אתה לדמות]
קדושת דמים
שהוא הנידון במשנתנו ובדברי עולא,
לקדושת הגוף
דהיינו קידושי אשה!?
והרי יש לחלק ולומר:
קדושת דמים
אכן
פקעה בכדי
וכמו שאמר עולא, ואילו
קדושת הגוף לא פקעה בכדי
, וכמו שהבאת מקידושי אשה.
אמר ליה אביי
לרבא, שלא קיים את דברי עולא אלא משום שעולא בקדושת דמים מיירי, אבל בקדושת הגוף מודה הוא לרב המנונא שקדושה לא פקעה בכדי:
ו
כי אטו
קדושת הגוף לא פקעה בכדי!?
והתניא
:
האומר: "
שור זה עולה כל שלשים יום, ולאחר שלשים יום
יהא
שלמים
" -
נתקדש השור
כל שלשים יום
בקדושת
עולה, ולאחר שלשים יום
פקעה קדושת עולה ממנו ונתקדש בקדושת
שלמים
.
ו
לדבריך:
אמאי!?
והרי
קדושת הגוף נינהו, ו
האיך
פקעה
היא
בכדי!?
אמר ליה רבא לאביי:
הכא במאי עסקינן
באותה ברייתא:
דאמר
"
לדמי
", לא הקדישו בקדושת הגוף לעולה או שלמים, אלא שהקדיש אותו לדמי עולה או שלמים, וקדושת דמים אכן פקעה בכדי.
ולדעת בר פדא שאפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי, תתפרש ברייתא זו כגון שפדה - את השור שהוקדש לדמי העולה - לאחר שלשים, והועיל הקדשו שהקדיש בתחילה את השור לשלמים לאחר שלשים, שתחול קדושת שלמים לאחר שלשים כפי שאמר.
מקשה הגמרא על הביאור בברייתא שהיא עוסקת ב"קדושת דמים":
אי הכי אימא סיפא
של אותה ברייתא: האומר: "שור זה
לאחר שלשים יום
יהא
עולה, ומעכשיו
ועד שלשים יום יהא
שלמים
", [כך הוא הדין ש"
לאחר שלשים יום
הוי
עולה, ומעכשיו
ועד שלשים יום הוא
שלמים
] ".
אי אמרת בשלמא
לפרש את כפילות הדין ברישא ובסיפא של הברייתא: