טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נדרים 28a — תלמוד אויף ייִדיש
נדרים 28a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נדרים 28a
א.
בית שמאי אומרים: בכל נודרין
חוץ מבשבועה
, משום שהיא חמורה שנאמר בה "לא ינקה".
ובית הלל אומרים: אף בשבועה
.
ב. ועוד נחלקו:
בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר
, שאם אין דורשים ממנו לנדור כדי לאשר את דבריו, לא יציע מעצמו לידור נדר לאמת את דבריו.
ובית הלל אומרים: אף יפתח לו
.
ג. ועוד נחלקו:
בית שמאי אומרים
: אפילו כשהאנס אומר לו שידור כך וכך כדי לאמת את דבריו, אין הנודר מותר אלא
במה שהוא
האנס
מדירו
ולא שינה ולא הוסיף, אבל אם שינה או הוסיף לאסור על עצמו מה שלא נתבקש, אין הוא מותר במה באותו שינוי או תוספת.
ובית הלל אומרים
: הרי הוא מותר
אף במה שאינו מדירו
, ובלבד שנדר כן כדי לאמת יותר את דבריו.
כיצד
נחלקו בית שמאי ובית הלל במחלוקתם האחרונה:
אם
אמר לו
הלסטים:
אמור
: "
קונם אשתי נהנית לי
" אם לא כאשר אמרת,
ואמר: קונם אשתי ובני נהנין לי
.
בית שמאי אומרים: אשתו מותרת
מפני שהדירו בה,
ובניו אסורין
מפני שלא הדירו בהם, אלא מעצמו הוא שהוסיף.
ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין
.
גמרא:
שנינו במשנה: נודרין וכו' ולמוכסין:
ומקשינן:
והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא
, וכיון שקנה המוכס את המכס מאת המלך, אסור לגוזלו הימנו, ואיך יתירו חכמים לגזלן לידור כדי לגוזלו!?
אמר רב חיננא אמר רב כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה
.
וביאר הרא"ש שני פירושים:
האחד: המלך עצמו לא קבע קיצבה כל שהיא ונתן למוכס ליקח כפי שרירות לבו מזה יותר ומן השני פחות, ודין כזה אינו דין, כי אף המלך אינו יכול לקבוע חוק מפלה, אלא חוק שוה לכל בני המדינה.
השני: המלך אמנם נתן לו קיצבה, אלא שהמוכס נוטל יותר מהקיצבה, וכיון שכן חשוב המוכס כאילו עמד מאליו ליטול מכס, שאין רצונו של המלך בנטילת מכס באופן זה, והכל גזל בידו.
דבי רבי ינאי אמרי
:
במוכס העומד מאליו
שלא במצות המלך, ואינו אלא לסטים.
שנינו במשנה: נודרין וכו'
שהן של בית המלך ואף על פי שאינן של בית המלך
:
ומפרשינן:
היכי נדר
, באיזה אופן יכול הוא לידור ולא יתקיים נדרו?
אמר רב עמרם, אמר רב
:
באומר
: "
יאסרו פירות העולם עלי, אם אינן של בית המלך
", והיות שאין הוא מתכוין לאסור עליו כלום, אלא כדי להטעות את הלסטים או המוכס, אין נדרו חל.
ומקשינן: והרי
כיון דאמר
"
יאסרו
פירות העולם עלי",
איתסרו עליה כל פירי עלמא!?
כלומר: אם באמת ידור כן, הרי שאף כי מתוך אונס נדר כן, ובלבו לא חשב לאסור עליו כלום, מכל מקום אין דברים שבלבו מבטלין את מה שהוציא בפיו, ואינו מותר בפירות העולם.
ומשנינן:
באומר
"ייאסרו כל פירות העולם עלי
היום
". ומקשינן: והרי אי אפשר לפרש כן את המשנה, ד
אי דאמר
"
היום
"
לא מקבל מיניה מוכס
, הרי המוכס לא יסתפק בנדר כזה, כי יכול הוא לשקר ולהיאסר יום אחד בפירות העולם!?
ומשנינן: לא שאמר בפיו "היום", אלא
באומר בלבו
שאינו מתכוין לאסור אלא "
היום
",
ומוציא בשפתיו סתם
: "יאסרו כל פירות עולם עלי", וכיון ש"נדרי אונסין" הם, אין הוא צריך לקיים את מאמר פיו אלא כאשר חשב בלבו.
ומבארת הגמרא:
ואף על גב דסבירא לן: דברים שבלב אינן דברים
, וכאן שאמר בסתם הרי משמע "לעולם", ולא היתה צריכה להועיל מחשבתו שחשב בלבו לאסור רק היום -
לגבי אונסין שאני
, כלומר: אף שבפשטות מתבאר לשון "ייאסרו עלי" דהיינו לעולם כי כך משמע יותר, הרי כאן שהיה אנוס, מפרש האונס את דבריו שאין הכוונה לעולם אלא היום, היות ולא אמר בפירוש שהוא אוסר לעולם. שנינו במשנה:
בית שמאי אומרים בכל
נודרין חוץ מבשבועה ; ובית הלל אומרים אף בשבועה:
בית שמאי אומרים במה שהוא מדירו ובית הלל אומרים אף בשאינו מדירו כיצד אמר לו קונם אשתי נהנית לי ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי בית שמאי אומרים אשתו מותרת ובניו אסורין ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין
:
אמר רב הונא: תנא
בברייתא:
בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בשבועה
.
ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה
.
מתמהת הגמרא: וכי
לבית שמאי בשבועה הוא דלא יפתח לו, הא בנדר יפתח לו!?
והתנן
במשנתנו:
בית שמאי אומרים: לא יפתח לו
אפילו -
בנדר!?
ותו
תיקשי:
מיפתח הוא דלא יפתח לו בשבועה
, [משמע שלא אסרו בית שמאי אלא לפתוח בשבועה],
הא מידר נדר בשבועה
, כלומר: אם דרשו ממנו להישבע, אכן יישבע!?
והתנן
במשנתנו:
בית שמאי אומרים: בכל נודרין חוץ מבשבועה
, ואפילו כשדרשו ממנו להשבע!?
ומשנינן: המשנה והברייתא לא נחלקו, אלא האחד משלים את השני:
תנא מתניתין
את מחלוקת בית שמאי ובית הלל
בנדר
, כדי
להודיעך כוחן דבית שמאי
, שאף בנדר אין מתירין לו לפתוח.
ו
תנא ברייתא
את מחלוקת בית שמאי ובית הלל
בשבועה
, כדי
להודיעך כחן דבית הלל
, שאף בשבועה מתירים הם לפתוח.
רב אשי אמר
ישוב אחר ליישב את הסתירה ממשנתנו לברייתא:
הברייתא אינה עוסקת כלל בהתחמקות מלסטים או ממוכס, ו
הכי קתני
בברייתא, כלומר: כך היא כוונת הברייתא: "בית שמאי אומרים לא יפתח לו בשבועה", כלומר:
בית שמאי אומרים: אין שאלה
לחכם
בשבועה
, שלא יפתח לו החכם פתח להתיר לו שבועתו, כי אין מתירין את השבועות.
"ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה", כלומר:
ובית הלל אומרים: יש שאלה בשבועה
, ויפתח לו החכם פתח אף להתיר שבועה.
מתניתין:
מי שאמר על נטיעותיו:
הרי נטיעות האלו קרבן
כלומר: קדושים לדמי קרבן,
אם אינן נקצצות
[אם לא ייקצצו].
וכן האומר על טליתו:
טלית זו
תהא לדמי
קרבן אם אינה נשרפת
[אם לא תישרף] -
הרי אלו
יש להן פדיון
, כלומר: קדושות הן, וממילא יש להן פדיון כשאר "קדושת דמים".
אבל האומר:
הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו
, או שאמר:
טלית זו קרבן עד שתשרף
, כלומר:
א. עד שיקצצו [הנטיעות, או תישרף הטלית] יהיו קדושות, ואפילו אם אחזור ואפדה אותן מיד ההקדש, ישובו ויתקדשו.
ב. לכשיקצצו [הנטיעות או תישרף הטלית] תיפקע קדושתן.